1) כשראובן עטר מונה למאמן בית"ר ירושלים זה היה נראה כמהלך נכון וחכם. עטר אומנם עדיין בלי אליפויות בקריירה, אבל אחרי שהצליח להגיע שנתיים ברצף למקום השני בליגת העל והוציא את המקסימום מהסגל של מכבי נתניה. מהר מאוד התברר שהצלחה בנתניה לא מבטיחה כלום לגבי הצלחה בבית"ר. אתמול, אחרי יותר מ-3 חודשים כמאמן הקבוצה הוא הגיע אליה סופית.

המשחק אתמול נפתח טוב מאוד עבור בית"ר, שהגיעה לשתי הזדמנויות כבר בתחילת המשחק. בית"ר הגינה טוב ומנעה מחיפה להגיע למצבים, כשבחיפה בולט מי אם לא יניב קטן. בית"ר שיחקה בחצי הראשון כמעט בלי מרכז שדה, כלומר עם מעברים מהירים מהגנה להתקפה, תוך דילוג על מרכז השדה. עם הזמן הקצב של המשחק נעצר, אבל בית"ר הצליחה לכפות את הקצב שלה ובמחצית 0-0, כשבית"ר נראית טוב יותר.

לחצי השני בית"ר עלתה טוב מאוד. היא תקפה יותר ועם יותר שחקנים, סחטה הרבה יותר מצבים נייחים מסוכנים ובעטה לשער הרבה מחוץ לרחבה. חיפה התבססה על מתפרצות של קטן, אבל הוא היה כמעט לבד ולכן זה לא שינה הרבה. מנגד, בית"ר החזיקה בכדור יותר, מרכז השדה בלט יותר (הרבה בגלל השיפור במשחק של פרננדז בחצי השני) ורק חוסר בנוגח ומישהו עם נוכחות ברחבה מנעו מבית"ר לכבוש. עטר איחר עם החילופים ובסיום 0-0, עם קצב סביר של כדורגל וכדורגל לא רע בכלל, בטח ביחס לתוצאה הסופית.

בית"ר ירושלים - עבור בית"ר זה היה אחד המשחקים הטובים שלה העונה, בטח במשחק ההגנה. ההגנה נראתה מתואמת ותמיד היה מי שיסגור ברגע הנכון את המסירות של חיפה קרוב לשערה של בית"ר. האכפתיות של שחקני בית"ר גרמה להרבה שחקנים לרדת להגנה ולסגור בזמן, תוך כדי הבנה שהגנה עושים במשחק קבוצתי. ראו שעטר הכין טוב הגנתית את הקבוצה, הכניס בשחקנים התלהבות ורוח קרב, סגר טוב מאוד את צד שמאל המסוכן של חיפה בחצי הראשון (מה שהפך את המשחק של חיפה בחצי הראשון לצפוף וצפוי), הצליח לגרום גם לעידן טל וברוכיאן לרדת עד לסביבות הרחבה של בית"ר ולנצל טוב את המתפרצות - אומנם זה לא נגמר בגולים, אבל כל פעם שבית"ר יצאה קדימה היא חיפשה כמה שיותר מהר להגיע להזדמנויות, מתוך הבנה שמתפרצות חייבים לנצל. בית"ר הגיעה באופן משמעותי ליותר מצבים ממכבי חיפה, קיבלה יותר מהחלוץ המרכזי (יצחקי נגד פנטאני) וחיפשה יותר את השער.

נראה שהרעש הגדול שהיה בתקשורת ובמערכת הבית"רית גרם לשחקני הקבוצה להבין באמת את חשיבות המשחק. הפעם הם באמת הבינו שזה משחק של להיות או לחדול, על כל הקופה. הרבה מאוד פעמים במהלך המשחק ראינו קרבות פיזיים וגליצ'ים של שחקני בית"ר - בעיקר זיו ובנאדו - מה שהראה את המאמץ האמיתי של שחקני בית"ר אתמול. במקום אפאתיות - אכפתיות.

לחיפה יש את קבוצת המתפרצות הטובה בישראל, ונראה שגם פה עטר לא פספס. בית"ר נמנעה מטעויות ואיבודי כדור מטופשים שנגד חיפה משלמים עליהם מחיר כבד; עטר הבין שכל איבוד כדור עלול לאפשר לחיפה לצאת למתפרצות ולנצל את איטיות ההגנה הבית"רית. גרשון, בניגוד לבד"כ, לא עזב את העמדה ההגנתית, קוז'וקין נשאר בהגנה וזיו ירד בזמן. בית"ר עשתה הכול כדי לא להישאר עם הגנה פרוצה, ולהוציא איבודי כדור מטופשים פה ושם היא שיחקה בצורה מסודרת ואחראית.

בית"ר הבינה את מצבה: היא הגיעה למשחק כאנדרדוג. הפסד עבורה היה משמעותי הרבה יותר מאשר הפסד עבור חיפה, מאחר והמצב שלה רגיש מאוד; היא באה כדי להגן, כדי לשחק על מתפרצות ולקוות שהכישרון ההתקפי יספיק לניצחון. היא לא רצתה להמר, עבור עטר היה הכי חשוב לגמור את המשחק בשלום. והאמת? במצבה של בית"ר כיום לא הייתה לה ברירה. כלומר, היא יכלה לתקוף יותר (ואולי היא הייתה מנצחת בסוף), אבל זה הימור גדול מאוד. בית"ר נתנה כבוד לחיפה ולא ניסתה לעשות מאבקי כוחות. השחקנים לא הפרו את דברי המאמן וסוף סוף יכולנו לראות טביעת אצבע של מאמן. למרות שההרכב נשאר אותו דבר בית"ר הייתה הגנתית יותר. אולי פחות נועזת - אבל הרבה יותר תכליתית והרבה יותר צנועה.

המצטיינים היו צמד הבלמים. גרשון ובנאדו עמדו במקום הנכון, לא עזבו את העמדה, ושניהם הצילו את בית"ר הרבה פעמים. בלם לא צריך רק לדעת להרחיק - ההרחקה עצמה פשוטה מאוד, אלא הוא צריך לדעת לעמוד במקום הנכון, בזמן הנכון, ולסגור ברגע הנכון  וזה הרבה יותר קשה. גרשון פתח בהיסוס וחוסר ביטחון כפחד לצאת לשחקני ההתקפה של חיפה - אבל עם הזמן הוא קיבל אומץ, השתמש בכוח כדי לנער את שחקני חיפה והיה הנקודה האחרונה במשחק ההגנה, האיש שנמצא במקום לעצור את התקפת היריבה כשהכדור מגיע לרחבת בית"ר. ובנאדו? הוא מכיר מצויין את חיפה ויניב קטן, ובד"כ כשהוא משחק מולם הוא משחק מעולה, אבל האמת שבנאדו שומר על יכולת מדהימה בלי קשר למשחק אתמול. גם בגילו הוא אחד הבלמים הטובים בישראל, ובהחלט יש לו מקום בסגל הנבחרת. הניסיון שלו הוא מרכיב חשוב, ובהחלט אפשר לסמוך עליו - מה שאי אפשר להגיד על דקל קינן (כבר שני אדומים העונה). אפילו טל בן חיים, למרות הקמפיין הטוב שיש לו בינתיים, לא משחק בכלל - ומהבחינה הזאת הוא בנקודת נחיתות.

גם יואב זיו נתן משחק מצויין. בניגוד למה שקורה בד"כ זיו היה הרבה יותר טוב בחלק ההגנתי. כמו כל שחקני הקבוצה הוא הציג הגנה מרשימה, סגירות טובות וכמעט לא עשה חורים - דבר הזוי בהתחשב לעובדה שהוא מחורר סדרתי בהגנה ושהוא אחרי תקופה ארוכה כשהוא על הספסל. התקפית הוא עלה טוב אבל איבד כמה כדורים בטיפשות בחצי הראשון.

