אפשר תמיד לסמוך על הניו יורק פוסט, שימצא כותרת מתחכמת , גם אם לא בהכרח שנונה, לאירועי השעה.

הנעליים שהתעופפו לעבר הנשיא בוש במסיבת העיתונאים בעראק הביאו את העורכים להכריז בכותרת הראשית של גיליון יום שני: LAME DUCK משחק מילים משעשע, שמתייחס למעמדו של הנשיא בוש בשבועות הספורים שנותרו לו עד לסיום תפקידו ( "ברווז צולע" ) וגם להתכופפות המהירה שלו ( DUCK ) אמש, שמנעה ממנו לחטוף נעל בפנים.

האירוע הזה החזיר לתודעת אנשי החדשות את האיש המצחיק הזה, שכבר שכחו ממנו, שצריך תיכף לפנות את הבית שבו הוא מתגורר, נו איך קוראים לו? אה כן , ג'ורג' ווקר בוש. 

בוש מנסה להתחמק מזריקת הנעל לעברו

מאז הארבעה בנובמבר והניצחון ההיסטורי של ברק אובאמה, בוש כמעט ונשתכח מלב כולם. העובדה שהוא עדיין יושב עם האצבע על הכפתור האדום, שהוא עדיין מקבל שיחות טלפון בשלוש לפנות בוקר, אינה משנה. המציאות הפוליטית הנוכחית בארצות הברית, של דמדומי שלטון הרפובליקנים, בשילוב המשבר הכלכלי הבלתי- נגמר, הפכה את ימיו האחרונים של בוש בתפקיד למעין תפאורת רקע מאוד חיוורת לצעדיו של הנשיא הנבחר , ברק אובאמה.

אפילו כשהכריז בוש בחודש שעבר בראיון טלויזיוני, כי בדיעבד הוא לא היה מוכן לניהול מלחמה כשיצא למלחמה בעראק, אף אחד לא התרגש.

לאובאמה כמובן אין עדיין סמכויות רשמיות. אבל בניגוד לכל נשיא נבחר אחר בעידן המודרני, ההמתנה לכניסתו לתפקיד מלווה בכסיסת ציפורניים קולקטיבית של האומה האמריקנית. אובאמה צריך להתמודד עם הכלכלה הקורסת, עם הדרישות להעביר מיליארדים נוספים לתיקון מגזרים שלמים במשק האמריקני , עם המלחמה בעראק שכנראה לא באמת תגיע לסיום ביוני 2009 , עם הטליבאן המתחזק באפגניסטאן ובעיקר, בעיקר עם הציפיות הכמעט בלתי נגמרות ממנו.

בחוכמתו הפוליטית כי רבה הכריז אובאמה כבר בליל הניצחון הגדול, כי הוא אינו בטוח שיוכל להשיג את האתגרים העומדים בפניו כבר בקדנציה הראשונה שלו. אבל כל זה לא מפריע לתקשורת לעקוב אחרי כל שביב מידע שיוצא ממשרדו של הנשיא הנבחר. ולא מדובר רק על מינויים בקבינט, כפי שנעשה אצל כל נשיא נבחר מאלה שקדמו לאובאמה. מדובר כמובן גם על התכניות לעתיד האומה. לא במקרה ההכרזה על הצוות הכלכלי הבכיר שילווה את אובאמה הביאה לעליות בוול סטריט. וזאת על אף שהצוות יקבל סמכויות רק בעשרים בינואר 2009.

ההחלטה הנשיאותית הראשונה של ג'ורג' ווקר בוש, כשנכנס לחדר הסגלגל לאחר השבעתו בעשרים בינואר 2001, הייתה להחליף את השטיח ועליו החותם הנשיאותי. בוש רצה גוון כחול כהה יותר. ובעיקר רצה לשדר: הסתיים עידן הקלינטונים, עכשיו אני כאן.

לאובאמה לא תהיה הפריבילגיה להתעסק בעיצוב מחדש של משרדו. הוא בודאי ובודאי לא יקבל מאה ימי חסד. ההערכה היא שהפעולה הנשיאותית הראשונה שלו תהיה לחתום על חבילת תמריצים כלכלית בגובה כחצי טריליון דולר, כהמשך לתכנית ה- BAILOUT של בוש, שבינתיים לא הביאה לשינוי המיוחל בכלכלה. החלפת שטיח מול הזרמת מאות מיליונים למשק. זה כל ההבדל.

הנה עמוד הבית של ה"ניו יורק פוסט" מהיום (ב)

http://www.nypost.com/

ובינתיים אצל האח הגדול והרציני יותר, ניו יורק טיימס, זוכרים לאובאמה את ההבטחה לנאום נאום מדיני משמעותי בבירה אסלאמית גדולה כדי להושיט יד מחבקת לאסלאם.

בעל הטור מייקל פולילאב ממליץ לאובאמה לעשות זאת באינדונזיה

http://www.nytimes.com/2008/12/15/opinion/15fullilove.html?th&emc=th

לבלוג של אפי טריגר