אחרי 3 הפסדים רצופים קיבלה הפועל פ"ת את היריבה הכי קשה ועם זאת יריבה פגיעה בדמות בית"ר ירושלים. להפסיד מותר, אבל ביכולת שהציגה פ"ת אי אפשר להיות מופתעים שכמות ההפסדים הרצופים של הכחולים צמחה ל-4.

המשחק נפתח טוב עבור בית"ר, שתוך ארבע דקות בעטה שלוש פעמים אל עבר השער; עם הזמן בית"ר נעצרה, ג'וניור ויזה התחיל להראות למה הוא הכוכב של פ"ת העונה והמשחק שינה כיוון. אחרי הדקה ה-20 המשחק השתנה, ועד סיום המחצית ראינו שליטה מוחלטת של בית"ר במרכז השדה ובאגף הימני. בית"ר הגיעה ליותר מדי מצבים מבחינת פ"ת, ושיתוף פעולה טוב בין ורד לברוכיאן, מספר הברקות של יצחקי ונטרול הכוכבים של פתח תקווה על ידי בית"ר הובילו לשער מריבאונד של טוטו תמוז בדקה ה-33. התמונה הכללית הייתה טובה עבור בית"ר ובהתאם ללחץ והמשחק ההתקפי שהיא הציגה היתרון היה מוצדק.

זה לקח כמה דקות, אבל בסופו של דבר התברר שבית"ר של החצי השני היא לא אותה בית"ר. למרות היתרון השברירי היא הלכה לאחור, עטר איחר בחילופים ופ"ת ניצלה את האחיזה והשליטה בכדור כדי לייצר מצבים נדירים. בסופו של דבר, מתפרצת מהאגף הימני של בית"ר, סיום מצוין של טוטו מקרוב - ו-2-0 לבית"ר ולמס' 10. פ"ת ויתרה סופית על המשחק, ובסיום 2-0 לבית"ר, אחרי חצי שני איטי יותר ופחות איכותי.

בית"ר ירושלים:

בית"ר הגיעה למשחק אחרי תקופה מבולבלת מתמיד ורועשת מתמיד; מבחינה מקצועית, בית"ר התעסקה בעניין איגו אוטגרי ובקשר הקמרוני שנחת הבוקר ובשחרורו של משה אוחיון; מבחינה כלכלית-ניהולית-תפקודית-עתידית ומי יודע מה עוד עולים שמות של קבוצות ואנשי עסקים המעוניינים ברכישת הקבוצה, ויש קרב בין קורנפיין למשה דדש על ניהול המועדון. גאידמק עדיין ברוסיה ועם כל הבלגן הזה ואחרי משחק מתסכל בו בית"ר הפסידה רגע לפני הגונג ניצחון בית"ר עלתה למשחק נגד הפועל פ"ת. יחסית ללחץ שמסביב, זה עבד לא רע, אבל לא בטוח שבית"ר שיחקה נכון יותר מהמשחק בטדי שבוע שעבר, ובכל זאת זה נגמר אז בתיקו ואתמול בניצחון.

בית"ר שיחקה אתמול כדורגל טוב במשך רוב החצי הראשון, אבל ניצלה רק מצב אחד מתוך רבים, לא מספיק מול ההגנה העלובה של פ"ת; למרות שהמשחק שלה שטף היה חסר לעיתים מי שיסיים את המהלכים. בית"ר של החצי השני הלכה אחורה במקום לחפש להכריע את המשחק. אם זאת הייתה קבוצה טובה מפ"ת בית"ר גם הייתה משלמת את המחיר על כך. עטר עשה חילוף ראשון רק אחרי שכבר נכבש השני.

בשבוע שעבר בית"ר אומנם הלכה אחורה, אולם זה היה ביתרון של 2-0, יתרון שעם הגנה סבירה מצד המובילה במשחק אין כמעט סיכוי להפוך אותו. עטר עשה נכון שביקש משחקניו להתרכז בהגנה ולהתבסס על מתפרצות. זה שבית"ר לא הצליחה לשמור על ריכוז בדקות הסיום זה כבר עניין אחר. בית"ר הפסידה שבוע שעבר את הניצחון לא כי לא כבשה עוד אחד - אלא כי ההגנה ספגה שני שערים מבקושי שני מצבים כל החצי השני. בית"ר של אתמול, לעומת זאת, ירדה להגנה ביתרון שברירי של 1-0, במקום לנצל את הכישרון ההתקפי כדי ללחוץ ולגמור את הסיפור, אך ההתלהבות פגה, לא נעשה מספיק לחץ על מניעי הכדור של פ"ת וניסיון לתקוף - ורק חולשה של שתי הקבוצות השאירה את המצב על כנו עד השער השני.

אבירם ברוכיאן לא נמצא בשיאו, ובמשחקים האחרונים רושם לא מעט דקות חלשות, אבל אם בימים בינוניים כמו אתמול הוא מעורב בשני גולים ובאחד מהם מבשל, אז עטר לא צריך לדאוג. ברוכיאן לא מנהיג ולא יהיה מנהיג, אך כשטל נראה לא בעניינים מישהו צריך לקחת אחריות. ברוכיאן הוא ווינר ותכליתי מתמיד, והמספרים מוכיחים את זה. בסופו של דבר, הוא הוסיף אתמול יכולת טכנית, אם זה בבעיטה ובעיקר במסירה ומהלכים ששינו את המשחק וחיפו על הדקות החלשות שלו. ברוכיאן אוהב להיכנס פנימה מהאגף ולסדר מהלכים במסירות עם השפיץ של הנעל דווקא, ואולי זה משפר את איכות המסירות.

עידן ורד כבש במשחק הקודם, רק שהוא הציג יכולת סבירה ותו לא. אתמול זה השתנה: הוא עזב את העמדה כדי לעזור לאגף הימני, הוא הציג מסירות טובות עם טאץ' מרשים, הוא היה חלק משני השערים, והשילוב בינו לברוכיאן עשה את ההבדל. הם שיחקו קרוב אחד לשני והכדורים של ורד, שבא מאחור, לברוכיאן, ריווחו את המשחק ויצרו מספר נקודות איום על שער המארחים. כשפרננדז אחראי על ההגנה וטל מתרכז לעזור לצד השמאלי ולא עולה הרבה למעלה מישהו היה צריך לתמוך בהתקפה, ולזכותו של ורד ייאמר שגם בדקות הלא טובות של בית"ר הוא סיפק את הסחורה. יחד עם ברוכיאן בית"ר הראתה יצירתיות, מחץ והגיעה למצבים שונים, שבחצי הראשון פשוט הסיומת החלשה מנעה מהם להיכנס.

ברק יצחקי הציג מחצית אחת טובה, הראשונה, בה הוא הציג משחק של הברקות, כשפעם בכמה זמן הוא מייצר מהלך, עובר בדריבל כמה שחקנים ובועט לשער. בחצי הראשון הוא היה קרוב לכבוש ופעם אחרי פעם הראה את הרכות של שחקני פ"ת. בשני המשחקים האחרונים יצחקי מוכיח יכולת השתחררות מצוינת, כשמול קריית שמונה הוא הצליח לברוח משני שומרים ולבשל לורד את השער הראשון, ואתמול פעם אחרי פעם הוא ברח מהשמירה והשתחרר לדריבל בלי שום תגובה עד לבעיטה.  

דריו פרננדז ממשיך בתקופה הטובה; כמו שאמרתי בטור הקודם, העזיבה של בואטנג הועילה לו מאוד: יש עליו יותר אחריות והוא מבין את זה. כשאין את בואטנג מאחוריו הוא לא מרשה לעצמו להסתבך יותר מדי עם הכדור, הוא תכליתי, הוא מארגן טוב את הקישור האחורי של הבית"רים ואתמול הוא נטרל את המתפרצות של ג'וניור ויזה. הוא עיכב את המתפרצות של פ"ת, שיבש את המסירות המסוכנות שלו והציגה הגנה אגרסיבית שהקשתה עליו.

המצטיין של בית"ר היה כמובן תמוז. בחצי השני הוא היה אחד המרשימים בבית"ר, כשהוא הצליח לסחוט כמה מצבים לעבר השער של היריבה, היחיד בקבוצתו ברוב בחצי השני. הוא השתלט טוב על כדורים קשים שהוא קיבל מאחור, וכמעט לא קיבל תמיכה, מאחר ובית"ר התרכזה בהגנה ברוב המחצית השנייה ורוב השחקנים היו הרבה מאחוריו. הוא ניצל את רוב המצבים שלו, והוכיח שהוא מסוגל לשחק פה ושם כמו חלוץ מטרה, כששני הגולים שכבש הם גולים של מיקום וריכוז מול השער.

טוטו שחקן שמבוסס על ביטחון; כשיש לו ביטחון הוא כובש בצרורות (לפני שנתיים כבש בסיבוב השני 8 גולים בגלל הביטחון שהוא צבר משבוע לשבוע, גם בשנה שעברה הגולים שלו הגיעו כמעט כולם במרוכז) וקשה לעצירה, אבל כשהוא לא מקבל צ'אנס או חוטף ביקורות מהקהל הוא מוריד את הראש ונעלם. אתמול טוטו תופקד בעמדה בעייתית בחצי הראשון, אבל בחצי השני הועבר למרכז מהאגף ושם הרגיש נוח יותר.

לטוטו יש יכולת פריצה מעולה, אבל הוא לא יכול לשחק כקשר אגף: הוא לא מספיק קבוצתי, אין לו שום יכולת רצינית של הגבהה ומשם קשה לו להציג את הפריצות שלו. לכן, לא ברור למה הוא שיחק במחצית הראשונה על הקו השמאלי.

בשבוע הבא יגיע המבחן שלו: מבחן ההמשכיות. משחק טוב ועוד שער לפחות למאזן הכיבושים ופתאום טוטו פורח ואולי בית"ר אף מתחילה לדבר על להשאיר אותו כחלק מהסגל הצעיר העתידי של הקבוצה, כשלעומת זאת משחק רע יוציא אותו מריכוז ויהרוס את המשחק מול פ"ת. אחרי עונה וחצי לא טובות הוא כבש אתמול צמד - ואולי עכשיו הוא סוף סוף יחזור להיות טוטו החזק, הפיזי, של לפני שנתיים. תזמון הצטרפותו הצפויה של אוטגרי עשוי להיות רע עבור טוטו, כי כבר במשחק הקרוב טוטו עשוי לאבד את מקומו בהרכב, אך לדעתי עטר חייב לתת לטוטו את הצ'אנס לפרוח ולנצל את המומנטום, גם אם זה על חשבון ברק יצחקי או אוטגרי.

עטר חזר לסורו אחרי משחקים טובים שלו; המערך היה בעייתי (4-5-1 במקום 4-4-2 ההתקפי יותר, שמוריד לחץ מיצחקי), טוטו וטל לא מצאו את עצמם על המגרש והחילופים באו מאוחר. מערך ה-4-5-1 היה לא מאוזן, שתקע את הצד השמאלי ובילבל את טל ותמוז; עטר לא הגיב להתבצרות של בית"ר ובמקום לרענן את השורות, להכניס את בן שושן ולחפש את השני הוא עשה חילוף ראשון בדקה ה-80, כשבית"ר כבר הכריעה את המשחק. למזלו של עטר בית"ר ניצלה את אחד המצבים היחידים שלה בחצי השני, רק שלא בטוח כמה זה יעבוד בעתיד. אם עטר רוצה לצבור ניצחונות הוא יהיה חייב לעלות במערך נועז יותר, שינצל את ההתקפה האיכותית של בית"ר.

המשחק היה איטי בחצי השני ולא היה אמור להתאים לשתי הקבוצות, במיוחד לפ"ת. הקצב האיטי איפשר לבית"ר לשמור על התוצאה, אולם מנע ממנה להגדיל אותה לפני הדקה ה-77.

ההתגוננות של בית"ר בחצי השני רק הקשתה על פ"ת: בדקות שבית"ר תקפה פ"ת יכלה לפחות לחפש מתפרצות שמתבססות על הכדרור המהיר של ויזה - מול הגנה מסודרת של 11 שחקנים היצירתיות של פ"ת נעלמה. בית"ר אומנם טעתה שירדה להגנה, אבל שוב עשתה הגנה טובה, כשפרננדז מנטרל את ויזה, אלברז ושות' את אבוחצירא ופ"ת מגיעה ל-2-3 הזדמנויות מקריות של אוזן ודג'קרידג'ה.

ההגנה על אבוחצירא התבססה יותר על היצמדות עליו. אלברז הציק לו, נצמד אליו בכל מצב נייח שלא יעלה לנגיחה ודחק אותו לצדדים. המקסימום שאבוחצירא הוציא זאת עבירה מסכנה.

ההגנה של בית"ר מצויה בעונה טובה יחסית, בה היא ספגה רק 13 שערים, מקום שני אחרי הפועל ת"א (10 שערים). רק נשאר לשפר את משחק ההתקפה.

