איזור דרום לאוס מפורסם יותר מכל בזכות "סי פאן דון" ("4,000 האיים"), ריכוז שרטוני-חול יפהפיים על נהר המקונג, חלקם איי-ענק של ממש. ביקור בחבל מרוחק שתושביו מנסים לשמור על תמימותם, למרות החשיפה הגוברת לתיירים הזרים ולתרבות המערב.
בפרקים הקודמים:
♦ תאילנד, ארץ החיים הטובים
♦ ביקור במדינת סיקים
♦ ורנאסי, עיר על גדות הגנגס
♦ על החיים ועל המוות בנפאל
♦ טרק רע? יש חיה כזאת
♦ יומן מסע למזרח - הפרק הראשון
אזור 4000 האיים על נהר המקונג. רוב האיים הם למעשה שרטוני-חול קטנים שצמחייה נתפסה בהם, אך ישנם גם איים גדולים ומיושבים דוגמת דון-קון (מימין) ודון-דט (משמאל). בקתות הכלונסאות על גדות המקונג נפוצות מאוד באיים הללו, ומשמשות בעיקר את התיירים.
תאואים יורדים לרחצת צהריים בחופי האי דון-דט. תושבי דון-דט עוסקים כיום בעיקר בתיירות, אך עדיין שומרים על המסורת החקלאית.
מפלי קון-פאפנג, סמוך לאי דון-פאפנג. אלו הם המפלים הגדולים ביותר בדרום-מזרח אסיה (לפי ספיקת-מים, לא לפי גובה). הם נוצרו כתוצאה מכיווץ נתיב זרימת המקונג בין היבשה ובין האי דון-פאפנג, הנראה משמאל.
שקיעה על גדתו המזרחית של האי דון-דט.
אוטובוס ססגוני, שהנסיעה בו היא חוויה מפוקפקת ומאובקת למדי, חונה בחופי הכפר נקסאנג. כיוון שאין גשר בין היבשה לאיים, נאלצים הנוסעים לרדת מן האוטובוס בנקסאנג ולעלות על סירה ארוכת-חרטום שתיקח אותם ליעדם.
דלת-אבן אטומה (שהיא למעשה עיטור-קיר) במקדש וואט-פו. מקדש זה, הסמוך לעיירה צ'מפסאק, הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בלאוס. המקדש נבנה בתקופה האנגקורית המאוחרת (מאות 13-12), בשלהי-ימיה של האימפריה החמרית. אימפריה זו, שמלכיה ישבו בקמבודיה, כבשה שטחים נרחבים בדרום לאוס, בדרום-מזרח תאילנד, ובדרום וייטנאם של ימינו.