מס' צפיות - 3346
דירוג ממוצע -
הכלב היהודי
ההצגה "הכלב היהודי" בכיכובו של אלון אופיר היא הצגה טובה שמבוססת על ספר טוב.
מאת: אוריה בר-מאיר 17/10/08 (19:23)

אם אתם מאלו שאוהבים לקרוא רבי מכר, או סתם אוהבים לקרוא, סביר להניח שיצא לכם לקרוא, או לפחות לשמוע, על הספר "הכלב היהודי" של אשר קרביץ, המספר על כלב הנולד למשפחה יהודית בברלין עת עליית הנאצים לשלטון, ומספק נקודת מבט מקורית על כל סיפור השואה. אין ספק שמדובר פה באחד הספרים שבאמת ראויים להיות רבי מכר: מדובר בספר בעל עלילה פתלתלה ומרתקת, בעל שפה עשירה ויחד עם זאת לא נמלצת או מאולצת, דמויות שונות ומורכבות, ועוד ועוד.

 

על ספר כזה, רק הגיוני שיעשו משהו, בין אם זה סרט ובין אם מדובר בהצגה. סביר להניח שבדיוק ברגעים אלו עולים בכם רגשי חשדנות כאלו, שעולים בכל פעם שעוד איזשהו סרט-מבוסס-ספר עולה לאוויר. תחושה דיי לגיטימית, בעיקר לאור העובדה שעדיין לא הומצא הסרט (אולי פרט ל"חומות של תקווה" האגדי) שהצליח לדייק בעלילה, בלי להוריד או להוסיף קטעים, ולרוב הסרטים האלו יוצאים דיי צולעים, בעיקר עקב הצורך לתת כמה שיותר אינפורמציה, שבספר עוברת בקלות, בעד שעתיים וחצי של עלילה.

 

מצטער לומר, אבל גם פה הספר עבר שחיטה כלשהי. קטעים שלמים קוצצו מהספר, גם כאלו שנראים חשובים לנקודת המבט האלטרנטיבית על סיפור העם היהודי באירופה של שנות השלושים והארבעים, אך אין בררה. אם לא היה מקוצץ שום קטע, היינו מקבלים הצגה יחיד באורך של שעתיים, ולמרות הביצוע המדהים של אלון אופיר (עוד נגיע אליו), יש גבול. למרות הקיצוצים, הפעם העיבוד יצא מוצלח, והפעם לא מדובר באיזשהי עלילה שבורה, צולעת ולא ברורה, אלא בעלילה רציפה וזורמת, שמובנת בקלות לכל צופה וצופה.

 

ההצגה עצמה בתחילה נראית ברכטיאנית ואפית: לא מדובר בעלילה שמתרחשת על הבמה, אלא בסיפור, משהו שהתרחש בעבר ומסופר לכם על ידי הדמות שחוותה אותה. הדמות הזאת היא כורש, כלב שנולד למשפחה יהודית בגרמניה ב-1935. בתחילה אנו רואים את כורש הקשיש, הנוסטלגי, שמספר על הכל כעל סיפור ילדות ישן. אך במהרה אנו עדים לכורש הצעיר, שמספר את הסיפור מנקודת מבט של לחיות את הסיפור פעם שנייה, ואז גם מתגלה כשרונו הוירטואוזי האדיר של אלון אופיר: הוא מסוגל להיות ילדה, אבא יהודי, עיתונאי גרמני והומוסקסואל, קצינים נאציים שונים, איכרה סלאבית ועוד, וכל זאת תוך כדי מתן משחק שונה לכל אחת ואחת, החל מהקול וחיתוך הדיבור ועד להליכה ולהתנהגות, כל זאת במהירות הבזק ובחן רב. בנוסף אופיר מראה כישרון לעשות בחפץ אחד כמה שימושים שונים המאפשרים לו להדגיש עוד יותר את המעברים בין הדמויות השונות.

 

מאיה פלג הפליאה בהכנת התלבושת של אלון אופיר: פשוטה, אך אין צורך ביותר ממנה, וגם רצוי שלא להוסיף עליה. בנוסף גם התפאורה שהכינה מעולה: בהתחלה נראית כמו תפאורה המשמשת את התיאטרון הריאליסטי והמיינסטרים, שגורמים לכולנו להרים לגבה ולתהות מה תפאורה כזו עושה בתיאטרון פרינג', אך במהרה התפאורה הופכת ללא ריאליסטית כלל, ומספקת כמה וכמה זירות התרחשות שונות, תוך כדי שינויים קלים אך משמעותיים שלה.

 

המוזיקה שליקט אלון אופיר מכניסים אותנו לתקופה ולתרבות בכל מקום בו הוא נמצא, בין אם מדובר במוזיקה יהודית בגולה, מוזיקה נאצית ועד למוזיקה ישראלית של שנות החמישים. אורי רובינשטיין מצדו יצר תאורה מדהימה, שלא נותנת לנו לטעות אף לרגע בקשר לאווירה שיש רצון ליצור אצל הקהל.

 

ועל כל זה, מנצח הבמאי יונתן אסתרקין בחינניות רבה, כשהוא יוצר הצגה המתאימה גם לאוהבי המיינסטרים, המעדיפים להיות שותף פסיבי למתרחש, וגם לאוהבי הפרינג', שאוהבים לראות איך יוצאים מהמסגרת המקובלת שנוצרה בתיאטראות הגדולים. השילוב שנוסה פה בין שני הסגנונות מצליח בגדול, בניגוד לניסיון של "המלט" בקאמרי שיצר הצגה שהיא לא תה לא קפה. אסתרקין משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו על מנת ליצור את האחת ההצגות הוירטואוזיות המעניינות ביותר שעלו בזמן האחרון.

 

מומלץ גם להזכיר שהכרטיס עולה רק 60 ש"ח, מה שהופך את ההצגה לנגישה יותר ונעימה יותר לכיס מאשר ההצגות של הקאמרי והבימה.

 

ובמשפט אחד: חובה לראות.

 

התמונה הינה תמונת יח"צ וצולמה ע"י יוסי צבקר.

 

הכלב היהודי

 

מאת: אשר קרביץ

בימוי: יונתן אסתרקין

מוזיקה: אלון אופיר

תפאורה ותלבושות: מאיה פלג

תאורה: אורי רובינשטיין

בהשתתפות: אלון אופיר

תיאטרון הסימטה

 

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
ביקורת מצוינת. עשית לי חשק לראות
גוני 18.10.08 (17:48)
2.
אלון אופיר הוא יוצר ושחקן מדהים
שושה 20.10.08 (19:56)