אם נדע כחברה להתייחס לדברים אלו כגורמים מאיימים העשויים לפורר אותנו לרסיסים כך נכחיד תופעות אלו מהשורש.
לאחרונה בעת חופשת החגים אנחנו עדים לשתי תופעות מסוכנות בחברה:
1: תאונות פגע וברח : תאונות שבהן נפגעים אנשים מתאונות דרכים, והפוגע אינו טורח לסייע לקרבן או לקרבנות.
2: רצח בתוך המשפחה : בעל רוצח את אשתו ולעיתים אף את ילדיו.
ביום חמישי האחרון רצח עפ"י החשד השוטר מייקל פישר את אשתו הילה ושני ילדיו הקטנים ירדן( בת חצי שנה), ויובל (בן 3). מקרה זה אינו נדיר, הכתבת אתי אברמוב הביאה מקרה דומה שהתרחש ב21 באפריל 1959 שבו קצין משטרה בשם: יהודה גלצר רצח את אשתו ושני ילדיו (הבן השלישי הצליח לברוח מהבית) דבר זה קורה מאחר שהגבר רואה את המשפחה כרכושו האישי כלומר: כשלונו הוא כשלונם.
האשה נרצחת מאחר והיא לא מצליחה לספק את צרכיו הנפשיים והרוחניים של הבעל והוא למעשה מעניש אותה על כשלונה. הילדים נרצחים מאחר והגבר אינו יכול לגדלם מחד אך גם הוא לא מוכן להתמודד עם מעשיו מאידך (לכן הוא גם מתאבד ברוב המקרים) הגבר רואה במעשה הרצח כמזור לריפוי נפש הילדים אשר לדעתו אינם בשלים להתמודד עם הטראומה. במקרה של תאונות פגע וברח האדם אינו מבחין בקרבן או שהוא שיכור מכדי להבחין בו, רוב הנהגים נוהגים ללא רישיון והם מפחדים להתפס ע"י השוטרים.