1) הציפיות מהמחזור השני בליגת העל היו גבוהות. שני משחקים גדולים ומשמעותיים ביותר. לפחות ע"פ המשחק הראשון בין השניים - התוצאה היא אכזבה אחת גדולה. גם הפועל ת"א וגם חיפה נראו אתמול רע. מה שכן, הן לפחות היו מתואמות - כשאחת הייתה טובה השנייה נדבקה אלייה, וכשאחת איכזבה - גם השנייה עשתה זאת.

המחצית הראשונה הייתה סבירה למדי. חיפה הגיעה להרבה מאוד הזדמנויות ומצבי כיבוש - כשאותה מוליך מי אם לא קטן, שנמצא בכושר שיא. כל המצבים של חיפה הגיעו ממנו. מנגד, הפועל איכזבה מאוד כשהגיעה אולי לחצי מצב כל המחצית - אבל מצד שני חיפה הייתה עדיפה בצורה לא משמעותית - וזה בגלל המעבר המצויין של הפועל מההגנה להתקפה.

במחצית השנייה המשחק נחלש משמעותית. חיפה אומנם פתחה טוב, אבל לאט לאט זה הפך ליותר יניב קטן לבד. בסוף גם לו נמאס. רק הפנדל שנשרק לטובת הפועל ונבעט ברשלנות העיר מעט את המשחק - אבל גם אז זה היה לחץ של דקות הסיום, של עוד ניסיון אחד איכשהו לגנוב גול - ולא משהו מסודר. בסה"כ מחצית עלובה ביותר.

אני באמת חושב שלשני המאמנים הייתה תוכנית המשחק. הבעיה היא שלא ברור מה היא הייתה. במחצית הראשונה שתי הקבוצות שיחקו על מזל, על ריצות מצד לצד. הקבוצות הראו אומנם התלהבות ומהירות - אבל שיחקו בצורה מבולגנת, ספונטנית וחסרת כיוון. לא היה ברור מה המאמנים רוצים מהשחקנים. הקבוצות שיחקו בלי הנעת כדור, בלי משחק קבוצתי ובלי התערבות של מרכז השדה. גם המגינים העלמו בסגנון הזה - כי המגינים הם השחקנים הכי אחוריים על המגרש מבין אלה שתוקפים וכשהמשחק מבוסס על מתפרצות אין להם סיכוי להספיק להצטרף להתקפה. וובאמת, חוץ ממסיללה המהיר והאיכותי, חרזי קשישא נעלם בהגנה, אנטבי נזכר פה ושם לשחק, וקנדה אולי טוב התקפית - וגם שם הוא לא היה פקטור אתמול - אבל הגנתית חלש. הוא היה נקודת התורפה של הפועל בהגנה, קטן ורפאלוב עשו ממנו צחוק, חנקו אותו. הם גמרו לכך שהוא יעשה חורים, וקטן עבר אותו בעזרת הכוח הפיזי שלו בלי שום בעיה.

לזכות שתי הקבוצות ייאמר שמול 15,000 כיסאות ריקים זה לא קל לשחק בהתלהבות ומהירות - ובמחצית הראשונה זה דווקא קרה. בהמשך כבר לא היה את זה. חוץ מזה, המהירות הזאת באה על חשבון תכלית במשחק ההתקפה ואיזשהי מחשבה. זאת גם הסיבה שחיפה לא ניצלה את המצבים שלה במחצית הראשונה - לא מספיק שחקנים היוו פקטור בהתקפה ולא היה מי שיאיים על השער חוץ מקטן. בוקולי היה גרוע, וגם רפאלוב התקשה.