האגף השמאלי של בית"ר היה החוליה החלשה של בית"ר. דנין כמעט לא עלה להתקפה, טל התקשה למצוא את עצמו בין פרננדז לטוטו. ההבדל בין התמיכה של טל לצד השמאלי בחצי הראשון לבין התמיכה של ורד לצד ימין בחצי הזה היה גדול מאוד. ורד התקרב ימינה וחילק כדורים לברוכיאן, כשהמשחק ביניהם כלל המון תנועה, בעוד טל וטוטו שיחקו בעמידה והמשחק שלהם פשוט נתקע. לא ברור למה עטר לא העדיף לשחק 4-4-2, בו טל יהיה השחקן החופשי, ורד יפרוץ משמאל, פרננדז ישלוט מאחור, ברוכיאן ישחק בימין, וטוטו ויצחקי חלוצים.

מה הלאה? בית"ר נמצאת במגמת שיפור ביכולת, אבל חוסר היציבות בתוצאות והחיסרון הגדול בחלוץ מטרה - בולטים. איגו אוטגרי יהיה חייב להתאקלם במהרה כדי שבית"ר תגיע לאירופה העונה. היכולת מספיק טובה, התוצאות כרגע מתקשות לבוא. בית"ר תהיה חייבת להיות רגועה יותר בטדי, לשפר את ההתקפה ולקבל יותר מעידן טל, שהראה אתמול שיפור בחצי השני, אך בגדול נראה חסר ביטחון אחרי חצי עונה גרועה, בה הוא התקשה למצוא מקום בהרכב. טל הוא עדיין שחקן משמעותי מאוד, בטח אחרי העזיבות של אוחיון ובואטנג, ויהיה חייב לבלוט יותר, להיות אקטיבי יותר ולהזכיר טיפה מיכולת המנהיגות שלו, שהשנה נעלמה כליל. אליפות כנראה כבר לא תהיה, בטח בעונה בה חיפה, למרות תקופה רעה, מנצחת בדקה ה-94. כל הסימנים מעידים על אליפות חיפאית, עם סיכויים נמוכים-בינוניים לאליפות נתנייתית. ובית"ר? הכי חשוב זה שהיא תמצא בעלים יציב שייתן סוף סוף שקט, יעמיד תקציב גבוה אך מאוזן ושהקבוצה תתבסס כקבוצת צמרת יציבה, שלא תתרסק בגלל איש עסקים עצבני שנחת עליה.

ההחלטה של עטר לפתוח עם הרוש במקום קאלה הייתה כנראה בעקבות השער העלוב שספג נגד קריית שמונה. ע"פ המשחק אתמול אי אפשר לשפוט, כי להרוש כמעט לא הייתה עבודה, אך במשחקים שלפני שהוא קיבל צ'אנס (כמו למשל במשחק גביע הטוטו נגד בני יהודה) הוא לא הוכיח שהוא ראוי להיות השוער הראשון של בית"ר. ההחלטה לספסל את קאלה יכולה להיות טובה למשחק ספציפי כדי להעיר אותו, אולם קאלה צריך להיות השוער הקבוע של בית"ר עד לסיום העונה, מאחר שינויים תכופים בעמדה הזאת תיפגע בתאום ההגנתי. שוער צריך להיות כמעט קבוע, קאלה צריך לגמור את העונה - ואז עדיף לשחררו ולהביא שוער צעיר יותר. והרוש? לדעתי הוא לא שווה את אפודת השוער הראשון, וגם בקבוצת הנוער הוא לא הראה יכולות המצדיקות מקום בנבחרת הצעירה ובהרכב של בית"ר.

הבעיה אצל קאלה היא שהטעויות יכולות לבוא בכל רגע בהפתעה. אין לו תקופות לא טובות, הוא פשוט עושה לעיתים טעויות קריטיות בזמן לא צפוי ולעיתים דווקא במשחק טוב. אי אפשר לסמוך עליו, ולראייה בית"ר הפסידה הרבה בגללו את אירופה השנה - כשייתכן שלולא השוער המגוחך שספג בית"ר הייתה באה כדי להתרכז יותר בהגנה במשחק בקרקוב, מגיעה עם יותר ביטחון, ואולי גם עולה. שוער חייב להיות יציב ביכולתו ולהיות אחד שאתה יכול לסמוך עליו. עדיף שוער שלא עוצר כדורים שנראים בלתי אפשריים אבל עוצר את מה שצריך - על שוער ששום כדור אתה לא יודע מה תקבל ממנו. ועדיין, קאלה השוער הראשון של בית"ר וניסויים רגע לפני משחק הם לא נכונים, היה עדיף שעטר היה מתרגל את הרוש במהלך השבוע בהרכב. בכל מקרה, ההחלטה עצמה ליגיטימית, היא רצון של עטר לראות איפה נמצא הרוש והאם הוא מסוגל להיות מוכן לעלות למגרש בכל רגע נתון וסוג של מבחן עבורו, וגם ניסיון להראות לקאלה שהוא צריך להילחם על מקומו. פעם אחת זה אולי בסדר, אבל לא כהחלטה קבועה. קאלה הוא השוער הראשון של בית"ר וזה לא הזמן לשנות את זה. 

בכל מקרה, המשחק המחיש בצורה טובה את התפקיד של שוער שני: הרוש לא תורגל במהלך השבוע בהרכב, קאלה היה כשיר למשחק, ורק שעה לפני תחילת המשחק הרוש קיבל הודעה שהוא בהרכב. המבחן של שוער שני זה להיות תמיד בהיכון, שפתאום יהיה לו תפקיד בהפתעה. זה לא קל, ולמרות זאת, שוער שני מרוויח כסף כדי שכשהוא מקבל את הצ'אנסים הבודדים שלו לשחק - הוא יהיה מוכן לזה.

הפועל פ"ת:

פ"ת הציגה כדורגל רע; ההגנה הייתה רכה ולא הייתה לה תשובה לפריצות של ברוכיאן, לדריבלים של יצחקי ולסיומת של תמוז. עמנואל בנאיני הוצב כמגן שמאלי וגרם לאלי מחפוד להצטער על זה מוקדם מאוד. הוא עשה חורים מביכים, הרחיק רע מאוד, אם בכל להצליח להרחיק, ופעם אחת כל המשחק עלה להתקפה.

מבחינה התקפית, לפ"ת יש שני שחקנים עליהם היא מבוססת, ויזה ואבוחצירא, וברגע ששניהם לא מתפקדים אין לקבוצה התקפה. ויזה שולט במרכז השדה ובונה את המהלכים, אובחצירא אמור לסיים אותם, אך נראה שההצלחה עלתה לאבוחצירא לראש והוא עוד לא הגיע ל-10 שערים. היה ברור שהעצירה תגיע, רק שנראה שאצלו זה קיצוני במיוחד.

אבוחצירא לא מקבל תמיכה מהאוהדים, תפס תדמית של שחצן והדיבורים על מעבר אפשרי למכבי ת"א (מעבר שעשוי לחסל אותו. הוא חייב ללמוד מטעויות של אחרים ולא ללכת למכבי ת"א, שזה מועדון שנמצא בכיוון שלילי כבר 5.5 שנים) פגעו בו.

לגבי ויזה, הוא אומנם שחקן שקשה מאוד לעצור, כי יש לו פריצה וכדרור מהיר מהמרכז, כולל ראיית משחק מדהימה וטכניקה מעולה, אבל מול שחקן אגרסיבי וחכם הגנתית כמו פרננדז אין לו סיכוי. פרננדז עיכב לו את המתפרצות, עצר אותו בעבירות וחוץ מכמה דקות בחצי הראשון מנע מויזה לייצר אפילו מהלך אחד. ברגע שויזה לא היה קיים - כל מרכז השדה של פ"ת נפגע ומשחק ההתקפה חוסל. אוזן עם פריצות טובות מימין ודגקרידג'ה ניסו, אבל הם לבד ככוכבים יכולים להספיק אולי למרכז טבלה בליגה הלאומית.

דג'קרידג'ה הציג משחק טוב במרכז השדה, הוא היה מהיחידים שאיים על השער, הוא כמעט כבש בהזדמנות הכי טובה של פ"ת במשחק וחיפה עד כמה שאפשר על המשחק החלש של ויזה, אבל המשחק שלו היה ברוטלי מדי. רק בדקה ה-85 הוא ספג כרטיס צהוב, למרות שיותר מדי פעמים במהלך המשחק הוא היה צריך לקבל כרטיס ולא קיבל. הוא נראה עצבני מדי וחבל שרק בדקות הסיום קיבל את האזהרה.

