מס' צפיות - 533
דירוג ממוצע -
לא יושב על הגדר
בנימין נתניהו ואיך המלחמה הזאת מועילה לו בבחירות.
מאת: אוריה בר-מאיר 09/01/09 (21:10)

היה לי ברור כבר דיי הרבה זמן שאני צריך לכתוב מאמר על נתניהו. כלומר, אחרי המאמרים הלא מחמיאים על ציפי לבני ואהוד ברק, נראה לי פשוט לא הוגן לא לתת לנתניהו מאמר לא מחמיא משלו. כשהתחלתי לחושב על איזה מאמר אעשה לו, חשבתי על מאמר עם הכותרת "ביבינוקיו" שבו שוב אחזור על חוסר יכולתו של נתניהו לומר את האמת. ואז חברת "ברק, אולמרט ושות'" באה, הפציצה, ושינתה לי את התוכניות.

 

אבל עדיין לביבי לא מגיע לחמוק ממה שמתחריו כבר קיבלו, בעיקר כי למרות העלייה היפה של העבודה בסקרים, באופק עדיין רואים את נתניהו ראש ממשלה. גרוע. שוב. אז החלטתי לנצל את פעולת חברת בא"ו (ברק, אולמרט ושות') ולכתוב על נתניהו בהקשר של המלחמה.

 

אז מה ידידנו מרויח מהמלחמה הזאת? למרות מה שפרשנים רבים אומרים, דווקא הוא מרויח מהעסק לא מעט. אני יכול לראות את קמפיין הבחירות: "בסוף גם ברק ולבני חושבים ביבי". ואכן, חברת בא"ו אימצה לעצמה את דפוס החשיבה של נתניהו: תקוף, עשה זאת בעוצמה, אם אפשר לחסל מהשורש, וכו' וכו' וכו'. בלי קשר לתוצאות המלחמה, נתניהו ירויח עקב העובדה שהמיינסטרים הוא בעד המלחמה. יש בסך הכל שלוש אפשרויות איך המצבע הזה יסתיים:

  1. המצבע יסתיים בכשלון. בשביל ביבי זה אידאלי: אז הוא פשוט יבוא עם הסיסמא "אולי בא"ו חושבים ביבי, אבל זה עדיין לא ביבי". נתניהו יתרברב בתחזיות החמאסטן שלו, ושאם הוא היה ראש  ממשלה הוא לא היה נותן לזה לקרות, ואם כבר קרה, היה דואג להגדיל את כוח ההרתעה של ישראל באופן מיידי, שהוא היה מתקיף חזק יותר, לא משאיר שם סנטימטר על סנטימטר וכו'.
  2. המבצע יסתיים בהצלחה. למרות שזה לא מאוד טוב לנתניהו, הוא תמיד יכול להגיד, ובצדק לשם שינוי, שהוא תמך בממשלת אולמרט כשהיא עשתה סוף-סוף את המהלך הנכון, אך שהוא היה עושה את הכל מוקדם הרבה יותר, בלי כל מיני רגיעות מפוקפקות.
  3. המצבע לא יסתיים עד הבחירות. במקרה כזה נתניהו לא יישאר עם המון נשק לתקוף את הממשלה הקיימת, אבל ברשותו יישאר הנשק של מריחת הזמן במקום איזשהו "בליצקריג" קצר וטוב, ושוב פעם, איך הוא היה עושה את זה.

אמנם מכל מצב נתניהו ירויח אחרת מאשר במצב אחרת, אבל איך שלא יהיה, הוא מרויח. בעוד שברק ולבני זקוקים לסיום מוצלח של המלחמה עוד לפני הבחירות על מנת שבאמת יוכל לצאת להם מזה משהו (אמנם היציאה למלחמה לא נבעה דווקא משיקולי בחירות, אך מחקרים מראים שהמוח שלהם לא מסוגל להתעלם מהשיקול הזה, גם אם לא במודע), נתניהו יכול לגרוף קולות בכל מצב.

 

מה שמפחיד אותי שיקרה זאת דווקא האפשרות השלישית והסבירה, שגם ממנה ביבי יכול להרוויח בסופו של דבר: במקרה כזה ההגה ששולט במלחמה יעבור מבא"ו אחת לבא"ו אחרת: ביבי, אביגדור (ליברמן) ושות'. במקרה כזה, המלחמה רק תקצין, ונתניהו יתפתה הרבה יותר ללחוץ על הדק של כל אקדח, רובה וקלצ'ניקוב שיעמדו לרשותו. המצב: עוד הרוגים חפים מפשע בעזה, עוד שנאה כלפי ישראל בעולם ועוד סמטוכות למיניהן שלא נדע כיצד לצאת מהן.

 

על מנת שנוכל להתחמק מגורל שכזה, עלינו לקוות שנתניהו יחליט לשבת על הגדר ולשתוק. כמו שאנחנו יודעים, הפה של נתניהו עובד שעות נוספת, ויש בו אפילו את האפשרות לעבוד ללא קבלת פקודה מהמוח. אין סיכוי שנתניהו יישב על הגדר. אמנם בדרך כלל אני מעריך מנהיגים שכאלה, שלא יושבים על הגדר, אבל בחיי שאני מעדיף את היושבים, מאשר את נתניהו.

 

אז בואו אנחנו לא נשב על הגדר, לא נניח לו לנצל ניצול ציני של הדברים שקורים בעזה, ונצביע למישהו יותר טוב.

הכותב הוא עורך מגזין במה בדימוס.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר