מס' צפיות - 500
דירוג ממוצע -
למה הוא כועס?
מאת: איתמר זהר 20/07/08 (22:58)

לפדרו אלמודובר יש כל הסיבות להיות מאושר. על פי "אל פאיס", הבמאי הספרדי המהולל החל לצלם ב-26 במאי את סרטו החדש, ה-17 במספר, "Los Abrazos rotos". הסרט, שצילומיו יימשכו 14 שבועות ועלות הפקתו מסתכמת ב-11.5 מיליון יורו, ייקרא בבריטניה "Broken Embraces" ובארצות הברית "Broken Hugs". אבל אלמודובר כועס. והוא לא מתנחם בכך שגם בסרט הזה, כמו ב"לחזור" וסרטיו המוקדמים יותר, הוא שב לעבוד עם השחקנית האהובה עליו, פנלופה קרוז.

מה הרגיז כל כך את הבמאי המוערך ברחבי העולם? באחרונה התפרסם מאמר במדור הקולנוע של "גרדיאן" שכותרתו היתה "הקללה של אלמודובר". לדעת הכותב, אף על פי שבספרד נעשים כ-100 סרטים בכל שנה, לפחות בעיניים מערביות הקולנוע המקומי נשלט בידי אדם אחד בלבד, ש"לוקח לעצמו את המונופול בתחום". מתוך 100 סרטים בשנה, נכתב עוד, רק ארבעה-חמישה מגיעים לבריטניה.

המאמר, שנכתב לרגל פסטיבל הקולנוע הספרדי שהיה ביוני בלונדון, לא נעלם מעיניו של אלמודובר. "אני מצלם בימים אלה סרט חדש", הגיב במכתב נסער ונרגש, ו"לכן אני עסוק מאוד ואין כמעט דבר שמצליח למשוך את תשומת לבי. גם אם הייתי רוצה להגיב למשהו, אין לי כוח". אבל למאמר של פול-ג'וליאן סמית הוא לא היה מסוגל להישאר אדיש. "אין זה הוגן להאשים אותי בהיעדרות של הקולנוע הספרדי מן המסך בבריטניה", כתב עוד.

הוא הצביע על נתונים של המועצה הבריטית לקולנוע, שלפיהם 96.3% מהרווחים בקולנוע הבריטי בין ינואר לאוגוסט 2007 היו משוברי קופות דוברי אנגלית. לעומת זאת, רק 1.3% מהרווחים היו מקולנוע אירופי - מיוון, רומניה, ספרד, פורטוגל, איטליה ובלגיה. במצב כזה, טוען אלמודובר, הציבור בבריטניה אינו יכול להיחשף לקולנוע זר שאינו דובר אנגלית. "האם אפשר להאשים אותי באחריות לכך?" תהה. מדוע לא להפנות את האצבע אל המפיצים המקומיים שאינם קונים סרטים ספרדיים?

בפסטיבל הקולנוע הספרדי, שהתקיים זו השנה הרביעית בלונדון, הוצגה בין השאר רטרוספקטיווה לשחקן ולבמאי פרנאן פרננדו גומס, שמת בשנה שעברה. אלמודובר, שאמר כי הוא מעריך את הרעיון לקיום הפסטיבל ואת המחווה לגומס, כתב עוד שבמשך 20 שנה הוא מפיק את סרטיו ועושה ככל יכולתו כדי לקדם אותם בעולם, למרות המכשולים הניצבים בדרך. לדבריו, הוא מצלם בספרד וגם מטפח ומפיק סרטים דוברי השפה המקומית משום שהם חלק מן התרבות שלו.

אבל אלמודובר לא תמיד היה שבע רצון עם הנעשה בתחום הקולנוע במדינתו. ב-2005 התפטר הבמאי מן האקדמיה הספרדית לקולנוע משום שיצא נגד בחירת הסרטים המועמדים לפרסי גויה (האוסקר הספרדי). הוא גם מתח אז ביקורת על בחירת הסרט שייצג את המדינה בתחרות על האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. כל זאת לאחר שהסרט "הים שבפנים" בבימויו של אלחנדרו אמנבר הועדף על פני סרטו "חינוך רע". חווייר בארדם, כוכב "הים שבפנים", שזכה השנה באוסקר המשנה על תפקידו ב"ארץ קשוחה", הוא כיום בן זוגה של פנלופה קרוז. איזה עולם קטן.

גלוי ונעלם
אירווין וולש ואחרים כותבים ב"אובזרבר" על סדרת הטלוויזיה המעולה "הסמויה".

ילדות נשכחת
הסופר טוביאס וולף (שספרו "אסכולה ישנה" שתורגם לעברית בהוצאת עם עובד הוא מהיפים שקראתי בשנים האחרונות) בראיון ל"גרדיאן" על החיים ועל כתיבה.

קח את זה כמו גבר

הסדרה המהוללת "הגברים של שדרות מדיסון", שהעונה השנייה שלה תעלה בארצות הברית ב-27 ביולי, מועמדת ל-16 פרסי אמי לאחר שכבר זכתה בשלל פרסי גלובוס הזהב. ב"לוס אנג'לס טיימס" מביעים תמיהה על הפער בין השבחים והביקורות המתלהבות לבין מיעוט הצופים.

 

קרב מגע
עוד מתחרה רציני לתואר הדואט העברי התמוה ביותר בכל הזמנים.

 

 

 בנות רק רוצות לכייף

 

 

אין לו אחות

עוד שבוע הוא יבוא. או שלא. מה היינו עושים בלעדיך, מוריסי?

 

 

(תמונה: jlmaral's)

 

לבלוג של איתמר זהר

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר