מס' צפיות - 2779
דירוג ממוצע -
צלה של הרוח/ קרלוס רואיס סאפון
למרות שאוריה בר-מאיר נהנה מכל רגע שקרא ב"צלה של הרוח", הוא לא יכל שלא לחוש איזשהי אכזבה ותחושת החמצה.
מאת: אוריה בר-מאיר 11/12/08 (23:02)

סביר להניח ששמעתם על הספר "צלה של הרוח". הרי מדובר ברב מכר עולמי, ולא סתם: מדובר בספר שבהחלט כיף לקרוא, ומציג מגוון דמויות מעניינות ומסקרנות.

 

הסיפור מתחיל כאשר אביו של דניאל סמפרה מחליט להראות לו מקום נסתר וסודי, שנקרא "בית הקברות לספרים נשכחים". אל המקום מגיעים ספרים רבים, שאו שהפסיקו לקרוא בהם, או שסתם הגיעו למקום. איך שלא יהיה - מקום מעניין. על פי המסורת, דניאל צריך למצוא לו ספר שאותו יאמץ וישמור לכל חייו. דניאל מוצא את הספר "צלה של הרוח" מאת חוליאן קאראך, וכשהוא קורא בספר הוא נשאב לתוכו. כתוצאה מכך דניאל מפתח אובססיה לקאראך, וכאשר מתברר לו שאיש לא יודע עליו דבר, הוא מחליט לחקור בעניין. אל החקירות הכמעט בלשיות האלו מצטרפות דמויות שונות, כגון דון ברסלו, מוכר ספרים שחצן, ואחייניתו היפהפייה והעיוורת קלרה, פרמין רומרו דה טורס, מרגל בשירות המדינה לשעבר וכעת מתחמק מהמפק פומרו, ועוד דמויות שונות. במקביל, אל דניאל נגלית דמות מסתורית שנראית כאילו יצאה מהספר "צלה של הרוח", ומתבררת כלא אחרת מאשר השטן עצמו. השטן רוצה להניח את ידיו על כל ספריו של קאראך במטרה אחת: שריפתם.

 

לחצו על הלינק לביקורת נוספת על הספר "צלה של הרוח" באתר פרשן.

 

אין ספק שקרלוס רואיס סאפון בנה פה עלילה מרתקת, תוך שימוש באלמנטים של סגנונות כתיבה מהמאה ה-19, כמו לתת אינפורמציה על דמות חדשה שנכנסת לתמונה לפני שהיא תופסת בכלל מקום בעלילה, מה שנותן לספר נופך נוסטלגי ומעניין. הספר, בתרגומה הנפלא של ליה נירגד, מכיל בין השאר סיפור בלשי, בו אנו מקבלים פיסות מידע אחת אחת על מנת לחבר את חלקי הפאזל, סיפורי אהבה, קומדיה (בעיקר בדמותו של פרמין, האתאיסט הפוליגם), ביקורות (חברתיות, דתיות, מדיניות וכו') ועוד ועוד. אולי נראה ששילוב כזה יוצר מעין ספר שהוא לא תה לא קפה, אבל פה השילוב נעשה בצורה כמעט מושלמת, ויוצר משהו שבאמת כיף לקרוא אותו. הספר גם מציע דמויות שונות ומגוונות בעלות תפיסות עולם שונות, רובן ככולן עגולות, מורכבות ומעניינות.

 

אבל כמובן שלא הכל ורוד ומושלם, ויש בספר הזה, עד כמה שהוא כיפי, איזשהי תחושת החמצה. דומני שהפעם אני יכול לשים על העניין את האצבע: הדבר נמצא בדבר "הסיפור הבלשי" שהספר הזה מכיל. יכול להיות שזה רק אני, אבל העובדה שחבורה שלמה של אנשים מגייסת את מיטב כישוריהם הייחודיים, עד לכדי כך שפרמין יצטרך להפעיל כשרונות ריגול וברסלו לתכנן תוכניות מתוחכמות למיניהן כאילו יש ניסיון למצוא איזה רוצח, וכל זה רק בשביל להרכיב ביוגרפיה של סופר אלמוני, הופכת את העניין הזה לכמעט ילדותי, ובסופו של דבר לנלעג. עוד בעיה שהיא שבסופו של דבר, סאפון מחליט לזרוק את כל המאמצים של הדמויות שלו לפתור את התעלומה היישר לפח, ולפתור את התעלומה בדרך מגוחכת (אותה לא אגלה מחמת הספוילר), שהופכת בערך מאה עמודים (לא ספרתי, השערה בלבד) של מאמצים לפתירת התעלומה, למיותרים. הדבר ישאיר ללא ספק את חובבי ספרות הבלשים עם אכזבה כלשהי, ואולי אפילו טעם רע בפה.

 

באופן כללי הספר מומלץ, למרות החסרון הלא קטן ואף בולט של הספר, בעיקר משום שהוא מציג סגנון כתיבה שכמעט לא רואים במחוזותינו, ונחמד להיתקל בו שוב.

 

ובמשפט אחד: הקריאה מהנה ביותר, אך כרוכה בסיכון.

 

צלה של הרוח

La sombra del viento

מאת: קרלוס רואיס סאפון

מספרדית: ליה נירגד

עמודים: 461

הוצאת כנרת

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 3 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
לשים אצבע
אסף שטיין 18.12.08 (11:54)
2.
אהבתי!! תודה!!
אי 24.12.09 (21:27)
3.
החיסרון הוא
יהודי 29.01.17 (15:39)