מס' צפיות - 903
דירוג ממוצע -
ביקורת קונצרט: הקאמרטה הישראלית ירושלים
קונצרט חלש ולא מוקפד.
מאת: יפתח סטריק 29/11/07 (03:20)

אין לנו הרבה תזמורות בישראל שיכולות לבצע את המוזיקה של באך באופן מספק - שלא להזכיר את נושא כלי התקופה והפרשנות הנלווים להם, ולכן הצפיות מהקאמרטה שתמיד חשבתי שהברוק הוא התחום שלה היו גבוהות. התוצאה היתה מאכזבת למדי. שמעתי את הקאמרטה לפני מספר שבועות והיה מקסים. אני לא מאמין שזה עניין של יום רע.

 

זמרת המצו סופרן מאנגליה קתרין קינג לא החסירה פעימה מליבי והאריה השנייה בקנטטה מספר 169 "מותו בי" שהיא אריה קורעת לב המדברת על "יהירות, עושר, חמדת עיניים, יצרי בשר מושחתים" לא בוצעה באופן שאריה דרמטית זו ראויה לה - עצב טרגי לא היה שם למרות המילים המטלטלות של מרטין לותר.

 

הקנטטה בוצעה חלש. זוהי קנטטה מספר 169 במספור יצירותיו של באך " לאלוהים לבדו נתון ליבי" (ולא "נותן ליבי", כמו שמתורגם בתוכניה), את פירוט הטעויות שנפלו בתוכניה מוטב שלא אתחיל למנות (את מספר הקנטטה באנגלית שינו ל- BWV 160  למשל).

 

הסינפוניה עם האורגן אובליגטו שהוא למעשה פרק ראשון של קונצ'רטו לעוגב נוגן ברישול ולכל המקומות היותר קשים פשוט חופפו.

 

אגב, איפה המקהלה בכורל הנפלא המסיים את הקנטטה! כורל היא פרק למקהלה. את צריך לדעת ולכבד. אבל במקרה של אותו ביצוע, כנראה שמספיק לתת לזמרת לשיר את קול הקנטוס פירמוס על מילותיו היפות של לותר. ללא דברי הסבר מינימאליים בתוכניה המכילה שני דפים חסרי תוכן וכאמור מלאים בטעיות.

 

האורגן אובליגטו עצמו בקנטטה נישמע סביר (אורגן פוזיטיבי), אבל הנגינה היתה פשוט לא מדוייקת. אני גם מעדיף שלא להרחיב את ההתייחסות לניתוח הביצוע של הסוויטה התזמורתית מספר 1 בדו מז'ור של באך שבוצע במהירות חסרת רחמים, ובהעדר טמפי מגוונים - מדוע כל כך מהר! פרק המנואט למשל השני היה יותר סביר אבל לא יותר מזה. למשל בגבוט הראשון יחסיי כלי הנשיפה מעץ וכלי הקשת פשוט לא היו טובים ולא היתה שם דאלוגיות שנמצאת במוזיקה אותו התחיל להלחין באך בזמן שהותו בעיר לייפציג בשנת 1724 ומכילה 12 פרקים נפלאים.

 

הקונצ'רטו הכפול לאבוב וכינור היה יותר טוב. מוקי זוהר בנגינת אבוב מצוינת, ונטשה שר בכינור היו בסדר (אבל מה לעשות שכינור ברוקי מצלצל לי יותר טוב). כאן אני מוכן להיות יותר סלחן, כי אני בא עם ידיעה של טון קופמן, הקויקנים ואחרים.

 

הפואמה הלירית של רספיגי ("דמדומי ערב" למצו סופרן ולמיתרים) היתה החלק היותר טוב של הקונצרט. הטקסט היפה של רוברטו אסקולי עבר סביר ובוצע נקי לפחות על ידי הזמרת. זוהי יצירה סמי-אופראית ומזכירה את המוזיקה של פוצ'יני ואת תכניו הטרגיים. זוהי פואמה לירית של הרומנטיקה האיטלקית המאוחרת. המילים: "הקבר הערום שאת מותך מכיל...", בוצעו היטב, אבל לא הצליחו להשכיח ממני את הביצוע החלש של מוזיקה הנהדרת של באך.

 

זה היה קונצרט חלש ולא מוקפד. קונצרט שלא יוסיף לקאמרטה הרבה כבוד - אבל עברנו גם את זה.

 

הקאמרטה ירושלים

 

מנצח אבנר בירון

 

י. ס. באך: סוויטה תזמורתית מס' 1 בדו מז'ור

י. ס. באך: קונצ'רטו כפול לאבוב וכינור

י. ס. באך קנטטה מס' 169 "לאלוהים לבדו נותן ליבי"

רספיגי: "דמדומי ערב" למצו סופרן ולמיתרים

 

קתרין קינג - מצו סופרן (אנגליה)

מוקי זוהר - אבוב

נטשה שר - כינור

 

יום שישי, 23.11.07  מוזיאון תל-אביב לאמנות

 

מתוך הבלוג של יפתח סטריק

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר