לא ברור איך אבי דיכטר מצליח כל פעם מחדש להסתבך, הרי מהיותו ראש השב"כ לשעבר צריך להיות תבוע בו האינסטינקט הזה שמונע בדרך כלל מאנשים כאלה להתסבך, אך הפלא ופלא אצלו כנראה זה לא עובד. זה גם לא עובד אצל עוד ביטחוניסיטים שאני מכיר כמו אהוד ברק למשל, אבל היום אנחנו באבי דיכטר.

אני לא מכיר אישית את אורי בר-לב, לא אישית ולא ציבורית, אבל ממה שאני מבין הוא אחד האנשים המוכשרים במשטרה שלא רק שהצליח היכן שרבים לפניו נכשלו, אלה גם מביא משב רוח רענן. לבד מהעובדה שהוא הצליח להוריד את רמת הפשע בדרום, דבר שנחשב בעבר בלתי אפשרי, ואולי בגלל זה גם אף אחד אחר לא באמת עשה משהו בנדון, אלא שהוא גם יודע להתנסח ולחבב עצמו על הבריות. אין לזלזל ביכולת זו, כי אם יש משהו שהמשטרה זקוקה לו זה שיפור התדמית שלה.

אז עכשיו לא רק שהתדמית של המשטרה התרסקה על הפנים בעקבות ההדחה הבלתי מובנת של אורי בר-לב, גם השר דיכטר, שלא ברור מה מניע אותו בפרשה הזאת, יצא ממנה רע מאוד. במיוחד עכשיו שהוא נלחם על כל קול בקדימה. הוא מצליח בדקה ה-90 לקבור את עצמו שוב.

זה שהמשטרה הוא גוף פוליטי בפני עצמו, את זה אנחנו יודעים, אבל למה לכל הרוחות לא תופסים בנאדם כמו בר-לב ומדביקים אותו לכסא? במקום זה מעיפים אותו?

אין לי ספק שיש כאן שיקולים אישיים זרים, שלא צריכים לשחק תפקיד במקרים כאלה. והשר לבטחון פנים אסור לו להכנע לתכתיבים מזיקים של המפכ"ל, רק כדי "לשמור על שלום בית".

לבלוג של בועז דקל