מס' צפיות - 479
דירוג ממוצע -
אז למי יש יותר גדול?
מבצע "עופרת יצוקה" מאבד כל פרופורציה אפשרית. השאלה היא אם לא עברנו את נקודת האל-חזור.
מאת: אוריה בר-מאיר 01/01/09 (10:45)

בואו נודה באמת: ממבצע מוצדק לפי מרבית הדעות, מבצע "עופרת יצוקה" הפך להיות מונע ממניעים אחרים. הראשון שבהם הוא תאוות הקרבות הבלתי נדלית של שר הבטחון אהוד ברק (כל כך בלתי נדלית שיש אפשרות לא בלתי סבירה שהוא תכנן את המתקפה עוד לפני סיום הרגיעה). השני הוא הרצון של ברק להוכיח למי יש יותר גדול, ולא רק לחמאס: גם לנתניהו ולכל שאר האנשים שלא האמינו בו וטענו כי הוא רופס.

 

בואו נודה בעוד אמת: ברק יודע לנהל מלחמה, אך שכחו ללמד אותו כיצד להפסיק אותה. המבצע בינתיים יוצא מפרופורציות, וברק מרגיש בעננים: סוף-סוף יש קצת אקשן, הוא בעניינים, הוא האיש שמבין וכבונוס הוא גם מרוויח עוד מנדטים למפלגתו.

 

בימים כאלו, אני מתחיל להתגעגע לימיו של עמיר פרץ כשר ביטחון: אמנם פרץ לא ידע, לא יודע ולא יידע לכוון רובה, אבל גם עם הכישלון שלו ושל חלוץ במלחמה, הגענו לתוצאה מאוד ראויה: בגבול הצפון יש שקט, ונסראללה אף הודה שלו ידע שזאת תהיה תגובת ישראל, לא היה חוטף את אהוד גולדווסר ואלדד רגב זכרם לברכה מלכתחילה.

 

לעומת זאת ברק יודע לכוון, יודע לדייק ויש לו עוד את גבי אשכנזי, שיודע לאין ערוך את העבודה טוב יותר מחלוץ. התוצאה: יש פגיעות משמעותיות, מדוייקות וחמאס לא יודע מאיזה צד מומלץ לאכול את הכובע. ברק מחליט שלאור זאת יש להראות לחמאס שאת הכובע יש לאכול מהצד של המצחייה, על מנת להגדיל את החנק, ומגביר את ההתקפות האוויריות. אבל לפחות ברק לא נותן לעזה לאכול את הכובע שלה סתם כך, אלא מוסיף קצת תבלינים בדמות של משאיות עם ציוד הומאניטרי. אגב, הכמות שנכנסת היא פחות מרבע מהכמות שמגיעה לשם בדרך כלל, אנחנו לא כאלו הומאניים.

 

לדעתי, הגיע הזמן להפסקת אש. אבל אני לא בטוח שאני רוצה הפסקת אש חד צדדית. בעיקר מעניינת אותי תגובתו של חמאס למעשה כזה: הרי כמו ברק, גם לחמאס יש את הצורך להוכיח למי יש יותר גדול. לא שאני ממש מוטרד מהנאומים שלהם בעוד הומאז' לנסראללה שצה"ל חלש יותר מקורי עכביש, ושהם יגידו שאין לנו ביצים לתקוף אותם. יותר מטריד אותי האופוריה שתאפוף אותם והמעשים שיבואו בעקבות זה.

 

מאידך, אם לא ניכנס להפסקת אש בהקדם, עוד אנשים משני הצדדים ייהרגו, שזה לא משהו שאני מעוניין בו.

 

בקיצור השאלה הנשאלת היא, האם הפסקת אש עכשיו ללא הסכם, או שמא הגענו לנקודת לחימה שחזרה ממנה תגרום לעוד נזקים בלתי הפיכים?

 

הפנטזיה שלי היא שהאו"ם לשם שינוי יקבל קצת אומץ ויכפה, בכל האמצעים העומדים לרשותו, על ישראל וחמאס הפסקת אש שכוללת בתוכה הסכם מפורט, שתכלול רשימת סעיפים של עשה ואל תעשה, ובסופה השורה התחתונה: כל הפרה של הסכם זה מאחד הצדדים תצדיק מתקפה של הצד השני. בהמשך הפנטזיה חיילים של האו"ם נכנסים גם לישראל וגם לעזה, לאורך הגבול. החיילים דואגים שלמרות האצבע העצבנית על הההדק של שני הצדדים, אף אחד לא יירה. ואם אפשר, שחיילי האו"ם יהיו גם אחראים על המעברים, כך שנעביר את העניין מידיים שמתיימרות להיות הומאניות לידיים באמת הומאניות.

 

מה שמפריע לפנטזיה הזאת להתגשם אלה העובדות שלאו"ם אין אומץ לכפות כלום על החברים בו וגם על אלו שלא חברים בו, ועוד יותר העניין שברק וחמאס לא רוצים את האו"ם, כי זה מפריע להם להוכיח למי יש יותר גדול.

 

אותי ממש לא מעניין למי יש יותר גדול, ואם הם כל כך רוצים לריב על זה, אני מציע להם למצוא איזה באר חשוך, ובשירותי הגברים שלו לעשות את המדידות, מבלי לערב את שאר העולם בעסק המפגר למדיי הזה. תוותרו לרגע על הגאווה שלכם, גם אם יש ממנה הרבה, ותסתכלו גם על התושבים שאתם אחראים להם.

 

אבל אם בכל זאת החלטתם להתווכח בעניין הזה: לבוש יש יותר גדול, בסדר? עכשיו תירגעו.

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר