כמה גיבובים שמענו השבוע בעניין עסקת שיחרור החטופים/שבויים הנרקמת, תילי-תילים של מילים חסרות הגיון או משמעות, אני כמעט בטוח ששברנו שיא של עצמנו. במדינה בה לא רק שלכל אחד מותר לומר את כל שעל-לבו בכל רגע נתון (גם אני מנצל זאת -כמובן- כמו כולם), אלא שטרם הוברר מי פה בעצם מנהל את העניינים ומי מדווח עליהם - אין להתפלא שאף אחד בעצם אינו מבין דבר, אף אחד אינו יודע את האמת לאשורה וכל 'המציאות' שאנו חווים כביכול, אינה אלא פרשנות עצמית סובייקטיבית הנוצרת בניסיון פאתטי של כל אחד מאיתנו ליצור לעצמו פסיפס ברור מפיסות קטנות-קטנטנות של שמועות... לצפות, למשל, בכתבה המרכזית בחדשות ערוץ 10 של יום שישי ולהבין ממנה שאף שר בממשלה אינו מעודכן בפרטים ושמשפחות החטופים שואבות מידע מכלי התקשורת - בדיוק כמו כולנו - זהו פשוט דבר מעציב ומעורר רחמים.

לגופו של עניין ומבלי להתיימר להחליף את ראש השב"כ או את ראש המוסד או כל אושייה ביטחונית אחרת, אני מרשה לעצמי לתפוס עמדה קצת יותר אנושית, לעמוד לצידן של המשפחות ולומר כאן, שמרבית הטיעונים שהועלו השבוע כנגד עסקת החילופים המתגבשת, יש בהם יותר מאשר ריח מעופש של 'ישראל אף שאל', מימים עברו בהם כל המדיניות נקבעה פה ע"י שניים וחצי קיצוניים מוחלטים, שמצדם היו מקריבים כאן את כולנו על מזבח 'כור מחצבתנו וסלע קיומנו'. אני לא אומר שהקיצוניות השנייה של השאנטי-באנטי וחוסר האיכפתיות הפושה בחברה הישראלית דהיום טובה יותר, אבל חייב להיות גם משהו באמצע.

שמענו למשל, שהחזרת אסירים "עם דם על הידיים" (עוד מושג תנכי ארכאי שהגיע הזמן להחליף, לא ?! מה לכם כי תלינו על הקוראן, בעוד אנו היהודים -גם האפיקורסים שבינינו- מסבירים סוגיות עכשוויות במונחים מימי 'בניית המקדש ע"י שלמה ולא ע"י דוד' ?!) איננה מוסרית כלפי משפחות הקורבנות. לא יודע. שווה אולי לשאול פעם את האומללים הללו מה דעתם בנושא. אני אמנם רחוק מלהיות במצבם, תודה לאל, אך לא נראה לי שמישהו מהם יביע התנגדות כשעל הכף מונחת אפשרות החזרתו הביתה של לוחם אחר או יותר. המקסימום ששמענו בעניין היה היום מפי חבריו של רון ארד : אחד מהם אמר שרגשותיו מעורבים, אך לא משום שיוחזר חייל "על חשבונו" של רון, אלא רק על העובדה, כי שניים יוחזרו בתקווה, אך אין התקדמות בעניינו של ארד.

אח"כ הטיפו לנו, שהחזרת אסירים פלסטינים בתנאים המתגבשים, תעודד עוד ועוד חטיפות בעתיד. אני חושב שטיעון זה הוא אחת הבדיחות היותר עצובות ששמענו לאחרונה. פשוט ניסיון נואש למצוא סימוכין. שהרי, מה ? כל ישראלי בארץ ובעולם זוכה בכל רגע נתון לאבטחה של שניים-שלושה אנשי שב"כ מיומנים, גבוהים כמו תרנים וחזקים כמו גורילות ?! עשו לי טובה. עכשיו אני חוטף לכם 700 ישראלים - רק בשוק הסיטונאי של באר-שבע ! ובחו"ל ? ומטרות יהודיות ?... מי רוצה - מוצא. אי אפשר להגן על כולם כל הזמן וזה ברור ולא מהיום.

לבסוף קינחו לנו ב"שיחרור אסירים חיים תמורת גופות יסכן את גלעד שליט ואפילו את רון ארד !". ואני מתאמץ ומשתדל ופשוט לא מוצא את הקשר. רון ארד שבוי מזה 22 שנים אינסופיות ושום סמיר קונטר משוקץ או כל "קלף מיקוח" מנוול אחר לא החזיר אותו לפה ואפילו לא סייע למסור ממנו אות חיים. אגב, טיעון "רון ארד" הועלה גם בזמנו כדי למנוע את ההתנקשות בחייו של השייח יאסין. מזל ששרון ומופז לא שעו לצרחנים - עד היום היה לנו אותו 'על הראש'...

לגבי גלעד שליט, אני ממש לא רואה עכשיו את איסמעיל הנייה מצווה לירות בו כמו שפן במחשכים, במיוחד אחרי שעשה מאמצים לא קטנים להוכיח לנו שגלעד עדיין בין החיים. אדרבא : קדמו גם את העסקה בעניינו של גלעד, במקום להביע "חששות לחייו". עדיף בשידור חי ובעל רייטינג גבוה, כמובן...

צריך להודות באמת : כל המתנגדים לעסקאות הללו באשר הן, מהלכי-האימים המקצועיים, כמו אלה שצווחו על שיחרור למעלה מ-1200 פלסטינים, חלקם רוצחים שפלים, בעסקת ג'יבריל תמורת 6 נחלאים חביבים, לא מוסר המדינה ששלחה את בניה לאבדון ולא צרתן של המשפחות לנגד עיניים. לא ולא. ענייני כבוד מעסיקים אותם. תחושת השפלה בלצפות בטקסי הפולחן ההמוניים בהם יתקבלו בוודאי הטרוריסטים בעריהם ובכפריהם. לא מסוגלים לסגור את הטלוויזיה ולומר לעצמם - עשינו את חובתנו כמצוות בן גוריון והחזרנו לאם עברייה את בניה האבודים...

ועוד שני נושאים למחשבה, ככה בשולי הדברים:

1. אילו היה מתקיים פה עונש מוות למחבלים, רבות מהסוגיות שלמעלה כלל לא היו עולות. בטח ובטח עניינים שמתחום חוסר השוויון המוסרי שעשוי להשתרש : חיילים (פלסטינים) תמורת חללים (צה"ל).

2. לא עצוב לגלות שבהסטוריה הישראלית המודרנית תמיד הצלחנו להשיב ללא פגע ליצנים כמו החברה' מהנח"ל שנשבו בנעלי בית עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה ולהבדיל - פושעים פליליים כמו אלחנן טננבאום, בעוד שחיילים שנשבו על משמרתם הושבו עפ"י רוב ללא רוח חיים ?!...