1) מסתבר שלא כל יום יובנס. הפועל פגשה אתמול יריבה רצינית שהצליחה להכתיב את קצב המשחק כמו שהיא רצתה.

מהרגע הראשון השליטה הייתה של וויבודינה. היא שלטה במרכז השדה, הניעה את הכדור בסבלנות ורוגע מרשימים, וייצרה מצבים כ-20 מטר מהשער. הפועל לא הייתה במשחק לחלוטין. כמות המצבים המסוכנים שהיו לה נמדדים על אצבע אחת-שתיים.

אחרי מחצית ראשונה די משעממת ואיטית, השנייה  נפתחה בצורה מהירה ומלהיבה יותר. שתי הקבוצות הציגו מעבר הרבה יותר מהיר מהגנה להתקפה, מתפרצות מהירות ויכולת אישית. הפועל פתחה טוב ונראה היה שחטפה על הראש במחצית.

אבל אחרי כ-10 דקות היא חזרה לסורה. שוב השליטה עברה לוויבודינה, שהציגה כדורגל טוב ואיזון נהדר בין יכולת קבוצתית ומשחק מסירות שמשלב הרבה מאוד שחקנים בחלק הקדמי ליכולת אישית, בעוד אצל הפועל לא ראינו כמעט מהלכים קבוצתיים. אם כבר היה משהו זה איזה הברקה של אחד השחקנים היצירתיים.

התוצאה הזאת סבירה, אומנם ההכרעה עוברת לארץ, אבל שער חוץ של וויבודינה במשחק הבא יכריח את הפועל לכבוש שניים. הפועל הייתה צריכה לחפש את שער החוץ היוקרתי - אבל בפועל הלכה אחורה ברוב הדקות. הסרבים הצליחו לחתוך כל פעם מחדש מהאגף למרכז בדרך לבעיטה כ-20 מטר מול השער. אחרי שבמחצית הראשונה היא התרכזה המשחק מאורגן שמשלב הרבה מאוד שחקנים בחלק הקדמי במחצית השנייה ראינו אותה גם משחקת על מתפרצות, יוצאת קדימה ותוקפת חזק, כל זה בצורה מאוזנת. היא הראתה יכולת מצוינת בשמירה על הכדור. כשקבוצה איטית יוצאת למתפרצת - המתפרצת נגמרת מהר בגלל האיטיות, כשקבוצה מהירה אבל מבולגנת יוצאת קדימה היא מאבדת מהר את הכדור, אבל וויבודינה הצליחה גם לצאת מהר וגם לשמור על הכדור. ראינו אותה שולחת הרבה שחקנים קדימה וככה לא מוותרת על המשחק הקבוצתי. הפועל לא הקשתה עליה ובמקום לנסות לנהל את קצב המשחק ולשלוט בו (הפועל הרי אמורה לעבור אותה) היא איפשרה לה לשלוט בקלות במרכז השדה ולהגיע בלי בעיה למצבי כיבוש שאילצו את אניימה שוב ושוב למותח איברים. הרכות בהגנת הפועל, בעיקר בקישור האחורי, מדאיגה מבחינת הקבוצה.

כדורגל הוא משחק עם שרשראות. ברגע שגורם אחד חשוב לא עובד - זה שתלוי בו לא עובד וכן הלאה. כך היה אתמול. ברגע שמרכז השדה של הפועל היה כ"כ חלש גם הקשרים הקדמיים לא תיפקדו וכשהם לא תיפקדו יבואה לא היה פקטור. מרכז השדה הוא החקל החשוב במגרש, אבל נראה שחסר להפועל מי שייקח שם אחריות. דה סילבה סגר משחק גרוע בו הוא נעלם לחלוטין ואבוטבול היה עצבני מאוד. הם נתנו לוויבודינה להפגין עליונות ולשלוט בחלק הזה מבלי שיהיה עליה לחץ. במקום ללחוץ את הסרבים מרכז השדה של הפועל איפשר לשחק ברוגע הדרוש מבחינתם. לא ברור לי מי בעל הבית של הפועל במרכז השדה והאם שחקן כמו אבוטבול יכול להחזיק את מרכז השדה. דה סילבה? הוא בכלל בלם, כזכור.

הפועל לא הראתה אתמול שום משחק קבוצתי. לא ראינו שום שיתוף פעולה בין קנדה לטלקיסקי או בין אנטבי לורמוט. כל פעם שהיא נכנסה לרבה זה היה פריצה יפה של אנטבי, או כניסה לאמצע של ורמוט פעם בהרבה זמן. לא היה שום מהלך ששיתף את כל השחקנים בחלק הקדמי, בעוד אצל וויבודינה כל המהלכים היו שיתוף של כל השחקנים. הפועל מבוססת יותר מדי על שחקנים עם יצירתיות, עם יכולת אישית מצוינת (זהבי, נאתכו, לוז, ורמוט), אבל לא הציגה משהו שמרוכז ביותר מ-2-3 שחקנים. 

גוטמן לא אשם בחילופים שלא עזרו, כי אלה היו חילופים נכונים. הוא גם לא אשם בכך שהקבוצה שלו המשיכה לשחק רע במחצית השנייה, כי היא דווקא פתחה טוב, כך שנראה שהוא הכניס להם מוטיווציה - פשוט הם לא הצליחו לשמור עליה. הוא אשם בכך שהקבוצה שלו לא ייצרה שום מהלך רציני, שלמרות שהיא כבר אחרי שני משחקים באירופה היא נראית כמו קבוצה שנפגשת בפעם הראשונה. הוא אשם בכך שאניימה נאלץ לעבוד בלי הפסקה. הוא אשם בכך שאין לו במרכז השדה שחקן שיודע להחזיק כדור ולהניע אותו. הוא אשם בכך שהקבוצה שלו תלויה בחלק ההתקפי בבחור מוכשר אבל צעיר מאוד בשם ערן זהבי. הוא אשם בכך שהמגן התוקף שלו, עומרי קנדה, נאלץ רוב המשחק לסגור בהגנה ולעצור נסיונות תקיפה של היריבה (בצורה מוצלחת, אגב) ולא יכול לצאת לחלק הקדמי. ברגע שהפועל לא יצאה קדימה לא היה לו מה לחפש שם. אם גם בארץ הפועל תלך אחורה היא לא תהיה בשלב הבא.

כמו שכבר אמרתי בעבר, בעיה נוספת של הפועל היא היצירתיות. זאת קבוצה שעמוסה בשחקנים מוכשרים וטכניים, אבל חלשים פיזית. שחקנים שצריכים מאמן שייתן להם חופש (כמו שלוז קיבל, לדוגמא, בכפ"ס) ולא מאמן אפור כמו גוטמן שיגביל אותם. זאת תהיה בעיה גדולה בקבוצה הזאת העונה.

בעיה נוספת היא חסרון בחלוץ ישראלי. אתמול הקבוצה שיחקה עם חלוץ זר בודד. מילא היו משקיעים באיזה חלוץ מצוין, אבל כשמביאים חלוץ של קבוצה שירדה ליגה זה מעלה סימני שאלה: למה הוא לא מקבל עזרה מחלוץ ישראלי ברמה? להפועל יש את הכסף להביא מישהו ברמה של ארבייטמן ויותר והיא לא עושה את זה. לי לא נראה שמהראן ללה הוא האיש והוא גם בטח לא יהיה בהרכב. הפועל חייבת חלוץ ישראלי בכיר כדי להעמיד התקפה נורמלית. כרגע נראה שעם מרכז שדה שמצד אחד די עמוק (סרור, אבוטבול, דה סילבה, באדיר שזה תפקידו המקורי) אבל מצד שני חסר בשחקן מוביל יהיה קשה לראות את ההתקפה מצליחה. מרכז השדה זה החלק הקובע וכדי שלהפועל תהיה התקפה נורמלית היא חייבת שמרכז השדה שלה יהיה דומיננטי בהרבה.

באגפים הפועל נראית טוב יותר. ורמוט, למרות משחק חלש אתמול, הוא רכש נכון שיוסיף הרבה התלהבות, מהירות ופריצה טובה מהאגף. אנטבי הוא מגן יציב, מנוסה, שלא עושה אף פעם טעויות בולטות. משחק מאוד מסודר, מצטרף מצוין לחלק הקדמי, מגביה טוב. קנדה עשה הגנה מצוינת ולא נתן לאגף שמאל המסוכן מאוד של הסרבים לעבור אותו. רק חבל שלא ראינו ממנו שום דבר בהתקפה - למרות שקשה להאשים אותו, כאמור.

הסגל של הפועל לא מספיק טוב. היא חייבת חלוץ ישראלי בכיר - אבל עכשיו כבר אין כאלה בשוק. היא מסוכנת מאוד מהאגפים ומציגה קוצת מהירה וטכנית בהתקפה, אבל חסר לה מישהו במרכז השדה עם יכולת טכנית טובה משל דה סילבה ואבוטבול, מישהו שיוביל את הקבוצה, שיכול לסכן יותר את השער, כמו שראינו לא מעט כשהיה את אנסומבו ובאדיר בקישור האחורי, וייתן כדורים להתקפה, יפעיל את ההתקפיים. אבל מי יעשה את זה? עכשיו מאוחר מדי.

מבחינת הגנתית הפועל לא צריכה לדאוג. א', כי גוטמן מאמן ששם דגש על הגנה וברור שאצלו ההגנה לא תפשל. ב', כי אניימה שוער מצוין, וראינו אתמול איזה אתלטיות מדהימה יש לו ואיזה כוח ואינסטינקט, שמחפים על חסרון גובה. ג', כי ההגנה בכלולתה טובה מאוד. באדיר מנוסה, טופזאקוב יציב, אנטבי וקנדה מתמקדים בהתקפה, אבל עדיין לא הופכים את האגפים לבעיתיים בהגנה.

הפועל קבוצה טובה, מספיק בשביל להילחם על המקום הרביעי - ולא יותר. בית"ר, מכבי ת"א ונתניה ומכבי חיפה (אם כי בפער מינורי מאוד) קבוצות יותר איכותיות ממנה. הפועל קבוצה עם המון ניסיון ומסורת באירופה ולכן אין סיבה שלא תצליח שם - אבל לא ביכולת של אתמול. בבלומפילד הפועל תרגיש שונה ותדע שהיא חייבת לתקוף ולכן היא תשלוט במשחק - אחרת היא תעוף. לא יכול להיות שההגנה של הפועל מאפשרה ליריבתה להגיע לכ"כ הרבה מצבי כיבוש, ועוד מצבים טובים - מול השער, מעט מאחורי היריבה, ואלה לא רק בעיטות ניידות - אלא גם במצבים נייחים. יותר מדי עבירות קרובות מדי לשער, שמשאירות סיכויים גבוהים לגול. עבירות שמעידות על העצבים של שחקני הפועל אתמול, שחייבים להסתכל הצידה, על וויבודינה ולראות מה זה רוגע אמיתי. הפועל, לעומת זאת, הייתה או עצבנית (אבוטבול במיוחד) או אנמית ונעלמת (דה סילבה וטלקיסקי), שאיפשרה ליריבה לאיים על השער כל פעם שרצתה.

 יפה גם לראות את חלוקת הכוחות המצוינת של וויבודינה. היא לא הוציאה אנרגיות ואוויר גם בדקות הכי טובות שלה ולכן סיכנה את השער בצורה חזקה, אפילו יותר מתמיד, גם באיזור הדקה ה-80. הייתה חלוקה נכונה בין הדקות ובשום מצב לא ראינו אותה משתגעת, אלא משחקת בחוכמה. המשחק המסודר שלה, בו כל אחד יודע איפה לעמוד, גורם לכך שבמקום שנראה קבוצה שתלויה בשניים-שלושה שחקנים מהירים בהתקפה, ואז יש פערים גדולים בין שחקנים, כי כל השאר נדחקים אחורה - אנחנו רואים קבוצה בה כולם עוזרים קדימה וכולם מצטרפים קדימה וככה יש איזון ברמת העייפותשל השחקנים ואף אחד לא מוציא יותא מדי כוחות - וככה היא מחזיקה מעמד הרבה זמן. הפועל צריכה להיזהר מזה, המשחק הבא יכול להגיע להארכה, וע"פ המשחק אתמול ייתכן שאז לוויבודינה יהיה אז יתרון בכושר.

בכל מקרה, במשחק הבא הפועל תתקוף חזק ותקבל את יתרון הקהל הביתי. כדי לעבור את הפועל תצטרך וויבודינה לעלות באטרף שיתסכל את הפועל ולנסות להדהים בשער מוקדם ואז להתבצר. אם היא תתבצר מיד היא תתן את המשחק לידיים של הפועל, שתניע את הקצב והתקפה אחת טובה תספיק לה. ראינו איך בית"ר לא עלתה כדי לכבוש אלא הלכה אחורה מהרגע הראשון במשחק בקרקוב וכשהגול הראשון הגיע היא התפרקה לחלוטין. וויבודינה צריכה לבוא לעקוץ ואז להתרכז בהגנה, כדי לא להגיע למצב בו גול אחד מעיף אותה. מבחינת הפועל, היא חייבת להיות קבוצתית בהרבה, לא לתת לוויבודינה שוב להגיע לאין ספור מצבי כיבוש, להיות מאוד יעילים, ולבוא כדי לתקוף - כי היא חייבת גול והמשחק בביתה. יש לה יתרון ואם המשחק יגיע להארכה הוא יילך לאיבוד. היא צריכה לנצל את הבית כדי לתקוף עם 8 שחקנים, כשרק הבלמים נשארים מאחור ובשום פנים לא יוצאים קדימה - אם הבלמים ייצאו קדימה הפועל תחטוף שער חוץ. היא צריכה לתקוף חזק ולחפש לא רק את הראשון, כי 1-0 תהיה תוצאה מאוד נזילה - גול אחד והכל הלך. היא צריכה לכבוש, לנצל את המומנטום ולחפש לגמור את המשחק, כי בבית שלה היא מסוגלת לכך. היא רק חייבת הרבה כושר גופני וירידה אחורה של כל השחקנים כדי לא לחטוף שער. היא צריכה משחק זהיר מאוד, מדויק מאוד, חכם ורגוע, דברים שאינו אתמול דווקא מיריבתה - ואז היא תעלה.

2) גם אם שום לא יודה בכך, הוא מתחיל להבין ויבין יותר ויותר בהמשך: הקבוצה הזאת כבר לא בידיים שלו. אם בתקופת שפיגל, שלא היה מעורב והיה להם תיאום מצוין, הוא שלט בקבוצה - עכשיו פרננדז יהיה האיש החזק. ולא כי גאידמק רוצה - גאידמק באמת מאמן שהם יהיו שווים - אלא כי זה האיש. פרננדז מלא באגו, וראינו את זה בקדנצייה הקודמת.

האיש לא השתנה. גם הפעם הוא ידרוש ויקח את תפקיד האיש החזק בצוות המקצועי. או שאתה הולך איתו ואז אולי יהיו לכם יחסים טובים - או שאתה הולך בדרכך ועף החוצה. קאנן לא הלך בדרכו, הסגנון שלו היה שונה, המערך שונה והוא הלך הביתה. אם שום חושב שהוא יהיה המחליט לגבי רכש ושחקנים - הוא טועה.

אני מאמין שפרננדז לא רוצה להיות מאמן עכשיו. נראה שהוא מעבר לשיאו וגם פחות מתלהב מלאמן - אחרת למה הוא לא מאמן אף קבוצה? גם לא נראה שקבוצות קופצות עליו. ובכל זאת, ראינו בקדנצייה הקודמת שלו שברגע שהוא נכנס למערכת - הוא יילך עד הסוף. הרי גם פעם שעברה הוא בא כג'נרל מנג'ר וסיים כמאמן. במוקדם או במאוחר הוא יהיה מאמן - השאלה היא מתי: לדעתי זה תלוי בהחלטה של שום - או ללכת בדרך שלו, או ליישר קו עם פרננדז. שום לא אדם אגואיסט, אבל קשה לי להאמין שהוא יסכים ללכת בדרכו של פרננדז בהכל - כבר עכשיו מסתמנת מחלוקת ביניהם בגזרות מירוסביץ' ובואטנג.

שום, כזכור, החליט להשאיר את מילו בקיץ שעבר בקבוצה, אבל סיפסל אותו ובסוף העיף אותו. פרננדז אוהב את מילו וע"פ התקשורת רוצה אותו בקבוצה. אם פרננדז ירצה אותו באמת הוא גם יבוא, אפילו אם שום יתנגד. בואטנג? שום מאמין בו ובצדק, פרננדז ירצה את האיש שלו ולא יהסס לשחרר אותו לקלן (אגב, שווה לבואטנג ללכת על ההצעה הזאת. הזדמנות מצוינת להגיע לבונדסליגה. שחקן ברמתו לא יכול להגיע לשיא הקריירה בישראל) הדרך היחידה שנראה ביניהם איזשהו תיאום היא אם שום יוותר לפרננדז - אבל מאמן כ"כ מנוסה וכ"כ טוב כמו שום לא יוותר כ"כ מהר. אם הוא יראה שהוא לא יכול יותר הוא יעזוב. וזה יקרה באמת.

גם שום וגם שפיגל הם אנשים שקטים. שניהם מנוסים מאוד, בגיל דומה, היו ביחד עוד כשחקנים, מכירים טוב אחד את השני ומאמינים באותם דברים: להתקרב לאירופה, לדבר על אירופה, להגיע לשם ולנסות להצליח. שום ופרננדז שונים מאוד: האחד מדבר רוסית, אנגלית ועברית, אחד רק צרפתית. שניהם ירצו לבלוט ולקבל החלטות. אין להם כלום מההיכרות המקצועית של שום עם שפיגל - ואסור לשכוח שפרננדז די נחפה על שום. המערכת תהיה מבולבלת מאוד. שילוב כזה לא יעבוד.

ארקי גאידמק למד דבר אחד אבל לא למד מדבר אחר. הוא למד שלא צריך לפטר מאמן כל יומיים גם כשלא הולך אם המאמן טוב - והשאיר את שום. הוא לא למד שפרננדז לא יודע לעבוד בתיאום. פרננדז לא אוהב את מי שבא על חשבונו ולא מהסס להיכנס במי שהוא לא אוהב - תשאלו את קאנן, עומרי אפק ודאראו. פרננדז יכול לעבוד עם המאמן כושר שהוא רוצה, עם האנשים שהוא אוהב - אבל לא עם אלה שלא "שלו". יש בו משהו נקמני ואני לא יודע אם שום יקבל את זה. מה יקרה עם פרננדז ירצה לספסל שחקן ששום רוצה בקבוצה? מה אתם חושבים שיקרה? ברור שהוא יישאר בחוץ!

מי שיכולים להתאכזב מעוד מהצטרפותו של פרננדז הם שחקנים כמו גרשון או זנדברג. שחקנים מנוסים, אותם שחקנים שהרכיבו והובילו את השלד של בית"ר מאז בניית הקבוצה, בניית הבסיס הנוכחי, בעונת 2006/7. פרננדז לא אוהב שחקן קר כמו גרשון -אלא שחקן רעב וצעיר כמו ברוכיאן או תקיף ומהיר כמו בן יוסף. פרננדז יתעקש על בן יוסף בהרכב (אסור לשכוח שבן יוסף נתן את העונה הכי טובה שלו אצל פרננדז), שום ירצה את בנאדו לפני גרשון וגרשון יישאר על הספסל. פרננדז יתעקש על בן שושן, ברוכיאן ויצחקי - כולם בהרכב, ובאגף שמאל נראה את זיו ובן שושן ולא זיו וזנדברג. עם הזמן עוד שחקנים יאבדו את מקומם ואם פרננדז יישאר זמן ארוך הוא יעיף בקיץ עוד שחקנים מהוסגל שהוזכר - כמו טל.  

ההחלטה של ארקדי מעידה על תמימות. הוא באמת מאמין שזה יעבוד.

