מס' צפיות - 631
דירוג ממוצע -
במבה במבה תרדוף
רס"ר שמועתי היה קיים עוד לפני האינטרנט. אני זוכר הרצאה של קצין מודיעין צעיר שסיפר שנהגים וטבחים בסיירת מטכ"ל מפיצים סיפורים מעוררי השראה על מבצעים בעורף האויב, שהשד יודע מאיפה הם ממציאים אותם. פעם זה היה מיקי ברקוביץ' ש"מת", היום זה דוגמיות בושם רעילות ודאודורנטים שגורמים לסרטן.
מאת: שגיא נאור 23/12/08 (02:02)

כל הארץ רעשה ביום רביעי האחרון סביב פרשיית "התינוקות החולים וה'במבה'". אני, המאותגר ynetית, שמעתי על התינוקות החולים במקביל לשמועות המאיימות ה"מבארות" את מחלתם.

 

כיאה לפרי עבודתו של רס"ר שמועתי (או שמה נאמר רב"טית שמועתית) האס.אמ.אסים שקיבלתי בבוקר רביעי הודיעו על "חברה של חברה שעובדת במשרד הבריאות" וטוענת ש"במבה היא שעומדת מאחורי המחלות המסתוריות". לי זה נשמע היה מופרך, אבל בצהריים כבר הגיעו אס.אמ.אסים מ"חברה של רוקח בסופרפארם" שטוען ש"הורו להוריד את 'במבה' מהמדפים". עם זה קצת היה קשה יותר להתווכח, שלא לדבר על הפן האישי הקרוב בדמות החברה של החבר של החברה שיודע/ת הכל. ואז הגיע לכולם (או אולי לא) המייל המיוחל מהבחורה מ-HP, וזהו. הפרטים האישיים של זאתי היו חותמת הגומי שכולם היו זקוקים לה, והמניה של אסם שילמה את המחיר.

 

מבזק חדשות קצר: רס"ר שמועתי היה קיים עוד לפני האינטרנט. אני זוכר הרצאה של קצין מודיעין צעיר שסיפר שנהגים וטבחים בסיירת מטכ"ל מפיצים סיפורים מעוררי השראה על מבצעים בעורף האויב, שהשד יודע מאיפה הם ממציאים אותם. פעם זה היה מיקי ברקוביץ' ש"מת", היום זה דוגמיות בושם רעילות ודאודורנטים שגורמים לסרטן.

 

ובכל-זאת במסגרת העליהום החודשי על האינטרנט (מיד אחרי הפדופיליה ולפני השחתת הנוער) היו כבר מי שדרשו מעל כל במה ותחנת טלוויזיה להגביל את כוחם של שולחי המיילים, כי "מי יודע מה יקרה בפעם הבאה". אני, בראייה לאחור, ודווקא בגלל שכל העניין נגמר די מהר, חושב שמעז דווקא ייצא מתוק: אם למישהו היה ספק שבעידן האינטרנט הכל גלוי, או בר-גילוי, הוא קיבל ברביעי את התשובה. אם מישהו באסם או מתחרותיה, משרד הבריאות או כל משרד אחר, סוכנות ממשלתית, מחתרת יהודית או כל ארגון וחברה אחרים, חושב שהוא יכול להחביא, לצנזר, להגביל פרסום, יש לי חדשות בשבילו - בעידן האינטרנט החופשי יהיה לו קשה, קשה מאוד.

 

 

 

ולכן, עם כל הסיכונים וכל השמועות וכל השטויות שנוחתות בתיבת הדואר שלי חדשות לבקרים, אני מעדיף את האינטרנט ככה, חופשי, ויראלי, אוראלי, מאשר גרסה מצונזרת, מוחלשת, מטושטשת. אני מעדיף שארגונים גדולים יחששו, והאזרחים הקטנים ירגישו בטוחים. בקיצור, אני בעד חופש הביטוי במלחמה שבינו לבין "שלום הציבור".

 

ובכל-זאת מלה אחת של הסתייגות - בחייאת רבאק, תתחילו לגלות אחריות. כפי שהאינטרנט מלא בסוטים, בלי עין הרע, בספאם, במזימות ועוקצים, כך הוא מלא בשמועות מטופשות ולא-מבוססות. תבדקו לפני שאתם שולחים. ואל תתביישו להעיר (אבל יפה) למי ששולח ולא בודק. ואני מצטט כאן את הרב חנן כהן, רבה של "לא רלוונטי", האתר הכי רלוונטי לעניינים האלה: "אם יש לכם מישהו או מישהי במשרד שבאופן קבוע מפיצים לכולם מכתבי שרשרת, הציעו להם את עזרתכם... אתם תבדקו, ותחזרו עם התשובה." עם הזמן, כולם - משתמשים חדשים כישנים - ילמדו להיות יותר ספקנים, יותר בררניים, יותר מלומדים.

 

כל הארץ רעשה ביום רביעי האחרון סביב פרשיית "התינוקות החולים וה'במבה'". בשבועות שלפני כן הופצו אי-מיילים בנוגע ל"רד בול וסכנותיו", "פיצה שרגא" ו"מי שתייה מהברז לעומת מים מבוקבקים". חלק מהאי-מיילים המופצים חשובים, חלקם טפשיים כל-כך שפשוט חבל על רוחב הפס. אם נדאג לסנן את הזבל, אם נילחם בבלתי-מבוסס ובמטופש, נישאר עם כלי אולטימטיבי להפצה ואיסוף של מידע, הכלי היחיד שיכול להמשיך ולשמור על חירותינו.

 

נ.ב. ואין אין אין כמו במבה

לבלוג של שגיא נאור

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר