לא עוגה, לא בלונים, לא מתנות, וללא ברכות, ללא בני משפחה, וללא חברים חדר אפל, מנותק מהעולם, ללא יכולת לתקשר, מלבד שוביו. ואולי אולי טבלת ייאוש ניצחית שמסמלת את הימים שעוברים ועוברים ללא אור בקצה המנהרה, זה במקרה הטוב שהוא יכול לדעת מתי יום ומתי לילה.

היום חוגג החייל גלעד שליט את יום הולדתו ה22, כאשר שלושת ימי ההולדת האחרונים שלו התקיימו בשבי. אם בכלל מישהו טורח ליידע אותו, איזה יום היום, מה התאריך, והאם הוא בכלל יכול לדעת מתחלף יום, במקום בו הוא מוחזק אוטוטו 800 ימים!!!

מנגד עומדת ממשלה מנופחת וחסרת מעש. ראש ממשלה שהוא כבר לא רלוונטי, ועוד רגע יורד המסך על כהונתו כאשר במקביל ממשיכות להתפרסם עוד ועוד פרשיות שחיתות בהן הוא מעורב. שר בטחון שכל רצונו הוא לחזור למשרד ראש הממשלה ואולי לתקן את הרושם שהשאיר מכהונתו הקצרצרה והדי פתאטית, ועבורו כל האמצעים כשרים וכל התחבולות, המניפולציות שהן לחם חוקה של מפלגתו שגם כך לא מחזיקה ממנו וחותרת תחתיו כפי שהיא עושה ועשתה לקודמיו בתפקיד, לצפות ממנו לבשורות? ההיסטוריה שלו רצופה בהפקרת חיילים פצועים ושבויים. שרת החוץ ושר התחבורה שנלחמים זה בזה במסעם לראשות המפלגה שתושיב אותם על כס ראש הממשלה, בינתיים כל אחד מספר לנו עד כמה השני לא מתאים ולא ראוי ובעיקר לא אחראי.

מה הם חושבים שאחרי כל זאת נוכל לשוב להצביע בעבורם? או לישון בשקט? שאר היושבים סביב שולחן הממשלה הם אופורטוניסטים לא רלוונטים שאפילו לא שווה לכתוב עליהם מילה וחצי מילה, מסיק לפתוח עיתון בבוקר או לשמוע רדיו ע"מ להבין את חוסר עשייתם ומעלליהם.

בצפון יושבת משפחתו של גלעד שליט, באיפוק מעורר הערצה (מאין הם שואבים את הכוחות האלה?) צופה בתסכול איך עובר עוד יום,שבוע,חודש,שנה ובנם עדין לא שב הביתה, וכפי שזה נראה כרגע זה גם לא יקרה בעתיד הקרוב, כאשר כל אלה שיכולים לעזור ולהשפיע, עסוקים בתככים ומזימות איך לשדרג את עצמם ואת מעמדם ואת ענינו של גלעד דוחקים לפינה כי מה זה חייל לעומת כסא ראש הממשלה ושאר כיבודים.

אז חבר'ה, זה תלוי רק בנו, לא לתת לנושא הזה לרדת מסדר היום הציבורי, ולדאוג שנושא זה יהיה החשוב ביותר והדחוף ביותר לטיפול כי כל יום נוסף שעובר הוא יום אחד יותר מידי. אני מחזק את ידיה של משפחתו ונושא תפילה שגלעד ישתחרר במהרה ולא אאלץ לשוב ולכתוב על הנושא הכאוב בזה.