מה שקרה, כך נראה, שהוא כבר הלך על אוחנה - אבל אז הגיע ארזי שהסביר לו שאוחנה גרוע ושהאוהדים רוצים את פרננדז. ארקדי רוצה את האוהדים איתו, מבחינה פוליטית כמובן, והלך על זה. רק חבל שהוא לא הפעיל שיקול דעת ושכח מי זה פרננדז. גאידמק רצה לשלב בין הזעזוע שהבטיח אחרי התבוסה לבין השארת הסגל מבלי לעשות שינויים שיפריעו לו יותר מדי והביא את פרננדז לצד שום. לפחות מבחינת בית"ר זאת טעות: אני חושב שהיו צריכים להישאר עם הצוות המקצועי הקודם. שפיגל החליט בכל זאת לעזוב? אז למה לא לתת לשום להוביל את הצוות המקצועי לבדו את סוף השנה ורק אז ללכת על מאמן זר? ברגע ששפיגל התפטר ולא פוטר שום לא צריך ללכת בדרכו, למרות ששניהם נכשלו, כי זה לא שבית"ר היא שהחליטה לחתוך על הצוות המקצועי. אני נגד שינויים גדולים בסגל בשלב הזה, כשהעונה כבר מתחילה. בית"ר הייתה חייבת להתרכז בליגה, לקחת עוד אליפות (גם כדי שהעונה הזאת לא תהיה כישלון מוחלט לחלוטין, וגם כדי שלפחות תהיה בשנה הבאה עוד הזדמנות במוקדמות ליגת האלופות) ואז לעשות שינויים בסגל - כי אני חושב שאחרי שלוש עונות צריך לעשות רענון גם בבסיס, כדי למנוע מיצוי, וכזכור השלד של הקבוצה הנוכחית רץ כבר עונה שלישית (גרשון, זנדברג, בואטנג, טוטו ומשנה שעברה גם טל וקאלה, ואפשר להוסיף את בן יוסף, ברוכיאן, יצחקי ובן שושן שאפילו יותר מעונה שלישית). במקום זה, החתימו את פרננדז ועכשיו ברור שהוא יעשה את השינויים שלו וככה בית"ר פתאום תצטר להתחיל מחדש כשהעונה כבר בעיצומה. עד שהשחקנים יתרגלו לפרננדז ובלונדל שעשוי לבוא איתו, ולשחקנים החדשים, ולכך ששחקן משמעותי כמו בואטנג כנראה עזב, האליפות עשויה לברוח. זה לא הזמן לבנות את הקבוצה מחדש. לדעתי, היה צריך להשאיר רק את שום - ואם כבר מביאים את פרננדז אז רק אותו - ולא שילוב כ"כ חלש.

עד כאן הביקורות - יש גם צד חיובי. הצד החיובי הוא שבית"ר תקבל (בהנחה שהכל יסוכם ופרננדז יבוא) איש רציני ומנוסה. הכושר הגופני ישתפר, והדיסטנס בין המאמן לשחקנים יהיה כמו באירופה. המתקנים ישופרו, וכך רמת המקצוענות. שחקנים ברמה גבוהה מאוד יצורפו בעקבות פרננדז וצוות הסקואטינג יקבל יותר דגש. פרננדז יפעיל קשרים שיש לו ברמות הגבוהות ויעשה מבית"ר קבוצת רצינית. הוא יגרום לבן שושן, טוטו ואפילו עידן ורד, באימונים, לפרוח. אגב, ורד הוא אחד המרוויחים הגדולים מהמהלך הצפוי - אם עד עכשיו הוא למד מקבוצה רצינית בעונה הראשונה בבוגרים עכשיו זה יהיה מקבוצה עוד יותר רצינית. פרננדז יתאהב בו כי הוא מת על שחקנים טכניים, עם טיפול ושליטה מצוינת בכדור, כמו ורד, ושחקנים רעבים וצעירים כמותו. הצד החיובי הוא גם שאפילו אם פרננדז יהפוך להיות המאמן - לפחות נרוויח מאמן ברמה. וחוץ מזה, הפרסום שהוא יביא לכדורגל הישראלי בכלל ולבית"ר בפרט יעזרו מאוד. נוסף לכך, ההיכרות שלו עם המקום תעזור לו להצליח. המבחן הוא של ארקדי גאדימק: אם הוא ייתן לו את הזמן בכל מצב וייתן לו חוזה ארוך טווח - פרננדז יעשה פה דברים גדולים.

נקודה חיובית נוספת היא שההגעה של פרננדז בשלב הזה תגרום לכך שבעונה הבאה, בהנחה שיהיה אירופה, הקבוצה הזאת כבר תהיה מחוברת. פעם שעברה שפרננדז הגיע זה היה כבר באמצע העונה ועד שהוא התחבר לקבוצה לקח זמן. אם הוא מגיע עשכיו ועכשיו בונה את הקבוצה שלו - אז באירופה בשנה הבאה תהיה לו כבר קבוצה מחוברת. אם בפעם שעברה שחקן כמו לרואה הגיע רק באמצע העונה השנה תהיה לו את כל העונה הקרובה לחבר את הקבוצה לקראת אירופה בשנה הבאה. הבאתו של מאמן כמו פרננדז, שהרי מגיע מאירופה, תעלה את הסיכויים להצילח באירופה. זאת תהיה קבוצה טובה יותר, שתביא זרים טובים יותר. אם עד עכשיו היו אלה מאמנים ישראלים שרצו להגיע לאירופה - עכשיו מביאים מאירופה מישהו, שברור שהוא יודע הכי טוב איך לשחק באירופה. אם הוא יקבל את הזמן ובהנחה שהוא גם יהיה המאמן בסופו של דבר (מישהו חושב שתהיה לו סבלנות להישאר מנהל מקצועי כל הזמן? הוא יישאר בתפקיד זמן קצר ואז יהפוך למאמן) בית"ר סוף סוף תצדיק את הסכומים הגבוהים באירופה. יותר ויותר אנשי מקצוע זרים כמו פרננדז לישראל רק מקרבים אותנו לאירופה. עם מתיאוס בנתניה אפשר לקוות שתהיה פה איזשהי התחילה של משהו רחב עוד יותר. ואם מישהו חושב שפרננדז לא רציני שיסתכל על הדרישות המדהימות שלו: שיפור מגרש האימונים וחוזה ארוך טווח, כדי שהפעם מה שהוא יתחיל לא ייקטע באמצע. זאת מקצוענות אמיתית.

המנצח של הבחירה: ארזי. ארזי לא מבין בכדורגל, אבל הבין שעדיף פרננדז על אוחנה. הוא התעקש על האיש שלו והלך בכוח - למרות שהוא ידע שהוא עלול לאבד את מקומו. נראה שארזי הוא איש קשוח שעומד על שלו וכנראה גם עם יכולת שכנוע גבוהה - הנה, הוא שיכנע את גאידמק. ארזי לא היסס, הוא ידע שגאידמק מנצל את בית"ר ולא נתן לזה לצאת אל הפועל. בואו נגיד שולדימיר שקלאר לא היה יוצא ככה נגד מי שמשלם לו את הצ'ק. העקשנות החיובית של ארזי עבדה.

שום: הרוויח או הפסיד? הרוויח - בכל זאת, הוא היה בדרך לעוף סופית. שום ניצל - הבעיה היא שזמנית. הוא יצטרף עצבים וסבלנות ברזל כדי להתמודד עם השתלטנות של פרננדז. ההרגשה היא שהוא לא  ישרוד יותר מדי זמן.

3) אז מה פרננדז צריך לעשות?

פרננדז יביא את השחקנים שלו ולא ישמור על הבסיס הקיים - זה ברור, למרות שכאמור זה נראה לי נכון לעשות שינויים גדולים עכשיו - הרי אפשר להביא אותם מהר מאוד בקיץ, וככה יהיה להם זמן להתחבר לקבוצה.

הוא חייב להשאיר את בואטנג שהוא נכס. נכון, פרננדז יכול למצוא לו מחליף - אבל לא עדיף מישהו שכבר מחובר לקבוצה, שאנחנו יודעים מה הוא שווה וכבר עונה שלישית בקבוצה? בואטנג הוא שחקן מצוין, ואם מישהו לא מרוצה מהכסף שהוא מקבל שלא ישכח שגם המחליף שלו יצטרך לקלב לא פחות כסף. בואטנג גם בגיל מצוין - וכחלק מהנסיון להתקרב לרמת מקצוענות אחרות צריכים להחתים שחקנים על חוזה ארוך טווח ושווה להחתים את בואטנג לשנתיים לפחות. ככה גם אם הוא יעזוב באמצע לפחות יקלבו עליו פיצויים מרשימים.

הוא צריך להשקיע בקבוצת הנוער. הוא צריך להחליט סופית מה לעשות עם שחקנים שעוברים בין בית"ר לבין קבוצות אליהן הם מושאלים. הוא צריך להחליט מה עושים עם שחקנים כמו אבי ריקן או שי ניסים, שחקנים מהקבוצה של 2007 בבית"ר ולהחליט מה עושים עם דנין (לשחרר סופית, הוא לא מתקדם ואין בו צורך. עדיף להשקיע בשי חדד, המוכשר שמושאל). הוא צריך לחתום על חוזה ארוך טווח אם שחקן כ"כ מוכשר כמו ורד, ולשמור כישרון כמו טוטו בבית"ר. הוא צריך להצמיד לו מישהו שיעבוד איתו גם מנטלית, שילמד אותו להיות יותר יציב ולא להוריד את הראש כשלא הוליך - ככה הוא יתבגר. הוא צריך לשלב בין האיש שלו כמאמן כושר לדרור שמשון ולהצמיד את אחד מהם לברק יצחקי כדי שסוף סוף ישפר את הכושר הגופני ולא ייפצע כל יומיים. הוא צריך לקבוע מדיניות בעניין סעיפי שחרור, שיהיו כמה שיותר גבוהים. הוא צריך לשים דגש על הכושר הגופני ולקבוע שני אימונים ביום, כמו שעשה מתיאוס. 

הוא צריך לתקן את המגרשים שלמטה בבית וגן. כל הכבוד על המגרש הסינטטי, אבל בהמגרש הראשי, בעיקר במקום שמשחקים בו הילדים אבל גם במקום שמשחקים בו הבוגרים, יש הרבה יותר מדי חורים. הוא צריך להביא בקיץ הבא (לא עכשיו!) שוער טוב, צעיר יותר מקאלה, אחראי יותר, טוב יותר ויציב יותר - וגם פחות טיפש. הוא צריך לחפש מגן, גם זה לעונה הבאה, עם הגנה טובה משל זיו. הוא יצטרך לעשות שינויים גדולים כי אחרי עונה שלישית ביחד הבסיס כבר מתחיל למצות את עצמו, מה עוד שהם שיחקו ביחד עוד לפני בית"ר, כלומר חלקם, וגם בגיל שקאלה, טל, גרשון ובנאדו הם כולם כבר מבוגרים, בני 30+. הוא צריך להשקיע בסקאוטינג נורמלי שכ"כ חסר, לנצל את הקשרים כדי למצוא שחקנים ברמה ולהפעיל סקאוטים זרים במקומות שונים כמו אירופה או דרום אמריקה. זאת רק רשימה חלקית שהוא צריך להעמיד כדי שבית"ר תשתפר, לא רק בטווח הקצר.

