כשאתה מגיע  למוזיאון תל אביב שם התקיים הקונצרט , אתה עובר בכיכר  החטופים ולמעשה יורד לשאול יחד עם אורפאו הבא להציל את אורדיצ'ה מהתופת, מושיט יד לעבר החטופים אבל ידך המושטת חוזרת כלעומת שבאה.

    האוירה   כאן באולם   הגדוש מפה לפה מחלחלת משם לכאן כי בעצם כל משתתף המגיע לבמה הזו יש בו משום פיסת קשר למה שהוא חווה ומביא לקהל.

     את המדע  מייצג  הפרופ' למחקר חתן פרס נובל אהרון צ'חנובר, אורית וולף את המוסיקה ואיתה הזמרת  לימור עובד, ובאמנות יש לנו את   אמנית החול אילנה יהב וזוג הרקדנים  אלה  אהרונוב  וגדי גיציס.

  אורית פותחת את האירוע  בערבסקה  מס. 1 של דיביסי ואילנה מעטרת את הנגינה באצבעותיה החופנות בחול ויוצרת מהם פנים של משפחה הלכודה  מאחורי סורג כששעון  החול לא מפסיק  להעביר את  הזמן  החולי. אילנה :" בעלי  נטש את מטוסו  באחת הפעולות  בסוריה ,נלכד  ו-8 חודשים  חיכינו לו עם תינוק בבטן".

   לימוד באוברול  לבן צמוד ובקולה החם משמיעה את שיר הגעגועים "בנהר של סיביליה" שחיבר פדריקו גרסיה לורקה עם  המוסיקה של  פאקו   איבנז. במשפט   המושר "5 טבעות של כסף"  התעופפו להם  מראש מגדלור  לים 5 עיגולים ביצירתה של אילנה. "מאז ה-7 באוקטובר לא  יכולתי לשיר רק כשהגעתי לשירת הרבטיקו היוונית מצאתי את קולי והבנתי  ששירה  היא התרופה  בשבילי ".

   הרקדנים אלה וגדי אף הם שייכים למוזת   האמנות עושים את צעדיהם  בתיאום עם הפסנתר של אורית בוולסים של שופן או במוסיקה הסוחפת של "כרמן"   וגם  מילונגה של פיאצ'ולה  לא נפקדת, כשהשמלות חושפות  הגב מתחלפות   ובשסע  עמוק  המגלה  רגל   שהקעקוע  עוטף אותו.

     את המדע מייצג  הפרופ' אהרון צ'חנובר,זוכה פרס נובל. אורית מזמינה אותו מהשורה הראשונה באולם לשבת לצידה  כורסא מול כורסא ולשוחח על הפרטים הקטנים של החיים  שאינם כתובים   בויקיפדיה.   איש נינוח יודע  שיחה שתשובותיו ניתנות במין נון שלאנטיות  כיאה לדמות  המתנסחת ויודעת מעל  20 שנה לעמוד על במה.

    אורית :"אני מודה לך הזמן  היקר שאתה מקדיש לנו. רציתי לומר שכל ההכנסות מהמפגש הזה ועוד כמוהו  עוברים לאגודה לחקר הסרטן שאתה פרופ' עומד ומשמש יו"ר ומנכ"ל האגודה. ואני שואלת מהיכן התשוקה שלך  לעשיה,להשתוקקות, לסקרנות שהם  כולם טבועים בך".

    צ'חנובר :"נולדתי בחיפה הורי נפטרו כשהייתי צעיר מאוד והתגלגלתי כמעט לעולם הפשע. לימודי  הרפואה  באוניברסיטה  העברית בירושלים  לא נתנו לי  מענה לסקרנות  שלי והבנתי  שמקומי  במדע ולא ברפואה. היה חשוב לי להבין את תופעות הטבע למה למשל הדשא ירוק והשמים כחולים ומדוע אדם   צעיר לכאורה בריא  נפטר  לפתע".

   אורית :" אלה תולדות  צ'חנובר בקיצור. אבל נמשיך.  האם תוכל  להצביע  על הזמן   שלך לפני  ואחרי קבלת פרס נובל ? "

    צ'חנובר :"20 שנה  אחרי  הפרס והנסיעות האין סופיות ברחבי העולם הגעתי למעמד שיש לי מספיק מנופים שנותנים לי חופש לעסוק במה שאני עושה כיום, עבודה  ופעילות ציבורית".

     אורית :"האם תוכל לספר לנו  בלשון פשוטה על התגלית שלך?"

     צ'חנובר :"בקרת איכות, סימפונית החיים  בלי מנצח.בקרת איכות בגופנו השומרת על החלבונים בנו  שלא  יתקלקלו כנגד למשל  בשר הנמצא מחוץ למקרר".

   ומה המסר שלך לנוער או למי שנמצא   בפרשת דרכים  ומחפש את דרכו?

   צ'חנובר :" סקרנות,התפכחות, השתוקקות אלה הכלים הדרושים לכל מי שחושב לאן פניו מועדות. והכי חשוב  תבחרו  במקצוע שיהיה גם  ההובי שלכם"

   ועכשיו  לוחצת  אורית  בעדינות  "מהו אם כן  ההובי שלך ?"

   "כשהייתי רופא במלחמת יום כיפור עבד אתי חבר דתי והשאלה הנשאלת בפני רופא גם כיום היא  במי לטפל ראשונה. שמע  ואמר  אלך לשאול את הרבי. אחרי זמן  הוא אומר שהרבי  קבע שזו שאלה   גדולה והסהנדרין יכול לענות עליה. מסתבר שאין שאלה מודרנית שאין לה תקדים הילכתי ועל כך יש 7 כרכים. אני  קרוב  היום  למוסיקת חזנית מסורתית  שהיא לא רק השירה שלה  אלא מה שעומד מאחורי התפילה ומילותיה. כמו"כ הצטרפתי לגרעין של  מפגשים  העוסקים בשאלות וחופרים באוצרות היהודיים שלנו , היום הגרעין הזה  גולש ועולה על גדותיו."

   וכאן   המקום  לחשוף את  ההובי של  אורית וולף. היא עוסקת בחיבור ספרה השני. הראשון הוא ספר שירים "אהבה  בסי מינור". "הקדשתי לך  פרופ'  אחד משירי שכותרתו "אני  טרול שחור על גלגלים"

    ולראות בסיום האירוע את מסת המסתופפים ליד צ'חנובר שבידו עציץ רקפות מבינים עד כמה הוא "סופר סטאר" של המדע.