במרכז השדה, עידן טל הפגין חוסר יציבות. לצד דקות של מסירות עומק לשחקני ההתקפה היו דקות שהוא נעלם; לצד דקות שהוא היה בכל מקום על המשחק ושיחק כאול אראונד פלייר - שחקן שעושה הכול, גם סוגר ברחבת בית"ר וגם עולה למעלה היו דקות בהן שכחו שהוא בכלל משחק. גם פרננדס התקשה לשמור על יכולת אחידה, אבל בניגוד אליו קל יותר לדבר על מפת הדקות שלו: חצי ראשון בינוני ומטה, בו יותר מדי כדורים עוברים אותו, חצי שני מעולה - פתאום ראינו פרננדז תכליתי יותר, מסוכן יותר שעולה יותר לעומק, לא מפחד לבעוט לשער ובונה את המשחק הבית"רי. אתמול הייתה לו עבודה לא פשוטה - להתמודד עם כיאל וקולמה כשהוא משחק בעמדה הלא טבעית שלו - קשר אחורי לכל דבר, בלי שום חיפוי של בואטנג או לפחות אוחיון כקשר אחורי. בית"ר הייתה תלויה בו הרבה יותר.

בצד ההתקפי, יצחקי רשם משחק מעולה. כל כדור שהגיע אליו הפך למשהו רציני - כמעט אף כדור הוא לא פספס ולא עבר אותו. הוא איים על השער, סידר מסירות נהדרות לבן שושן, תוך כדי משחק קבוצתי טוב מאוד והצליח להשתלט גם על כדורים ארוכים וקשים. בן שושן לא תרם בחצי הראשון ושוב נוצרה הרגשה שהוא לא מוצא את מקומו על המגרש - אבל בחצי השני הוא הראה בעיטה מצויינת, הגבהה טובה ותרומה מרשימה יותר למשחק. בן שושן בעט לשער טוב מאוד פעמיים אתמול, מפתיע בהתחשב לכך שמדובר בבועט רע מאוד ושחקן שהגולים שלו מגיעים מסיומות ונגיעות ולא בבעיטות מחוץ לרחבה. השילוב בין שני החלוצים היה טוב והקבוצה הגיעה ללא מעט מצבים בגלל השילוב הזה.

בחצי השני בית"ר הייתה טובה מאוד בגלל שהיא תקפה יותר, שלחה יותר שחקנים קדימה והאיום על השער כלל יותר שחקנים. המצבים הנייחים אפשרו לקבוצה לשלוח יותר שחקנים קדימה ולאיים מרחוק. בית"ר העזה יותר ולא רק נשארה בהגנה.

בסה"כ עטר עשה הכנה מעולה, בא בכל הרצינות וגם ההחלטה ללכת על זיו וקוז'וקין בלי דנין עשתה את שלה - שני המגינים עשו עבודה הגנתית מרשימה, כשקוז'וקין סוגר חזק וצמוד את מסיללה ולא איפשר לו להגביה לרחבה למרות העזרה מקטן. בחצי השני קוז'וקין עלה יותר למעלה ולכן עשה כמה חורים, אבל בסה"כ הופעה טובה שלו בהגנה, מה ששוב מעלה את השאלה: למה קוז'וקין משחק מגן ימני? אין לו יכולת התקפית, הוא שחקן הגנתי נטו, עם כוח פיזי וגובה שמתאים לבלם. הוא לא אמור להגביה לרחבה, לעלות להתקפה - הוא גם לא מהיר מספיק בשביל זה. גם במשחקי הנבחרת ניתן היה לראות שהוא כמעט לא עולה להתקפה.

בחזרה לעטר. עטר סגר לחיפה את המצבים והמשחק המאורגן והסבלני שיצר היה נגד חיפה. בנאדו הקשה על קטן והתיאום בין שחקני ההגנה גרם שתמיד יהיה מי שיסגור את המסירות של קטן לשחקנים שלצידו. העמידה הנכונה על המגרש והסגירה המתוזמנת של שחקני ההגנה מנעה מחיפה להגיע ליותר מכמות קטנה מאוד של מצבים רציניים. אם רק היה לו חלוץ בקבוצה, מישהו עם נוכחות במשחק הגובה הקרנות של בית"ר היו מסוכנות יותר. לבית"ר חסר שחקן שמסוגל לכבוש על הגובה, לגמור מהלכים בנגיעה. בקיצור, חלוץ מטרה. בחצי הראשון זה לא בלט, מאחר ובית"ר שיחקה על כדורים על הקרקע, אבל בחצי השני, כששיחקו על כדורים גבוהים מקרנות וכדורים חופשיים ליצחקי ובן שושן לא היה מה לעשות.

רק חבל שבשורה התחתונה בית"ר לא ניצלה את המצבים שלה ולא הצליחה לנצח. למקום שני ובטח ששלישי זה אמור להספיק, לאליפות כנראה שכבר לא. התיקו הזה, למרות היתרון של בית"ר אתמול, הוא ניצחון לחיפה. היא הצליחה לשמור על פער משמעותי מבית"ר, שהיא עדיין מסוכנת בהרבה ממכבי נתניה. רק שטויות ימנעו מחיפה אליפות, בטח בחוסר היציבות של בית"ר והבינוניות של נתניה בחודש האחרון. האליפות תלויה כרגע כמעט אך ורק בה.

מכבי חיפה - חיפה ממש לא הרשימה. היא כמעט לא הגיעה למצבים, גולסה לא מצא את עצמו, כיאל נשאר מאחור ולא עזר בהתקפה, ויותר מדי דקות זה היה נראה כמו מכבי קטן חיפה. חיפה לא הצליחה לכפות את הקצב שלה על המשחק, ולמרות שהחזיקה יותר בכדור - זה בגלל שזה היה חלק מתוכנית המשחק של בית"ר אתמול. בית"ר הצליחה לעבור את הדקות הראשונות בשלום, וזה כבר דבר חשוב: אחד המפתחות כדי לא להפסיד בקריית אליעזר הוא לא לתת לחיפה להיכנס לקצב המשחק בתחילת המשחק וככה לאט לאט להרגיל את חיפה לקצב המשחק ולחפש את השער. המשחק הסבלני שנוצר היה לטובת בית"ר. הסגירה המצויינת של שחקני בית"ר בהגנה מנעה פעם אחרי פעם מחיפה להגיע למצבי בעיטה.

ההרכב היה נכון. גולסה אמור להוסיף את היצירתיות שחסר לחיפה בהתקפה, אבל אתמול הוא לא פגע - לא מספיק כדורים הגיעו לאגף שלו. גולסה הוא שחקן אמצע, אבל במערך ה-4-4-2 של חיפה אין לו מקום במרכז השדה; רפאלוב מסוגל לשחק בצד שמאל וככה גם הגיעו 6 הגולים שלו העונה. יתר על כן, אין מקום לשינוי המערך - כי אז קטן היא משחק באגף ולא היה לו את האפשרות לשחק כשחקן החופשי בהתקפה שעושה תנועה לצדדים.

קטן היה המצטיין בחיפה. מעבר למהירות, לפריצות המרשימות ולבעיטה הטובה יש לקטן יכולות קבוצתיות נהדרות: ראיית משחק נהדרת, טאץ' פנטסטי. פעם אחרי פעם הוא הצליח למצוא את רפאלוב ושות' בכדורים למקומות הנכונים. כל שטח ריק ונוח למתפרצת הוא מצא. הוא לא נתן מסירות חסרי סיכוי לשחקנים שמורים, אלא ניצל את העובדה שבחצי השני בית"ר עלתה יותר למעלה ולחיפה היו יותר מתפרצות כדי למצוא שחקנים בעמדות נוחות, רק שההגנה הטובה של בית"ר מנעה מחיפה לעשות מהמהלכים האלה גול. קטן היה מדויק כמעט בכל מסירה, כל מתפרצת התחילה אצלו, וכרגיל הוא היה בכל מקום - באמצע, בימין, בשמאל. אלישע נותן לו לשחק על תקן חלוץ שני שנע על כל השטחים בהתקפה וקטן עושה את העבודה המצויין. 3 גולים זה לא יוצא דופן, אבל 6 בישולים זה מספר נהדר. אם קטן היה רוצה היו לו כבר הרבה יותר גולים - אבל הוא שחקן קבוצתי שלא חושב רק על עצמו. גמור? שבע? מצחיק לחשוב שרק לפני 4 חודשים זה מה שאמרו עליו. כותב הטור חייב לציין שהוא תמיד טען שקטן שחקן גדול שעוד יחזור לעצמו.

המאכזב הוא כיאל. יש לו בעיטה טובה והוא יודע מצויין לעשות תנועה ללא כדור ולחתוך לעומק - אבל אתמול זה כמעט לא קרה, וכיאל המשיך את היכולת החלשה מהמשחק נגד בני יהודה. לכיאל יש נטייה להיעלם פעמים רבות - וזה מהקרה גם אתמול. בעוד קולמה מארגן את מרכז השדה ומשמש על תקן מנהיג אמיתי (ובסופו של דבר קולמה הוא השחקן הכי חשוב במערך החיפאי, יחד עם יניב קטן) שתמוך מאחור כיאל לא מבין שקולמה מחפה עליו - ומעדיף להישאר מאחור.

לגבי עמדת המגן הימני, פתטי לראות מה עושה אלון חרזי כשהוא כבר מחטט באף של העשור החמישי לחייו בהשוואה למשומר. חרזי, ממרומי גילו, כבר עם 3 בישולים העונה, משחק מאורגן וחכם בהתקפה והגבהות טובות לשחקני ההתקפה. הוא עוזר המון בהתקפה ומחזיק לא מעט פעמים את צד ימין. ומשומר? הוא לא תורם כמעט כלום למשחק ההתקפה, למרות שהוא הרבה יותר מהיר מאלון חרזי. חרזי גם עוד 30 שנה יהיה טוב יותר ממשומר, מי שרק לפני שנתיים היה השחקן המועדף על לואיס פרננדס בבית"ר ירושלים. אם לחיפה יש אפשרות להוציא לפנסיה את אחד מהמגנים הימניים שלה - עדיף עבורה שזה יהיה משומר. חרזי, לעומת זאת, מוכיח שממש לא חסר למכבי חיפה מגן ימני בינתיים.

בסה"כ, חיפה ממש לא מרשימה בתקופה האחרונה. היא לא מצליחה לנצח את הגדולות, לא מרשים בהתחשב לכך שהיא המוליכה, בכל שלושת משחקיה האחרונים (נגד הפועל ת"א, בני יהודה ובית"ר) היא הייתה פחות טובה מהיריבה. אם היא הצליחה להוציא משלושת המשחקים הללו 5 נק' - אז לא פלא שהיא עומדת להיות אלופה. אם בית"ר הוציאה רק 5 נק' בארבעה משחקים נגד אותן קבוצות - חיפה, הפועל ת"א ובני יהודה (אם כבר פתחנו את הבית המרובע הזה) - זה אומר הכול. חיפה בעונה מצויינת, אבל בשלושת המשחקים האחרונים נראית רע מאוד - מה שעדיין מספיק כדי לקחת אליפות, ובטח לא אומר טובות על הליגה שלנו. אם מכבי נתניה, שלא מסוגלת לנצח כפייבוריטית ולא מסוגלת רגע אחד לחשוב כמו קבוצה מרתיעה ומסוכנת מקום שני - יש פה בעיה; אם מכבי חיפה עדיין קרובה כ"כ אליה ובכל זאת נמצאת בנקודת היתרון על הליגה - גם פה יש בעיה. ולמרות זאת, אני עדיין חושב שמדובר רק במשחקים האחרונים - כי במשחקים שלפני היא הייתה טובה בהרבה.

מבחינת החילופים של אלישע, הוא הצליח מאוד עם ארבייטמן. לא ברור למה הוא הכניס אותו ימינה במקום להכניס אותו כחלוץ מרכזי על חשבון פנטאני המחריד, שלא תרם כלום וברח מכדורים, אבל ארבייטמן הצליח לבעוט כמה פעמים לשער, להיכנס לאמצע ולתרום בזמן קצר הרבה יותר משאר שחקני ההתקפה של חיפה, חוץ מקטן ורפאלוב - כלומר, גולסה, פנטאני וכיאל שלא עזר מאחור.

2) ההצלחה של חיפה היא מעבר לעניינים מקצועיים נטו. מכבי נתניה מתנהלת טוב, אבל פסטיבל מתיאוס פגע קריטית בקבוצה; כל פרשת אשר כהן וכל הרעש שהוא עושה, מעבר לכך שהוא זר מאוד לתרבות הכדורגל שלנו, פגעו בקבוצה ובסדר שהיה עד לפני כמה זמן. אבל אז נתניה נעצרה, מתיאוס בלט יותר מדי ונתניה המשיכה עם השינויים הרבים מדי בסגל. מאז העונה שוחררו כבר צגאי, אוקוצ'ה, קיויו ובה, כשאסור גם לשכוח את דגו ומסודי. השניים הראשונים עושים חיל בסכנין, קיויו התחיל את העונה נהדר ועשה מה שצריך שחקן בעמדה שלו (פשוט לכבוש) ועדיין שוחרר ובכלל לא ברור למה הביאו את בה. חבל שמתיאוס התעקש על השחקנים שהוא אוהב וויתר על השחקנים שיכלו לתרום לקבוצה. עם דגו, מסודי וצגאי הייתה יכולה להיות לנתניה קבוצה הרבה הרבה יותר יצירתית וטכנית, שהייתה כובשת הרבה יותר ממה שנתניה כובשת, בטח ובטח עם יכולת הסיום ומשחק הגובה של קיויו והסיבוב והכוח של אוקוצ'ה. בשורה התחתונה, נתניה נשארה עם טאזמטה הבינוני ומטה שכמעט ולא מורגש ומשאיר את העבודה לאיתי שכטר, שמפגין יכולת טובה משבוע לשבוע, מחפש הרבה את האחד על אחד והמעבר לצדדים ומגיע להמון מצבים, הרבה בגלל התרומה ההתקפית של דדי בן דיין - אבל מתקשה לתרגם את היכולת הטובה לגולים (בסה"כ 3 העונה).

לעומת זאת, חיפה מתנהלת בשקט מופתי. שינויים בסגל? לא, רק אוסי ראנספורד מצטרף; בעיות עם המאמן, חוסר תקשורת עם המאמן? לא; מאמן שמחפש כותרות? לא. אלישע לוי לא רק שיפר את הקבוצה מקצועית - הוא הוסיף שקט תעשייתי שאין כמעט בכדורגל. רוב המאמנים הם גם יחצנים של עצמם, אנשים עם "מקורבים" ופרסום, אבל אלישע לוי איש של עבודה. אחרי העונה הזאת, בה הוא מוכיח שהוא יכול להצליח גם בקבוצה גדולה, מעמדו בכדורגל הישראלי יהיה פי שמונה יותר גבוה. דניאל יאמר מתנהל טוב, אבל אין לו את הניסיון בתחום, הבנת ניהול המשחק והמשחק עצמו והמעורבות השקטה והחכמה של יענקל'ה שחר במצב קבוצתו. מסתבר שיש דברים שהם מעבר להשוואה בין טאזמטה לארבייטמן.