הפועל היא קבוצה של שחקנים יצירתיים מאוד, אבל תחת גוטמן הם פשוט מבוזבזים. במחצית השנייה הפועל המשיכה לא להגיע למסגרת. נאתכו, זהבי וטלקיסקי היו רעים מאוד, וגם ורמוט התעורר רק במהלך המחצית השנייה, אז סחט פנדל, נתן כדור גדול לטלקיסקי וניסה לקחת אחריות. גוטמן גם מגביל מאוד את יבואה. יבואה היה לבד בחוד, בלי שום עזרה, והתקשה מול הגנת חיפה. גם כשהוא קיבל עזרה היה מדובר במהראן לאלה - וזה אומר הכל.

הפועל נמצאת במצוקת חלוצים. שנה שעברה היה לה לפחות את ארבייטמן. השנה אין לה שום חלוץ ישראלי בכיר. היא השקיעה בקישור התקפי יצירתי מאוד ועמוק - נאתכו, ורמוט, זהבי, טלקיסקי, לוז וכד' - אבל שכחה להביא חלוץ. יבואה היה מעולה אתמול, הוא השתמש במהירות שלו, הוא פרץ דרך האגפים, התמקם ברחבה וניסה לעשות כמה שיותר בעיות להגנת חיפה. הבעיה היא שהאגפים החזקים בד"כ של הפועל היו עלובים מאוד אתמול בחלק הקדמי ויבואה נשאר לבד. יבואה הוא אחד החלוצים המהירים בארץ, הוא מסוגל לעבור שחקנים באחד על אחד מהאגפים והוא מסוגל לסכן ברחבה - אבל לא גם וגם. יבואה היה צריך לעשות הכל. הוא הוציא את המתפרצות של הפועל במחצית הראשונה קדימה והוא הסיבה למתפרצות המהירות - אבל גם הוא לא יכל להושיע את הפועל ת"א.

גם מרכז השדה של הפועל שוב איכזב. ההחלטה של גוטמן להעביר את דה סילבה לעמדתו האמיתית כבלם היא נכונה - אבל הוא וויתר על קשר אחורי שני. נאתכו חלש מדי פיזית כדי לשחק לפני הקשר האחורי. חוץ מזה, אבוטבול לא יכול להחזיק לבד את הקישור האחורי וחייב עזרה. להפועל לא חסר שחקנים שיכולים לשחק כקשר מרכזי תוקף - אבל חסר לה קשר אחורי זר, פיזי, שיכול להנהיג את הקבוצה, כמו קולמה אצל חיפה. לקולמה יש את הכוח, אנטליגנציית המשחק, הנעת הכדור והיכולת להנהיג. עזיבתו של אנסומבו פגעה בצורה קשה בהפועל. לא נמצא לו תחליף. לגבי אבוטבול, מנהיג אמיתי צריך לדעת גם להחטיא פנדל. מה שהוא עשה היה עלוב. בעיטה נוראית. יותר מדי ממסה יש על הכתפיים של אבוטבול, יותר מרמתו האמיתית. זאת גם הסיבה שהפועל הייתה לא תכליתית - כדי להיות תכליתי אתה צריך להניע את הכדור, לשלוט במשחק ולדעת מה אתה רוצה מעצמך. הפועל לא עשתה את זה, היא ויתרה על השלב של להעביר את הכדור למרכז השדה וישר חיפשה לתקוף.

גוטמן לא ישן הלילה כנראה. מאז מהלך העונה הקודמת הוא דואג להעמיד בהפועל הגנה ראויה. הבעיה היא שאתמול חיפה חשפה את הבעיות של הפועל בהגנה, באגפים - אנטבי וקנדה הם שחקנים מצויינים בהצטרפות קדימה - אבל לא בהגנה. קטן עשה מה שהוא רוצה והעביר את המגינים בין הרגליים. הפועל הייתה רכה ואיפשרה לו להגיע למצבים בלי שום בעיה. קבוצה תכליתית יותר מחיפה, עם חלוץ טוב מארבייטמן הייתה גורמת את זה בשער.

עכשיו לחיפה. מאז פתיחת האימונים חיפה מתגאה בקבוצתיות, באחדות, בשקט. אתמול היא חשפה חוסר קבוצתיות ותלות רעה מאוד בקטן. קטן היה הכל. אלישע לוי מאפשר לו חופש בהתקפה והוא פורח. הוא מזכיר לכל מי שהספיד אותו שהוא שחקן גדול. הוא מהיר, חזק, טוב באחד על אחד, לא טכני - אבל כן עובר שחקנים עם המהירות והתחכום, ובועט חזק מאוד. יש בו פוטנציאל דורסני וקטלני. אם הוא היה עכשיו בבית"ר זה היה יותר בולט - כי שם יש לידו שחקנים טובים ממנו. בחיפה הוא לבד.

בוקולי לא מזכיר גם השנה את בוקולי של פעם. פחות מהיר, פחות דומיננטי, נעלם באגף, לא מאיים על השער. הפעם היחידה שהוא ניסה על השער נגמרה בבעיטה הכי פתטית שנראתה פה הרבה זמן - הכדור עף מתוך הרחבה לחוץ, לא לכדור שוער - לחוץ. חיפה תלויה בו פחות ופחות - ואם קטן ימשיך ביכולתו, רפאלוב ינצל את הפוטנציאל האדיר, לפחות את חלקו ופאנטיני ירשים חיפה תוכל לתת עונה טובה גם בלי בוקולי - שאין לי מושג למה לא נשלח הביתה בקיץ. רוצים רענונים, קבוצה חדשה? תעיפו את שחקנים שמיצו את עצמם.

 רפאלוב היה דומיננטי ובולט מאוד במחצית הראשונה, ראו בעיניים שלו את הרעב - אבל התקשה להראות את היכולת האישית שבו. מצד שני, הוא השקיע בהגנה, סגר, הקשה על קנדה ושילה פעולה עם קטן. במשחק הראשון הוא היה טוב, ולכן משחק אחד לא ישנה את המצב. רפאלוב יהיה השנה אחד השחקנים הכי משמעותיים בחיפה. הוא ייצג קבוצה רעבה לחזור לעצמה, שרוצה להוכיח את עצמה, קבוצה צעירה ומתחדשת באופן חלקי (בכל זאת, לא היו שינויים מאוד גדולים בסגל), עם מטרות שונות - וגישה שונה. יותר צנועה, משלימה עם זה שכרגע היא הקבוצות הרביעית בחוזקה בארץ.

החלק הכי מעניין של חיפה הוא מרכז השדה. הגנתית, הוא השני בחוזקו בארץ, אחרי זה של בית"ר. כיאל שחקן נבחרת, קולמה לא טוב התקפית - אבל מצויין הגנתית ותומך מאחור. התקפית, הוא חלש. כיאל וקולמה הגנתיים, ומאחר וחיפה מתאימה ל-4-4-2 היא משחקת בלי קשר תוקף במרכז, ובעצם אין לה כזה. כשבוקולי לא בא לעזור במרכז זה קשה עוד יותר. לכן חיפה תקפה אתמול אך ורק דרך האגפים.

לגבי יכולת השחקנים בחלק הזה, קולמה ניסה כמה פעמים לעלות למעלה, היה יציב ושיחק לא רע, כיאל, לעומת זאת, היה גרוע. להוציא את 10 הדקות האחרונות במחצית הראשונה הוא לא נראה כמו שחקן נבחרת. הוא היה פאסיבי, בדיוק כמו בנבחרת, לא תרם כלום ולא הניע את הכדור.

החוד של חיפה הוא מצויין. בעוד הפועל במצב קשה שם, עם קטן שרעב להוכיח את עצמו, כבש כבר שני גולים ויכל גם אתמול לכבוש לפחות שער, ארבייטמן ופאנטיני הזריז, אתלטי ומסוכן יש לחיפה התקפה ברמה גבוהה, בטח כשמשמאל יש את רפאלוב. אף אחד מחלוצי החוד לא טכני במיוחד - ועל זה מחפה מהאגף רפאלוב. שחר רוצה עוד חלוץ? הוא טועה. הסיבה שחיפה לא כבשה הייתה הפציעה של פאנטיני. חיפה לא צריכה עוד חלוץ, שיגמור סופית את ארבייטמן וידחוק אותו הצידה.

אנחנו רואים בכדורגל הישראלי יותר ויותר קבוצות שמתבססות על כדורגל של יכולת אישית וטכניקה - דבר שיש בשפע לכדורגל שלנו. לבית"ר יש את זנדברג, יצחקי, בן שושן, ברוכיאן, פרננדס וטל, למכבי את שבחון, חדד, ישראלביץ' ובוזגלו, להפועל את נאתכו, לוז, ורמוט, זהבי, טלקיסקי וסרור, לנתניה את בן דיין, שכטר, גואטה ועד לפני כמה ימים דגו. אפילו לאשדוד יש עכשיו יתרון - עם קישור התקפי יצירתי מאוד שכולל את דגו ורביבו. רק חיפה חלשה בעניין הזה - יש לא את גולסה אבל הוא צעיר, מבין השחקנים המשמעותיים רק רפאלוב הוא יצירתי ומסוכן באמת ביכולת האישית שלו. במרכז השדה גם כיאל וגם קולמה לא טכניים. מהבחינה הזאת חיפה חלשה יחסית, כשגם המגינים פחות יצירתיים משם היריבות שלה - להן יש את קנדה, זיו, בן דיין, אלברז וכד'.

את התלות המוגזמת של הקבוצה בקטן ראינו אתמול. במחצית הראשונה קטן שיחק על הקו השמאלי, כמעין חלוץ שני חופשי שכל הזמן בא לאגף. בעקבותכך, כל המשחק של חיפה היה דרך אגף שמאל ודרך קטן, מה שפירק את קנדה. במחצית השנייה הוא עבר ימינה - וככה כל המשחק החיפאי. הבעיה במצב הזה שקטן עצמו פורח - אבל זה מגביל את שחקני האגף המקוריים. קטן משתלט על המקום בו הוא משחק וככה דוחק הצידה את רפאלוב - ובעיקר בוקולי. אם לוי לא רוצה שהוא יבוא על חשבונם הוא צריךלהציב אותו כחלוץ שני במרכז, ב-4-4-2, ולא לגרום לקטן לשחק על משבצת של אחרים. פה האחריות על לוי.

מי שאיכזב היה ארבייטמן. עם כאלה כדורים מקטן הוא היה חייב לכבוש. בשורה התחתונה, חיפה הייתה טובה לפרקים במחצית הראשונה ורעה מאוד במחצית השנייה. כמות המצבים פחתה בצורה דרסטית. כיאל, רפאלוב ובוקולי היו לא טובים. ההגנה של חיפה הייתה חסרת מעש - ולהוציא פריצות מסוכנות של יבואה באגף או במרכז לא היה על ההגנה שום איום.

בסה"כ משחק רע מאוד. או מהיר בצורה מוגזמת (במחצית הראשונה) או איטי וברוטלי (במחצית השנייה). במחצית השנייה המשחק נערצ כל רגע בגלל עבירות והמשחק לא זרם וכך השטף נפגע ורמת העניין. הכסאות הריקים בטח לא עזרו להתלהבות. רק ב-10 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה, שהייתה טובה יותר, ראינו שילוב בין מהירות למשחק מסודר מצד שתי הקבוצות. בסה"כ במשך כל המשחק היה משחק מאוזן יחסית, אבל עם נטייה לכיוון חיפה.

