נכון וקל גם להבין כי אירוע טרוריסטי מסוג זה אשר פקד את הודו, קל יותר לסיקור ובעל עניין בינלאומי רב ערכי. אולם באותו זמן, קרה אירוע חמור בנחל עוז ושמונה חיילים נפגעו בינם גם קשה מאוד.

האירוע בהודו הוא בוודאי יותר בעל אופי חד פעמי וגדול מימדים, במדינה בה המוות הוא דבר יחסית בנאלי ותאונות רכבת מגיעות למספר הרוגים דומה מידי פעם. לא, אין לזלזל באירוע הזה מאחר והוא בהחלט סימן להמשך הנטייה של הטרור הבינלאומי חוצה היבשות, לגבור ולאיים יותר ויותר עד כי האמרה כי "אין מקום בטוח בעולם", נעשית נכונה גם אמיתית.

כל זה נכון כאשר מסתכלים ממבט רב לאומי וחובק עולם ותפקידם של מנהיגי המדינות המעטות, אשר דמוקרטיה וחופש תנועה בהן, לדאוג ללא לאות ובשיתוף פעולה למגר את האיום הקשה הזה.

אם כל האמור נכון, אז מדוע יש חוסר פרופורציה?, מבחינת הצד הישראלי ואולי רק מבחינה זו, נראה כי סדר העדיפויות השתבש : התקפת הטרור האיומה בהודו היא, כאמור בעלת אופי ראוותני, מתוכנן היטב, אבל אפיזודית, נכון לעת עתה. הפגיעה ביהודים מחוץ לגבולות ישראל אינה עניין חדש אבל אינה מהווה איום לקיומו של עם . גם הנהירה להודו או כל מקום אחר אשר סכנה בו, כמו סיני למשל, יכולה להיפסק אם ישלט יצר ההרפתקנות לאור מצב וסיכון נתון.

לעומת כל זאת, הפגיעה בחיילים או באזרחים בעוטף עזה, הוא עסק יום-יומי ודוקר ביושבים בערים, בעיירות, בקיבוצים ובמושבים  ללא הרף וכאן אין לתושבים ברירה אלא לחטוף עוד ועוד מכה, ה"רגיעה" מתחילתה וגם מעצם שמה, היא דבר ארעי והאיום, כל עוד לא הושג הסדר הנותן סוף למצב בלתי נסבל זה, הוא איום מתמשך המורט את עצבי האזרחים והחיילים המוצבים לשמור עליהם ולצערנו  הם סופגים פגיעות קשות בגוף, בנפש ובשלמות.

לכן ועל מנת לשים פרופורציה, כאשר מי נפגע בעוטף עזה, כמו השבוע, חיילים, את זה יש לשים בראש מעייננו  התקשורתיים ולו גם אם זה פחות מהמם מהמגה פיגוע בהודו. כי שוב, את המצאות אזרחינו או של מדינות אחרות באזורים מסוכנים, אפשר למנוע או לבחור, אך ליושבי עוטף עזה או כל מקום אחר פגיע בארצנו ולצורך העניין בכל מדינה בה יש סכסוך מדמם, אין תמיד לאן ללכת.

עוד עניין של פרופורציה הוא הסיפור הכואב של גלעד שליט: כבר נאמר באתר בנושא, ע"י כותבים אחרים, כי אם כל הקושי במאמצים להביא לשחרורו, אין לסכן נפשות של חיילים אחרים לשם כך. זה אימרה קשה לעיכול אך נכונה. זה לא אומר כי אין לעשות הכל לשחרר את גלעד שליט, נהפוך הוא, אך רק בדרך של לחצים מדיניים,תקשורתיים וכל דרך אחרת חוץ מפעולה צבאית. כך שוחררה אינגריד בטונקורט 0דפקטו היא שוחררה ע,י פעולת קומנדו אשר לא הייתה נעשית ללא לחצים ציבוריים ומדיניים אשר הופעלו כמכבש על שלטונות קולומביה} ועוד מיני דמויות בעולם.

גלעד שליט אינו  חטוף כפי וגם גולדווסר ורגב ז"ל לא היו- גלעד שליט הוא שבוי מלחמה אשר אמנת ז'נבה אמורה לחול עליו ושם צריך להפעיל את רוב הלחץ הבינלאומי והשמיים בצינור זה, הם הגבול! אם נצליח להביא את העולם להעמיד את החמאס נגד הקיר  בעניין זה, יש סיכוי גדול כי נראה את גלעד שליט חוזר לביתו ואף להגדיל את הסיכוי להסדר של קבע בעוטף עזה. ולכל המרננים נגד הפעילות הציבורית למען החזרתו של גלעד שליט לביתו, אתם טועים, רק העלאת עניינו יומם ולילה, תחזירו אלינו.

 להשיב את גלעד שליט לביתו ומיד!