מס' צפיות - 3310
דירוג ממוצע -
העוקץ הניגרי - נוסח מעודכן
השבוע נפל בחלקי להיחשף למשהו קצת שונה. באמצעות אתר בו אני רשום, קיבלתי את המכתב האישי כדלהלן:
מאת: אברי שחם 27/10/08 (09:10)

לכל אדם שיש לו כתובת אי-מייל - ולמי אין בימינו? - מוכרת התופעה של קבלת מכתבים מאנשים אלמונים, מניגריה, או מדינה אפריקאית אחרת, המבקשים את עזרתו, כדי להבריח ממדינתם הון אדיר של מיליוני דולרים, או להוציא סכום עתק מחשבון בנק במדינה זרה, שהוריש להם קרוב משפחה שהלך לעולמו בדרך זאת, או אחרת. הכותבים מבטיחים לנמען רווח נאה של 15-30% תמורת מקדמה צנועה (יחסית לסכום שמדובר בו) עבור ההוצאות הכרוכות בטרנסקציה הפיננסית. שמה של התרמית הנפוצה הזאת היא 'העוקץ הניגרי', כי ניגריה היא מקורן של רוב התרמיות מסוג זה. מוזר, מדינה בת 130 מיליון תושבים וזה אולי מוצר היצוא העיקרי שלה.

  

קיימות גם וריאציות אחרות, בהן מברכים את הנמען על זכייתו בסכום גדול בהגרלה - שכלל לא ידע על קיומה - אבל לפני העברת הזכייה לחשבונו האישי, עליו לשלם מיסים.

 

על אף שרבות מההודעות נחסמות על ידי מסנני דואר הזבל, עדיין מגיעים מאות רבות של מכתבי עוקץ בכל שנה לכל כתובת ולמרות הכתבות בעיתונים, האזהרות שפרסמו משטרות, יש אלפי גולשים תמימים שמתפתים, בתקווה שאולי במקרה שלהם זאת איננה תרמית ומעבירים סכומים גדולים לנוכלים. יתכן והסיבה היא, כי כותבי המכתבים ממציאים כל העת שיטות חדשות ומתוחכמות יותר. אם איש לא היה נענה למכתבי העוקץ, הזרם היה מפסיק לחלוטין.

 

גם לפני המצאת האינטרנט היו קיימים נוכלים. על אחד מהם, איטלקי ששמו  היה כמדומני אנטוניו, נכתב רבות בשנות ה-70 בעיתונים בארץ. שיטתו הייתה לעמוד לצדה של מכונית מפוארת ולספר, כי קיבל מברק, בו מודיעים לו על מחלת  אביו, או אימו ועליו לשוב דחוף למולדתו, אבל זמנית יש לו קשיי נזילות. הוא אינו מבקש נדבות, אבל 'במקרה' יש עמו בתא המטען מעיל עור יקר ערך (שקנה במתנה לאשתו) והוא נאלץ למכור אותו לכיסוי הוצאות הדלק. המצחיק בכל הסיפור היה, כי אחדים מהישראלים שקנו ממנו את הסיפור (ואת המעיל), כתבו, כי בסך הכול אינם מרגישים מרומים, כייוון שזכו לסחורה טובה יחסית במחיר מציאה.

 

להפתעתי, באחת מנסיעותיי, בפריז, לא רחוק ממגדל אייפל, גם אני נתקלתי באותו ברנש. אדם מקסים, הלבוש בהידור, פנה אליי באדיבות - קודם בצרפתית, אחר בגרמנית ולבסוף באנגלית - אבל כאשר החל לגולל את מסכת צרותיו (בן משפחה חולה, מחסור כספי, וכו') לא יכולתי להתאפק והצטחקתי. האיש נפגע במקצת ושאל אותי מה מצחיק כל-כך. סיפרתי לו, כי הוא אדם מפורסם בארצנו, אומנם לא אוכל לדאבוני לעזור לו, כי אינני זקוק למעיל, אבל שמחתי להכירו. אנטוניו שמח פחות, אבל קיבל את התבוסה כג'נטלמן, נכנס למכוניתו ונסע משם.

 

באשר למכתבי העוקץ, חשבתי שאני מכירם, על כל לסוגיהם. בדרך כלל כבר במשפט הראשון אני מגלה מה טבעו של דבר הדואר הכתוב באנגלית מצוחצחת ובלחיצת מקש משגרו למקומו הראוי, אבל השבוע נפל בחלקי להיחשף למשהו קצת שונה. באמצעות אתר בו אני רשום, קיבלתי את המכתב האישי כדלהלן:

 

"שלום. זה באמת תענוג לכתוב לך בשלב זה, לאחר הצגת פרופיל בכתובת cafe.themarker.com, שבו אני מעוניינת מאוד הפכה להיות תקשורת טובה איתך, כנוצריות אני האמנתי שאנחנו תמיד יש דברים טובים לחלוק יחד בסדר, אנחנו יכול להכיר אחד את השני טוב יותר ולדעת מה קורה בתוך future.i יהיה לך דואר מעריכים אותי שוב, כתובת הדואר האלקטרוני שלי (xxxx@yahoo.com) לאחר מכן, תוכל לראות את התמונות כדי לדעת מי אתה אני am.pls לנסות צרו איתי קשר דרך כתובת הדוא"ל לעיל, כי אני לא תמיד מגיעים לאתר, אני אהיה מחכה לשמוע ממך בהקדם האפשרי אישור, וייתכן שאלוהים יברך אותך כפי שאתה מגיב, שלכם באהבה ועל כנות. רוזי.

 

החידוש במקרה היה, כי המכתב נכתב בעברית, קלוקלת ככל שתהיה (בהמשך היה גם נוסח אנגלי, קצת פחות משובש) וכי שום רמז לא היה בו לנושא הכספי. עניתי באנגלית, הודיתי לרוזי על מכתבה, הסברתי לה, כי אני איש מבוגר, בעל משפחה ושאלתיה אם לא טעתה כאשר פנתה אליי. איזה עניין יכול להיות לה דווקא בי? בתשובתה סיפרה, כי היא בת 23, נאלצה לברוח מביתה בליבריה אחר שהוריה נרצחו וחיה עתה במחנה פליטים בסנגאל. היא אף צרפה שני צילומים. עניתי לה פעם נוספת. השתתפתי בצערה ואמרתי לה, כי אני מבין את לליבה, מאחר ואני עצמי פליט שואה. עדיין לא עלה בדעתי, כי יש כאן תרגיל עוקץ. אם היו לי חשדות, הן היו יותר בכיוון של אתר פורנו הרוצה לצרף אותי כחבר מן המניין, אולם במכתב הבא יצא סוף-סוף המרצע מהשק.

 

לא אעתיק לכאן את הנוסח המלא של המכתב, אבל הנוכלת (שכמובן באותה מידה יכול להיות גם גבר) הודתה בו לאלוהים על שהביא אותי לחייה, תיארה את חייה הקשים במחנה וסיפרה לי, כי האדם היחיד שנתנה בו את מבטחה, הוא הכומר המקומי. היא אף ציינה את מספר הטלפון שלו ובקשה, כי אצלצל אליה בשעה 3 אחה"צ לפי שעון סנגאל. עתה הגיע תורו של העוקץ. לדבריה השאיר לה אביה סכום של 5.3 מיליון דולר בחשבון סודי בלונדון והיא זקוקה לפרטנר מחו"ל, כדי לממש את זכותה לכסף זה ואם אסייע בידה, אוכל לחיות עמה באושר ועושר בכל ארץ שאבחר בה. היא גם השביעה אותי לשמור על סודה, כי גילויו בידיי שאר תושבי המחנה, יכול לעלות לה בחייה.   

  

אחרי מכתב זה נמנעתי כמובן מכל קשר נוסף עם 'רוזי', אבל בדיעבד הסתבר לי, כי אני הרבה פחות מעודכן בשיטות העוקץ המקובלות ברשת מאשר חשבתי. אחר שרשמתי במכונת החיפוש את המילים "מחנה פליטים, סנגל", גיליתי באתר http://www.joewein.de/sw/419-penpal.htm את הנוסח הכמעט מדויק של המכתב שקיבלתי.

 

החידוש היחידי עליו אוכל בכל זאת להצביע, הוא השימוש בשם רוזי. המכתבים באתר היו חתומים על-ידי מיס קלרה, מיס שרהטו, טויה דני, טרסי בונגו ושמות נוספים, כולם של נשים.

 

נשארו ברשותי גם שני צילומים של נערה שחורה חמודה.

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 10 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
תודה...
ארבל 21.12.08 (20:41)
2.
גם אני כמעט נפלתי לעקיצה הזאת.
רועי.ב. 25.04.09 (21:28)
3.
גם אני נפלתי בעוקץ
איילת 12.06.09 (14:24)
4.
גם אני כמעט
שושנה 23.07.09 (12:01)
5.
העוקץ הניגרי
דינה 25.11.09 (19:12)
6.
אני מתכתב עם הנוכלת
מבכה המדינה 16.01.10 (09:28)
7.
נוכלת
אביי 10.04.10 (23:56)
8.
אני
איתן 25.11.11 (21:50)
9.
אני נפלתי בפח
ויצמן מאיר 29.04.12 (02:19)
10.
העוקץ הכי מתוכם ששמעתי
עופר 19.10.12 (01:03)