לפחות ע"פ משחק אתמול, בית"ר ומכבי יכולות להיות רגועות. רק מכבי יכולה לאיים על בית"ר ורק בית"ר על מכבי. האליפות תהיה אצל אחת מהקבוצות הערב. האליפות תלויה בבית"ר. היא מתחילה מחדש, היא במצב לא קל - והיום יהיה המבחן הראשון שלה בליגה, משחק משמעותי ביותר להמשך. זה משחק עונה אמיתי, לא מה שראינו אתמול. בלי קשר וחלוץ ובלי להיות יצירתית יותר הפועל תתקשה, וגם משחק ההגנה של המגינים לא משהו. חיפה לא תגיע רחוק  בלי קשר קדמי במרכז - כמו שלבית"ר יש את פרננדז וטל, להפועל את נאתכו וזהבי ולמכבי את שבחון גם חיפה צריכה כזה. חיפה חזקה מאוד בקישור השמאלי - מסיללה מצטרף מצויין ורפאלוב אחד השחקנים המוכשרים בליגה, אבל חלשה בצד ימין. בוקולי שחקן בינוני וחרזי לא עומד בקצב. חיפה תהיה טובה מהפועל השנה, אבל לכל היותר תיאבק עם נתניה בצמרת. לנתניה יש התקפה עמוקה ואת המגן השמאלי הטוב בליגה - אבל כמו חיפה חלשה התקפית במרכז השדה. השאלה היא הסבלנות והזמן שייתנו למתיאוס והאם ימצאו מחליף ראוי לקיויו.

2) נבחרת ישראל בכדורסל מתפוררת. טפירו לבד לחלוטין בהובלת הכדור (הלפרין מאכזב) והלחץ עליו גרם לו לקרוס במשחקים האחרונים. אליהו לבד בצבע. גרין לא מתפקד וקוז'יקרו מוגבל מבחינה התקפית. בלי האנרגיות של יד אליהו, מגרשים קשים וחורים בצבע נקלעה הנבחרת למצב קשה. לא ראיתי את כל המשחק, בגלל משחקי הכדורגל, אבל ראיתי את רוב הדקות, כלומר כל המחצית השנייה וחקל מהראשונה.

ישראל חוזרת לארץ, שם נראה בה, כנראה, יותר התלהבות, אבל בהנחה שהיא לא תעלה לאליפות אירופה מהבית המוקדם צביקה צריך לעוף הביתה. הוא נכשל שוב (כנראה) בניסיון להביא את הנבחרת לאליפות אירופה מהמוקדמות - ועם בית קל זה כישלון.

אם ישראל רוצה איכשהו לגנוב מקום באליפות אירופה או לפחות להגיע להזדמנות האחרונה, היא תצטרך לשפר את ההגנה - זה המפתח. לא יכול להיות שנבחרת כמו בריטניה, עם כל הכבוד, מנחיתה עליה 96 נק' כמו כלום. החורים בהגנה היו מזעזעים אתמול. הנבחרת הייתה רכה ולא לקחה ריבאונד - וכך גם כשבריטניה החטיאה היא סחטה עוד ריבאונד והוציאה עבירה. כל התקפה שלה לצבע נגמרה לפחות בעבירה. אליהו היה היחיד כמעט ששיחק, וגם שחקנים כמו פניני התעוררו רק כששאלת ההפרש עמדה באוויר. הבריטים עשו מה שרצו בצבע - ומצאו פתרון ליתרון הברור של ישראל במשחק בארץ: הפיקנרול. אם בארץ טפירו לקח כדור, קיבל חסימה ולקח חצי חדירה וזרק מבלטה קבועה מחצי מרחק הפעם החילופים הבריטים ביו מושלמים והקשו על טפירו ועיכבו את המהלכים. אליהו הציל את הנבחרת כל פעם מחדש. נראה שלו לבריטים אין ממש פתרון - אבל כל עוד הוא לבד לא אכפת להם.

כמה נקודות חשובות כדי לעשות משהו מהקמפיין הזה:

*לשחק דרך ההגנה. צביקה אוהב הגנה ויודע איך לגרום לשחקנים להיות מלאים במוטיווציה בהגנה. בבית, עם האנרגיות, צריכים להתרכז בהגנה - וככה ישראל גם תקבל ביטחון בהתקפה. לכן, צריך לשחק הרבה עם קוז'יקרו החזק ונאור החכם, המרוכז, שחקן ההגנה הכי טוב בארץ. פניני? נראה שפרשת הפועל-מכבי לא עשתה לו טוב.