נקודת האור השלישית (אחרי אוזן ודג'קרידג'ה) היא שביט אלימלך: דווקא לכדורים הקלים שהגיעו לכיוונו הוא התכונן בזלזול והשמיט מספר כדורים שהוא היה חייב לקחת - אבל מול כל בעיטה רצינית שהגיעה מולו הוא היה מוכן. הוא הציל כדור נהדר של יצחקי, הדף בעיטה מקרוב של ורד בדרך לשער שלא באשמתו של תמוז ואת השער השני הוא לא יכל למנוע. אם לא אלימלך התוצאה בסיום החצי הראשון הייתה גבוהה יותר.

בסה"כ, הוכח שפ"ת תלויה יותר מדי בשני שחקנים, וברגע ששניהם לא מתפקדים - כל הקבוצה לא פוגעת. פ"ת כבר עם 4 הפסדים רצופים, מקום תשיעי. בפעם הראשונה העונה פ"ת נמצאת במקומה הטבעי והמקורי, שזה ליגיטימי, אך היא מגיעה למקומה הטבעי במומנטום רע, שאם לא ייעצר עלול להיגמר גם במאבק רציני על ההישארות. לפ"ת יש סגל מספיק טוב כדי להישאר בליגה, ולמרות זאת 24 השערים שהיא חטפה הם יותר מדי לקבוצה שרוצה להישאר בליגה.  

המשחק הוכרע בגלל ההבדל ההתקפי. ההגנה של בית"ר הייתה טובה בהרבה משל פ"ת, אבל בסופו של דבר ההתקפה המעובה של בית"ר בחצי הראשון עשתה את ההבדל בין הקבוצות.

היה הבדל גדול בין איכות המשחק בחצי הראשון לאיכות המשחק בחצי השני. בחצי הראשון היה קצב מהיר יותר בשני צדדי המגרש, הרבה יותר הזדמנויות לעבר השער ובית"ר שיחקה כדורגל טוב, מהיר ויצירתי; בחצי השני שתי הקבוצות לא הצליחו לשחק את הכדורגל שלהן, פ"ת התקשתה לפתוח את ההגנה המסודרת של בית"ר, אבל בית"ר הסתגרה במקום לחפש את השני. המשחק האיטי היה נגד שתי הקבוצות והיו הרבה יותר מדי עצירות מיותרות שפגעו בקצב המשחק. לא תמיד העניין והיצירתיות הם המדד, אבל במשחק בין שתיים מהקבוצות היצירתיות בליגה (ויזה ואבוחצירא מצד אחד, ברוכיאן, ורד ושות' מהצד השני), שתי הקבוצות המבוססות על מהירות, אפשר לצפות לקצב מהיר של מעברים מהירים מהגנה להתקפה - ואת זה היה רק בחצי אחד של המשחק.

ועוד משהו אחד: אבי ריקן, חן עזריאל, ג'וניור ויזה. שלושה מושאלים מבית"ר לפ"ת. ריקן מצוי בעונה טובה, בה הוא הפך להיות שחקן הרכב של פ"ת, עזריאל נפצע קשה והחמיץ כמעט חצי עונה, ויזה רושם עונה מעולה עם 4 בישולים ומראה יכולות קבוצתיות שבבית"ר הוא לא הראה. בעוד עזריאל הוא בוודאות אחד משחקני העתיד של בית"ר, דווקא את ריקן ו-ויזה קשה לי לראות הופכים לשחקנים קבועים בסגל הבית"רי. ויזה לא הוכיח שהוא מסוגל להצליח גם בקבוצה גדולה ובבית"ר נראה כמו עוד דריבליסט חסר אחריות, וגם ריקן הוא עוד שחקן. מסקנה: הצלחה בקבוצה קטנה וחסר ציפיות לא מבטיחה כלום לגבי קבוצה עם ציפיות. את ריקן בית"ר צריכה, לדעתי, למכור, לגבי ויזה זה לא חד משמעי, אך גם פה לא נראה שבית"ר צריכה לשמור אותו. לגבי עזריאל, הכל תלוי איך תיראה בית"ר של העונה הבאה ואם יימצא רוכש. נכון לעכשיו, כשבית"ר עושה מה שאפשר כדי לקצץ בחוזי השחקנים ונותנת דקות לצעירים עזריאל עשוי לתפוס מקום דומיננטי מאוד בעונה הבאה בבית"ר, אולם לדעתי בית"ר צריכה לתת לו עוד עונה בפ"ת, כי לא נראה כרגע שהוא מוכן לבית"ר, והמשחק אתמול הוכיח את זה.