4) טוטו לבאיירן? החלוץ ייצא ליומיים של התרשמות:

לדעתי, טוטו עוד לא בשל לאירופה. הוא עוד צעיר, וצריך להתבגר מנטלית ולשפר את היכולת הקבוצתית וחוכמת המשחק כדי להצליח רחוק מהבית. הוא לא יציב ואחרי עונה לא טובה אני חושב שהוא צריך להישאר בקבוצה אליה הוא מחובר, בטח עם הגעתו של פרננדז, שאוהב שחקנים מוכשרים כמוהו ויטפח אותו. לדעתי, הוא צריך לתת סוף סוף את הפריצה שתשאיר אותו בצמרת, שתעשה את השינוי עבורו, כמו שראינו בעונה האחרונה עם ברוכיאן, ורק אז לחשוב על אירופה. יש לו את הכוח ואת כוח הפריצה, יש לו בעיטה מצוינת ויכולת מצוינת לייצר לעצמו מצבים, אבל הוא צריך למסור יותר ולשחק חכם יותר, כאמור. הוא יצליח בעתיד באירופה - אבל עכשיו מוקדם מדי, ובמקום זר הוא לא יצילח וחבל סתם ככה לבזבז שנה. שחקן מוכשר כמוהו שנתן עונה לא טובה לא יכול לרשות עוד עונה לא טובה. אבל, כשזה מגיע לבאיירן זה סיפור אחר. ההזדמנות לשחק ליד קלוזה וטוני, גם אם לא לשחק כמעט, הי הזדמנות מדהימה. אם באיירן תחתום איתו היא תרצה להצדיק את רכישה ותשקיע בו וככה סוף סוף טוטו יהפוך לשחקן טוב יותר - והמרחק מהבית יחשל אותו. זאת הזדמנות שאף פעם לא יודעים אם תחזור.

טוטו חייב לצאת לבאיירן אם היא תרצה אותו, אבל לא להפוך לשחקן השאלות, שעובר בין קבוצה לקבוצה - כי לזה הוא עוד לא מוכן. הזדמנות אפילו להתאמן עם באיירן אין כל יום ולכן אם מדובר במעבר לבאיירן עצמה שווה לו ללכת - אבל לא להיות מושאל לקבוצה אחרת מהסיבות שכבר נאמרו. או באיירן - או להישאר בבית"ר, אלה האופציות שצריכות להיות לו.

5) לא יואב זיו, לא יגאל אנטבי - דדי בן דיין הוא המגן השמאלי הישראלי הכי טוב. הגנתית הוא לא מרשים, אבל התקפית הוא פשוט מצוין. הוא שחקן מגוון שיכול לשחק גם קשר, הוא מצטרף בצורה מצוינת קדימה, הוא מגן תוקף מצוין, הוא אחד השחקנים הכי בולטים ודמיננטים בנתניה, וראינו אתמול איזה שילוב יפה יש לו עם שלו מנשה וקיויו. גם כשנתניה הייתה פחות טובה וגם כשיותר, בעיקר כשיותר הוא שיחק מצוין. מסר קודם לשחקנים הקדמיים, הוא הציג איתם משחק מסירות מהיר, ובכלל יש לו מסירות טובות. הוא מגביה טוב לרחבה והעזרה שלו מהאגף השמאלי הופכת את האגף השמאלי של נתניה לחזק מאוד. הוא מהיר, מצטרף בזמן ויש לו גן ניסיון בחו"ל. נתניה חייבת לדאוג שהוא יהיה בסביבה עוד הרבה זמן וקשטן צריך לתת לו את חולצת ההרכב, ולא לזיו, שיש לו הגנה גרועה והתקפה טובה - אבל לא ברמה של בן דיין, שגם יודע לסכן את השער ולכבוש עם פריצות מהאגף. אם ברוך דגו המצוין יהיה שחקן הרכב, והוא באמת צריך לשחק ולא מנשה, הוא מהיר ממנשה, יש לו אחד על אחד מצוין, והוא יהיה הקשר השמאלי - אגף שמאל של נתניה יהיה אחד מהטובים בליגה. אגף שמאל של נתניה היה פשוט מצוין אתמול ובדקות הטובות של נתניה (שהן היו בעיקר בהתחלה) כל המצבים לקיויו הגיעו ממנו.

6) עוד נתניה: שלא יעיפו את קיויו. קיויו גבוה וחזק מאוד ויתרון הגובה שלו מאפשר לנתניה לשחק על הגבהות מהצדדים (וכאמור, יש מי שיגביה משמאל) וליצור יתרון במרכז הרחבה. אומנם הוא מחטיא לא מעט, הוא לא מהיר או טכני, אבל הוא מאוד מעורב ומאוד מסוכן. ראינו אתמול גם שילוב יפה מאוד בינו לבין בן דיין. מתיאוס - תשמור עליו, בטח בכושרו הנוכחי..

נתניה קבוצה מעניינת מאוד. דווקא ההגנה היא סימן שאלה - בשער אתמול כובש השער קיבל את כל הזמן שבעולם ולא היה שום כיסוי. במשחק מול בני יהודה הגנה מצוינת ברוב המשחק לא מנעה שני שערים טיפשיים, כולל אחד שלא הייתה בו שום סגירה, ושטראובר היה אשם בשער ואחד שהיה גול עצמי. דווקא ההגנה שלה, שהייתה מצוינת תחת עטר, מעלה סימני שאלה. מרין, בן דיין, סבר ושטראובר נשארו - אבל השאלה היא לגבי המחליף של סטרול.

לנתניה יש סגל עמוק מאוד - טאזמטה, קיויו, שכטר ואוקצ'ה החזק ועם הגב לשער המסוכן בהתקפה. חיימוביץ', גולן, מרין וביבאן בהגנה. הבעיה היא שההגנה מפשלת בינתיים ודווקא ההתקפה, עם קיויו שבכושר מצוין (שני גולים בשני המשחקים האחרונים), זאת שעושה את העבודה. ההגנה נשארה חזקה, הרי מתוך חמשת שחקני ההגנה הבולטים (כולל שטראובר) נשארו ארבעה. מתיאוס יהיה חייב לחבר אותה מחדש.

גם השנה מרכז השדה הוא החלק הפחות טוב של נתניה. רביד גזל במשחק מצוין לקח מנהיגות והוביל את נתניה אתמול ביכולת טובה מאוד - אבל לא רביד גזל הוא האיש שמוביל קבוצה לצמרת. בדומה להפועל, גם אצל נתניה האגפים הם החזקים בקישור.

6) אולימפיאדה - העולם שייך לצעירים? תראו מי מציל את המשלחת... מה עוד? איפה צריכים להשקיע בספורט האולימפי

כרגע אין מדליות. האכזבה הגדולה היא לא זאבי, לא חטואל, לא פאר - אלא אנדיוני. לא יכול להיות ששניים כ"כ מחוברים וכ"כ טובים עפים כ"כ מהר ובצורה מוחצת. הגרלה קשה? מדובר בסוג מהטובים ביותר, ולעוף כ"כ מהר זאת אכזה ענקית. גל וקליגר? פרשת הקרחת כנראה פגעה להם בביטחון, אולי אפילו בשילוב ביניהם - ונראה שמראש משהו פסל אותם, כלומר זה היה באוויר.  

שחר צוברי הוא לא האחרון שיכול לקחת מדליה - אבל יש לו כרגע את הסיכויים הכי טובים. לכן, יש עליו המון לחץ לעשות מה שלא עשו מבוגרים ממנו ומנוסים ממנו. מפתיע לראות שספורטאים וותיקים כמו ארליך או זאבי מפשלים, אבל צעירים כמו בר אור או צוברי מצליחים יפה מאוד, ודווקא הם שומרים על הכבוד שלנו.. אני רק מקווה שצוברי יעמוד בלחץ העצום, הוא כולה בן 22 והוא יודע שאם הוא יפשל אולי לא תהיה מדליה. הדחיות הנשנות בגלל בעיות הרוח רק הורסות לו את המומנטום, וחבל.

אולי מה שחסר לנו זה מועמד ודאי. כלומר, דווקא אלה שהיו התקוות שלנו איכזבו ואלה שלא בנו עליהם עושים את העבודה - כלומר, אין לנו שום מועמד ודאי, קשה לדעת מי זה שייעשה את העבודה. אבל זאת בעיה - אם אנחנו רוצים יותר מדליות אנחנו צריכים שכל אולימפיאדה יהיו לנו ספורטאי-שניים בולטים מאוד שהם מהטובים בעולם ואפשר לסמוך עליהם שייתנו תחרות טובה. ככה יהיו לנו מדלייה-שתיים מהם ועוד איזה אחת מפתיעה ממישהו לא ודאי. ככה נקבל אולי אפילו שלוש מדליות. אולי צריך להפסיק להתייחס לספורט האולימפי בהכללה - ולהתרכז במקצועונת שונים בהם אנחנו טובים יותר. להשקיע יותר כסף בענף כמו ג'ודו או שייט, בו אנחנו טובים. רק ככה יהיו לנו באולימפיאדות כאלה שהם מועמדים רציניים והתקוות שלנו לא יעופו על השלב הראשון. צריכים להתמקד במה שיש לנו בו סיכוי ולהשקיע שם - וככה יהיו תמיד לפחות מדליה-שתיים.

בסופו של דבר, מה שיעשה את ההבדל זה מדליה. אם תהיה מדליה - לא יזכרו כלום, רק את המדליה. אם לא תהיה - גם אם הרבה יהיו קרובים, מבחינת כולם האולימפיאדה תיחשב כישלון. נראה לכם שבעוד 4 שנים יזכרו את הכישלון של זאבי? יזכרו דבר אחד: האם היו מדליות. אנחנו יודעים לדקלם את כל הזוכים הישראלים מאז ברצלונה 92', אבל אף פעם לא זוכרים את אלה שהיו קרובים. לכן, כמו שאמר אורן סמדג'ה על גל יקותיאל: הוא היה מאוד קרוב לתהילת עולם. הוא לא סלב גדול, הוא לא ספורטאי מפורסם בארץ -  אבל אם הוא היה לוקח את הארד הוא היה נרשם בדפי ההיסטוריה. מהאולימפיאדה הזאת לא נזכור את העלייה של גיא ברנע לחצי הגמר אלא רק אם הייתה מדליה, ואם כן באיזה צבע (זהב, כסף או ארד). אם המשלחת רוצה לזכור את האולמיפיאדה לפחות כסבירה שיוט רע או טוב של צוברי, למשל, יכול לעשות את ההבדל בין אולימפיאדה גרועה לסבירה לפחות.