*לא לפחד לשחק עם קוז'יקרו סנטר. גרין מאכזב, ודווקא שילוב של קוז'יקרו בהגנה ואליהו בהתקפה יכול לעשות את העבודה.

*לתת לרוט, שחקן שתמיד הולך לו טוב כשיש מסביב אווירה נוחה לקבוצה או הנבחרת שלו, את ההזדמנות. לא לפתח תלות בטפירו. לא להסס לשלוח את הלפרין לספסל לפעמים ולשחק עם שני מוליכי כדור - טפירו ורוט.

*להתבסס על חמשת השחקנים הבאים: טפירו, הלפרין, נאור, קוז'יקרו, אליהו. פחות משנה מי יפתח - חשוב שהם ישחקו כמה שיותר וביחד. זה שילוב טוב בין הגנה להתקפה. לא יכול להיות שגרין משחק יותר מאליהו, זאת טעות של שרף.

*לא לשחק עם אליהו ותמיר ביחד, לא משנה מה. זה שילוב רך מדי. תמיד לשחק עם לפחות שחקן חזק בצבע.

*לא לחפש להגיע לעונשין דרך הגבוהים. גרין וקוז'יקרו חלשים בתחום הזה ואין לישראל קלע טוב בין הגבוהים, אולי חוץ מתמיר.

*לשחק חכם ואגרסיבי - זה מה שמכריע ברגעי האמת.

*לנסות לפתוח פער מוקדם - כלומר, לפתוח חזק והתקפי יותר. ישראל מאחרת, וחוץ מזה ההפרש קריטי.

לגבי שרף: החשש הוא לגביו. צביקה ברגעי האמת הוא לוזר והוא מאבד את הראש - לא סתם הוא הפסיד עם מכבי שלוש פעמים בגמר השנה. ברגעים המכריעים הוא לא מתפקד וזאת בעיה. צביקה אשם מרכזי בכישלון במשחקים האחרונים, בירידה במוטיווציה של השחקנים, בהגנה במשחק אתמול, בתלות בטפירו ואליהו, בצ'אנס המוגזם לגרין, בירידה האיומה להגנה. איך יכול להיות שכל התקפה בריטניה יוצאת להתקפות מהירות ביותר קדימה ומגיעה כ"כ הרבה פעמים להתקפה יתרון מספרי, שגורם לכך שההתקפה נגמרת בסל קל או דאנק מרהיב. צביקה לא נותן ביטחון לשחקנים, בחר מתאזרח בינוני למדי ולא הצליח לעצור את הסחף. זה עוד לא נגמר - אבל ישראל כבר לא תלויה בעצמה. רק ניצחון על בוסניה ב-7 לפחות וניצחון על צ'כיה, לצד ניצחון של בריטניה לפחות פעם אחת, וגם אז ספק אם זה יספיק, יעלה את ישראל למקום השני, וגם אז העלייה לא מובטחת.

3) שימו לב לאנלקה. הוא היה מצויין בהכנה, וכבש אתמול. הוא מרגיש טוב יותר, בעוד אצל גרנט הוא היה מאכזב בעמדה בה שיחק. הוא שחקן מוכשר ומסוכן שפשוט לא מצא את מקומו והחליף קבוצות כמו גרביים (והוא מחליף כנראה הרבה גרביים). הוא כבר נושק לשלושים - אבל יש לו עוד הרבה מה להראות. עם דרוגבה ואנלקה יש לצ'לסי חוד ענק, אבל הבעיה היא שהיא מתאימה יותר ל-4-3-3-, מה שדוחק אותו או לאגף או לספסל (אתמול דרוגבה לא פתח), אבל אם הוא יסתדר בתוך הסגל הצפוף הזה של צ'לסי הוא יכול לתת עונה גדולה.