"יוסף וכתונת הפסים המשגעת" הוא מחזמר אשר נכתב ע"י טים רייס וע"י אנדרו לויד וובר, והוא נחשב לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר אשר עלו על הבמה. ההפקה הנוכחית בתיאטרון הבימה זכתה לחשיפה תקשורתית רבה, אם בשל ההפקה הגרנדיוזית והמושקעת או אם בשל הכוכבים יהודה לוי ומירי מסיקה אשר נבחרו להוביל את ההפקה.

 
עלילת המחזמר מוכרת מהסיפור התנ"כי המספר את תלאותיו של יוסף, בנו המועדף של יעקב, בממלכת פרעה. אחיו הקנאים של יוסף מכרו אותו לישמעאלים, ולאחר שהגיע למצרים הפך מעבדו הנרצע של פוטיפר ליועץ הראשי למלך פרעה. בעקבות הבצורת בכנען האחים יורדים מצרימה, פוגשים את יוסף, ולבסוף המשפחה מתאחדת...

 
אולי מה שמייחד את המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" הוא העובדה שהמחזמר אינו מבוסס על סגנון מוסיקלי יחיד, אלא כולל בתוכו סגנונות רבים : שנסון, רוק אנד רול, צ'רלסטון, קליפסו, דיסקו וקאנטרי...

 
המחזמר בהפקה הנוכחית תורגם ע"י אהוד מנור ז"ל ובוים ע"י צדי צרפתי. צרפתי הוא במאי שאני מאוד מעריך, ואחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר שהופקו בישראל, "בוסתן ספרדי", שביים מועלה מזה 10 שנים בתיאטרון הבימה. הפעם לצערי התאכזבתי. צרפתי אשר מצטייר ב"כוכב נולד" כמי שחשובה לו הבנת השירים לעומקם, בעיניי הפעם לא הקפיד על כך, והיו מספר שירים דוגמת "יש עוד מלאך בגן עדן" שביצועו הקליל והשמח (מדי) לא התאים לסצינה שבה סיפרו האחים ליעקב על מותו של יוסף. כמו כן, כלל לא הוזכרה המחלוקת בין האחים בגין מכירת יוסף, שהיא חלק חשוב מאוד בסיפור. בנוסף, בסיום המערכה השנייה הייתה חזרה על השיר "דלת סגרו עליי" בביצוע משותף של מירי מסיקה ושל יהודה לוי, אשר אינה מופיעה במחזמר המקורי, ועל כן הייתה תלושה. גם מחרוזת הסיום הייתה עמוסה מדיי, והמסקנה שלי - לפעמים פחות זה יותר...

 
הניהול המוסיקלי והניצוח התבצעו ע"י אורי זך והתזמורת בת ה- 14 נגנים הייתה טובה. יצוין, כי יחסית למחזות זמר אחרים שהועלו לאחרונה ("כנר על הגג" ו"מייק") מדובר בתזמורת חיה גדולה יחסית, וכמובן בכך יתרון גדול. הכוריאוגרפיה של אלדר גרויסמן הייתה יפה מאוד ולעתים מרשימה למדיי, במיוחד כאשר על הבמה נמצאים רקדנים נפלאים כמו נתנאל בלאיש ויוליה איגלניק.

 
התפאורה שעיצב ארז יניב הייתה מרשימה, והשילוב של המסך עליו הוקרן וידאו ארט המכיל את הפסוקים הרלוונטיים מהתנ"ך היה בעיניי רעיון מצוין. התלבושות שעיצב מאור צבר היו יפות מאוד וססגוניות ובהחלט מושתתות על טהרת המחזמר. כמו כן, יצוינו מעצב התאורה עמיר ברנר, מעצב הסאונד אריק אביגדור והמדריכה הקולית רחל הוכמן.

 
כשקראתי בעיתון על בחירתם של מירי מסיקה ושל יהודה לוי לתפקידים הראשיים הרמתי גבה, מודה. יהודה לוי הוא בהחלט אחד מהשחקנים של "הדור החדש", אשר זכו לפרסום רב בטלוויזיה ובקולנוע, ובחלק מהמקרים (דוגמת "הבורר") הפתיע לטובה, אולם מזה שנים רבות לא התנסה בשירה במחזמר בו הוא נדרש לשיר לאורך כל המופע. מירי מסיקה לעומת זאת היא זמרת מוכשרת, אם כי לטעמי משחק אינו מיכולותיה הבולטות. על כן, שאלתי את עצמי האם ליהוקם של ה"כוכבים" לתפקידים הראשיים מוצדק, או שמא מטרתו משיכת הקהל שרובו מבוסס על ילדים.

 
יהודה לוי בתפקיד יוסף לטעמי לא סיפק את מה שצופה ממנו. בשירים כמו "דלת סגרו עליי" ו"לחלום מוכן" בהם הוא היה אמור לרגש את הקהל ובעיקר להרשים ביכולותיו הקוליות הורגשו רעידות בקולו, שלא לומר זיופים. תחושתי הייתה שיהודה לוי מאלתר לא מעט, דבר שאינו מקובל במחזות זמר, שכן חשובה מאוד הנאמנות ללחן המקורי. דבר נוסף הפריע לי מאוד - לאורך כל המחזמר נעל יהודה נעלי אולסטאר לבנות, אמנם לא היה תלוי בו אישית אלא במעצב התלבושות, אך לדעתי היה בכך משהו מוזר.

 
מירי מסיקה היא זמרת בעלת יכולות קוליות מוכחות. לשמחתי הבמאי בחר למקם את המספרת בשורה אחת עם יוסף כמובילת המחזמר. לטעמי היו מקרים שבהם מירי מסיקה ויתרה לעצמה ולא הגיעה לגבהים הנדרשים ממנה, ואמנם היא מצליחה להשתלב בין הרקדנים, אולם לטעמי אין לה את היכולת להוביל את המחזמר כמספרת. כמו כן, ניכרת שחיקה בקולה - אמש עלתה הצגה ב- 18:00 וב- 21:30, וצפיתי בשנייה, אך עדיין - אין זה אמור להיות כך.

 
ניקי גולדשטיין בתפקיד פרעה היה טוב מאוד ויש לו קול טוב. הוא הצליח להצחיק ולהרשים בהופעתו וללבוש את דמות פרעה המודרני. כניסתו לבמה עם האופנוע המעוצב הייתה מפתיעה והצליחה לעורר בי עניין. ניר שלמון בתפקיד ראובן הוא אחד מהאחים המתבלטים על הבמה ולדעתי אינו טוב מספיק, ושירה איננה הצד החזק שלו. ציינתי קודם לכן כי בשיר "יש עוד מלאך בגן עדן" שביצע, היה מרחק גדול בין הסצינה של מכירת יוסף והבאת הבשורה ליעקב לבין הביצוע השמח מדיי.
שלוש נקודות אור מצאתי בשחקנים : הראשונה, עידו רוזנברג בתפקיד אחיו של יוסף, שמעון. השנייה, נתנאל בלאיש בתפקיד אחיו של יוסף, יהודה. השלישית, יוליה איגלניק בתפקיד אשת פוטיפר ורקדנית הטנגו.

 
עידו רוזנברג הוא זמר מצוין ושחקן נפלא, והוכיח את עצמו גם בתיאטרון ("העז או מי זו סילביה", "נערי ההיסטוריה" וכמובן בהפקות בית צבי) וגם בטלוויזיה ("חקירה פנימית"). לאורך כל המחזמר הוא התבלט על הבמה ובביצוע מעולה ל"היו ימים בכנען" הוא הפגין את יכולותיו המשובחות דרך ההומור, דרך הבעות הפנים ודרך האינטונציה המתאימה, והכל היה חלק ממכלול אחד.

 
נתנאל בלאיש, אשר מוכר בעיקר לאחר זכייתו ב"נולד לרקוד", אך השתתף לא מכבר במספר הפקות של מחזות זמר דוגמת "שיקגו" ו"ברנשים וחתיכות". לדעתי, נתנאל הוא בהחלט בעל פוטנציאל להיות כוכב מחזות זמר, ומעבר ליכולותיו המופלאות בריקוד הוא מתגלה בשיר "קליפסו בנימין" גם כזמר טוב מאוד, המסוגל לבצע שירים באופן איכותי.
יוליה איגלניק, אף היא מוכרת כזוכת "נולד לרקוד" היא רקדנית ואקרובטית פנטסטית. גופה גמיש כבובת גומי, והיא לבשה היטב את דמותה של אשת פוטיפר הבוגדנית, ולמרות שאינה מוציאה מילה מפיה, מצליחה בהחלט להעביר את המסר דרך תנועות הריקוד.

 
עוד משתתפים במחזמר : אייל נחמיאס, מקס קונקי, שירן חזן, ליאור חקון, דורון ישנסקי, ויטל גיזלגיל, עופר רגירר, גיא אלון, טל לובין, גילה פוליצר, קרן שיניוק, ליסה אוברמן, שני בדיחי, דקלה הר גיל, נופר הדר לונדון, יפעת יהודה, לירון כהן, נעמה לייזר, לירון סלע, מיטל עובד, רונית קלמנוביץ ומיטל שטרית. אציין כי השחקנים עמדו היטב בכוריאוגרפיה, אולם מקהלת הבנות הייתה חלשה לטעמי.

שורה תחתונה : על במת המשכן לאמנויות הבמה יצרו בהחלט הפקה מרשימה, אך השחקנים בשני התפקידים הראשיים אינם מספקים את מה שמצופה מהם. אציין, כי בדצמבר 2007 צפיתי במחזמר זה אשר הועלה בתיאטרון הספרייה ברמת גן בכיכובם של גלעד שמואלי (שהציב בעיני רף גבוה מאוד לתפקיד יוסף) ושל הילה מערבי יחד עם תלמידי בית צבי - אמנם שם ההפקה הייתה לא בסדר גודל של ההפקה הנוכחית, אך במקרה הנוכחי less is much more.