מס' צפיות - 1359
דירוג ממוצע -
רצח מוצדק - ביקורת
הסרט "רצח מוצדק" הוא לא סרט טוב, אבל יש בו דבר או שניים שמצדיקים את קיומו.
מאת: אוריה בר-מאיר 11/12/08 (13:09)

שנים, פשוט שנים שמחכים לאיחוד הכל כך נדרש ומתבקש הזה של רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו. שנים. אמנם הם הופיעו בסרט אחד ביחד ("היט"), אבל ההופעה המשותפת שלהם הייתה כה קצרה שנמדדה בשניות. ואז הגיע ספטמבר 2008 עם "רצח מוצדק". מהסרט הזה הבנתי כמה דברים, ביניהם שהיה עדיף לחכות עוד קצת עם האיחוד, ולא ליצור סרט שהאיחוד תהיה אחת הסיבות היחידות לראות אותו.

 

לאור העובדה שכל אתר או עיתון מכיל תקציר שונה על הסרט, שלרוב יוצר סתם ציפיות מיותרות שגורמות לאכזבות גדולות, הרי לכם תקציר שלדעתי קצת יותר משקף את האמת: טום "טורק" קוון (רוברט דה נירו לא שובר שיאים) ודייוויד "רוסטר" פיסק (אל פאצ'ינו כבר שיחק טוב יותר) הם שני שוטרים ותיקים במשטרת ניו-יורק, והם, כמו שאומרים, "צוות לעניין", אבל למשטרת ניו-יורק אין אליהם כבר כוח. הסיפור מתחיל כשפושעים שהשניים תפסו, שבית המשפט זיכה עקב עדויות שקריות ו/או חוסר בכאלה, מתחילים להירצח ולידם נמצא שיר שמכיל תקציר מחורז על התיק הפלילי שלהם. טורק ורוסטר מתחילים לחקור את המקרים, כשאליהם מצטרפים השוטרים הצעירים ריילי (דוני וולברג משחק היטב) ופרז (ג'ון לגיוזאמו טוב לעתים, אך רוב הזמן מעצבן), חוקרת המז"פ והחברה של טורק, קרן קרייסנר (קרלה גוגינו מקבלת מעט מדי זמן מסך), ועל כל אלה מפקד המפקד הינגיס (בריאן דנהי יכול לעשות יותר). אחד האנשים שעלולים להיות מטרה הוא "ספיידר" (50 סנט מפתיע): סוחר סמים שכמעט רצח עורכת דין (טריבלי גלוור מרעננת), שהצמד הידוע תפס אך שוחרר עקב חוסר הוכחות, מה שגורם לכולם לשים עליו עין. זה בערך העניין.

 

בסך הכל יש פה בסיס לעלילה מעניינת, שכוללת רצח, חקירה, חשודים וחשוב מכל; דילמה: האם זה בסדר לחסל רוצחים, אנסים, פדופילים, רוצחי סמים, סרסורים וכדומה ללא משפט? הו, לו רק התסריטאי ראסל גווירץ היה גם טורח לעסוק בה, ולא רק לבסס עליה עלילה. ואם כבר הזכרנו עלילה, אני חייב לומר שזו לא העלילה שהייתי לוקח איתי לאי בודד: בסופו של דבר העסק סובל מאותה בעיה שסובלת ממנה סדרת הטלוויזיה "CSI": רשימת החשודים האפשריים נבנית מהר מדי, וחשודים שונים נמחקים ממנה אפילו יותר מהר, ובדרכים, לא פעם, דיי תמוהות. וכל זה מעיב על כל הרעיון של עלילה שכוללת חקירה. בנוסף, גם המתח הוא לא בדיוק מתח, וגם ההפתעה לא הכי מפתיעה, ונראית יותר כמו ניסיון לא מוצלח לעשות את מה שנעשה בספר "ג'נטלמנים ושחקנים" של ג'ואן האריס.

 

הבימוי של ג'ון אבנט גם הוא לא רע, אבל גם הוא לוקה בחסר: בסרט יש הרבה משחק עם העניין של "עבר-הווה-עתיד, לא בהכרח בסדר הזה", אבל אם במרבית הסרטים זה נהיה ברור אחרי 20 דקות, הסרט הזה מצליח לבלבל (מה שמעצבן ולא מוסיף להנאה) גם אחרי שעה.

 

וכעת נעבור לדבר המעניין ביותר: השחקנים. תסלחו לי שאני מזניח את השחקנים המשניים בצד (את דעתי עליהם כבר קראתם, אני מניח) ומתמקד בשני השחקנים הראשיים: פאצ'ינו ודה נירו. שניהם אמנם משחקים היטב, אבל הם כבר לא בשיאם: זה לא אותו פאצ'ינו שראיתי ב"הסוחר מוונציה" או דה נירו שראיתי ב"הפריצה" ("The Score"). הדרך שלי לדעת אם אני אוהב משחק של מישהו, זה בכך שאני מחכה לראות אותו משחק. ניקח לדוגמא את בן הדור ("משחקית" לפחות) של השניים, ג'ק ניקולסון: כשראיתי אותו ב"באטמן" או "השתולים", אני מודה שבכל פעם שנגמרה איתו סצנה, חיכיתי לסצנה הבאה שבה הוא ישתתף, ולזה הוא גורם לי בכל סרט שלו. אותו דבר גרם לי פאצ'ינו ב"הסוחר מוונציה" ודה נירו ב"הפריצה". אבל בסרט הזה, למרות שהם שיחקו טוב, לא הם ולא השחקנים המשניים (אולי פרט ל-50 סנט וגם קצת גוגינו) גרמו לי לרצות לראות אותם. לצפות במשחקם היה מהנה, אבל לא חווייתי.

 

בסופו של דבר, לא מדובר בסרט טוב. אמנם לא גרוע, אבל בהחלט לא טוב. למעשה יש שני דברים שמצדיקים את קיומו (אך לא בהכרח את הצפייה בו): האיחוד המיוחל של דה נירו ופאצ'ינו (גם אם המשחק הוא לא בכושר שיא) ופילוסופיה מעניינת, שאותה גווירץ דווקא בנה היטב, מאחורי ההוויה בלהיות שוטר.

 

ובמשפט אחד: אפשר לוותר, אפשר גם לא.

 

רצח מוצדק

Righteous Kill

בימוי: ג'ון אבנט

תסריט: ראסל גווירץ

מוזיקה: אד שרמור

משך ההקרנה: 105 דקות

בהשתתפות:

רוברט דה נירו

אל פצ'ינו

קרלה גוגינו

בריאן דנהי

דוני וולברג

ג'ון לגיוזאמו

טריבלי גלובר

קורטיס "50 סנט" ג'קסון

ועוד רבים...

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר