אז מי הלכולכית ומי השלגיה בוויכוח שהתחולל השבוע בכנסת בין רונית תירוש ליולי תמיר?
מערכת החינוך במדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות לאחת ממערכות החינוך הגרועות וחסרות הפשר על פני הגלובוס. התוצאה של העניין הזה תבוא לידי ביטוי תוך כמה שנים כשילדנו הרכים יהיו לפושעים חסרי תקנה, יגיעו לצבא וינפנפו שם את נס מרד ההשתמטות, לא יצליחו להתקבל למוסדות גבוהים ולא תהא להם דרישה. המוח היהודי, זה שפעם אמרו שממציא לנו פטנטים, עכשיו הוא מוציא שורה ארוכה של דיאלקטים... והם ממש בעלי מסר "חינוכי".
אני חש בושה גדולה מאוד מכך ששרת החינוך של מדינת ישראל, מדינה שצריכה להמציא גאונים על ימין ועל שמאל כדי להמשיך ולצבור לעצמה כוח כלכלי ותעשייתי לעשרות השנים הקרובות, מדברת בדיון פרלמנטרי במונחים כמו "זבל", "חרא", "אני מנקה את הזבל שלך" וכיוצ"ב. מה זה? האם כך צריך לדבר? התשובה, עד כמה שזה אירוני, היא כן.
במדינה דמוקרטית שבה אמורים לכבד את האזרח צריך להעניק לו חינוך חינם, אך גם חינוך איכותי. משמעות הדבר היא ללמד. כאשר מערכת חינוך, שעליה מופקד משרד החינוך לרבות המנכ"ל והשר הממונה עליו, גורם הן למורים לא ללמד והן לתלמידים לא ללמוד, הרי זה ברור שלשכל הישר זה לא ייכנס. כמה שהדרך של הקללות לא יפה - היא הדרך היחידה של יולי תמיר "לתת בראש" לאחת מהנשים שעמדו במשרד החינוך בשנים 2001-2005 (5 שנים!) שבהן החינוך של ילדינו הפך, פשוט כך, ל"זבל". רונית תירוש יכולה לפצות פה עד מחר וכמו צפרדע לקרקר: "היא קראה לי זבל היא קראה לי זבל היא קראה לי זבל". אז מה זה משנה שהיא קראה לך זבל, זה לא יפה ולא נחמד, אבל הציבור צריך לדעת את האמת ואם האמת היא שמשרד החינוך בתקופה הזאת סיפק כמויות מסחריות לאתר חירייה - יולי תמיר כנבחרת ציבור כולה אמרה דבר אמת. הבעייה היחידה שלי איתה היא שאם קצת תבונה, היא לא הייתה נכנסת עם הגברת תירוש לוויכוח כל כך מיותר על עובדות כל כך ידועות לכל.