הנשק המוחזק בבית על ידי בעלי תפקידים שונים הפך במקרים רבים לנשק להשמדה עצמית כפי שאירע למשפחת פישר בהוד השרון. במקום שהנשק ישמש להגנה עצמית שהוא יעודו, הוא משמש כלי לחיסול חשבונות או לירי בשוגג. המקרה הטראגי של משפחת פישר בהוד השרון מחדד את הבעיה ומעלה אותה פעם נוספת לכותרות.
אני סבור שאם ננסה לסכם את מספר ההרוגים כתוצאה מהחזקת נשק ברשות, אם בשוגג, או כתוצאה מרצח או בשל הרג עצמי של מחזיק הנשק, נראה שמספרם רב מאלו שהנשק הצילם מפני תקיפה בלתי צפויה מצד גורמים עוינים.
כל בעלי הנשק באשר הם מתבקשים לחשוב פעם נוספת האם הנשק כה חיוני עבורם, עד שהם מוכנים להכניסו לביתם ולהסתכן בירי בשגגה על בן משפחה או במציאת הנשק בבית עלידי הבן או החבר והתרחשות תאונת ירי כתוצאה מסקרנות, כפי שאירע למשל במותו הטראגי של גור, בנו הבכור של ראש הממשלה לשעבר מר אריאל שרון.
ואם הנשק אכן כה חיוני לבעליו והוא או הרשויות חושבים שסכנתו פחותה מתועלתו, אז לפחות תשקלו להשאירו במקום העבודה ולא להביאו לביתכם. הגנה עצמית היא גם הגנה מפני האדם עצמו המחזיק בכלי הירי. לא כל מטאטא יורה, אבל אקדח טעון תמיד יכול לירות.
"אקדח שיוצא מהנרתיק, בסוף יורה" אומר רכז ביטחון שהתאכזב לשמוע כי אחד מאנשיו נפגע קשה מפליטת קליע, חרף ההסברים וההדרכות החוזרות ונישנות בנוגע להוראות הבטיחות.
והערה למשטרה: משטרת ישראל פרסמה הבוקר מודעת אבל בעיתון ידיעות אחרונות, למפקח הילה ז"ל (לבית בכר) מטעם המפקח הכללי, מפקד מחוז המרכז, וקציני ושוטרי מ"י. בהודעת האבל אין אזכור לשם משפחתה של מפקח הילה פישר ז"ל ואין מודעת אבל לקצין המשטרה פקד מיקל פישר שלפי הפרסומים הוא כנראה הרוצח.
מאחר והמשטרה היא החוקרת את הפרשה והחקירה נמצאת בעיצומה, הרי שעם כל הכאב והצער והקשרים של בכירי המשטרה לקרובי הקורבנות, הרי שעל המשטרה היה להמנע ממודעה כזו, המסגירה את מסקנותיה בטרם הושלמה החקירה.
לבלוג של רפי גליק
