ברגיל, התנהלות של איפה ואיפה הינה מקבילתה של הצביעות או כפי הביטוי העממי בעבור הנוקטים בה "מגלגלי העינים".  במה הדברים אמורים, בהתקפה שלוחת הרסן של אותם "מגלגלי העינים" על "השליח" 'ארי שביט', עיתונאי "הארץ" ודעתן טלויזיוני (מועצת החכמים) בעיקבות כתבתו בעיתונו בשם "הערת אזהרה", מתאריך 4 פברואר 2009, העוסקת באי כשירותה הבולט של ציפורה ליבני למשרת ראש הממשלה.

 

לבנימין נתניהו עשו ועדיין עושים רצח אופי באופן ישיר ובוטה, עשו ועושים דמוניזציה, היצמיחו לו קרנים זנב וטלפים בעוד מגלגלי העינים מהמדיה היללו וקילסו את המכתימים וזאת משך שנים רבות, אם במעשה ואם במחדל.  נביא כאן גילוי נאות, כותב המאמר הושפע בעבר גם הוא מרצח האופי המתוקשר שנעשה לבנימין נתניהו, הלה הצטייר גם בעיניו כדימון בעל קרנים, לפחות. 

 

עברו שנים ואט אט הוברר כי גם אם נתניהו אינו חף מטעויות וכשלים, נופלים אלו כולם בתחום ההתנהלות הסבירה של בן אנוש ובטלים בשישים למול יתרונותיו הברורים וניסיונו המוכח.  איננו מקבלים עוד דיברי כל שרלטן-מדיה כפשוטם, למדנו דבר או שנים באשר להטיות פוליטיות, למדנו לקח מר בדבר קישרי הון-שילטון-מדיה בקיצור, התפקחנו.  למדנו כי מירב (למזלנו לא כולם) מאנשי המדיה לוקים קשות בנושאים ערכיים, מוסר ואובייקטיביות.   מה חבל כי עדיין, למרות השנים שעברו, ישנם אלו ביננו המוכנים לשאת התעמרות ונכלולי המדיה ובכך שמחשים הופכים משתפי פעולה עמה.

 

הנה קם אדם, עיתונאי, הוא ארי שביט, ומביא דברים בשם אומרם.  ניתן לחשוב כי נפל דבר בישראל, רחמנא ליצלן.  נשווה בנפשנו, עיתונאי המעז, בן עוולה שכמותו, לשמור על חסיון מקורותיו.  והכיצד מוסיף העיתונאי שביט חטא על פשע ומלקט עדויות בדבר חוסר כשירותה של ציפורה ל' לשמש במשרת ראש הממשלה.   אוי לאוזנים שכך שומעות, העיתונאי הלז העז לוודא ולהצליב, תוך הכרת נפיצות המידע שבידיו, את האינפורמציה שליקט, אכן מעשה נבלה שלא יעשה. 

 

נכון, סיגנון כתבת שביט הנידונה (ברגיל הינו מאמרן מוכשר ביותר), אינו מבריק וזו בלשון המעטה ואף מעלה תחושת מה של אי נוחות, אך המהות רבותי, מה בדבר המהות?  אפשר ואנו עומדים בפני אסון שילטוני ומכאן קיומי בישראל ואין פוצה פה ומצפצף וזאת בשם התקינות וההטיה הפוליטית הבזויה.

 

וכי לא שמענו את ההוא שטוב בסיפורים (ללא מרכאות) ואוויל משריש בחיי המעשה, אחד, פלוני שאינו אלמוני עמוס עוז, ממחזר את התבטאויות ציפורה ל', שלוחת ארד את אדלר, משפריץ הגיגיו בראיון אצך לונדון וקירשנבאום (5 פברואר 2009 ) ומנסה להפחידנו בנוסח מקורב: "ביבי יתעמת עם אמריקה של אובמה", או "ביבי יקלקל את סיכויינו להכלת איראן", "ביבי יטרפד את המשא המדיני עם הפלסתינים וסוריה וירחיק השלום" הרי העובדה שהפוליטיקאי בפרוטה הזה, עוז, אינו מפנים כי כל הבוקה והמבולקה סביב משאי המתן, "המתוקשרים בסוד", היו אך סחריר להסב דעתנו מכישלי ושחיתות "קדימה" והעומדים בראשה, מלמדת יותר מכל על מעלת הגיונו הקלוקל.

 

ניראה כי ציפור פוליטית ידועה מנחיתה לשלשתה (יציר בני מעיה), על קודקודו הקרח של עופר שלח, נו זה המבולבל והנברוטי מחדשות יום השישי  של ערוץ עשר.  'מגלגל העינים' הלזה יוצא בהתקפה בוטה כנגד ארי שביט (6 פברואר 2009 ) ומאשימו במשתמע, כעובד בשרותו של אהוד ברק בעוד שהוא עצמו עושה בדיוק, אבל בדיוק את שמאשים הוא את ארי שביט.   לאור התנהלותו ומאמריו מהעבר הקרוב של 'ראש הביצה' התזזיתי עופר שלח, ניתן להניח כי עובד הוא בשרותה של מפלגת קדימה בעודו עושה מקצועו וזמן המסך שניתן לו כקרדום לחפור בו.  ברי שמפר הוא את תקנון האתיקה העיתונאית אך כמובן אל לנו לצפות מחדלת האישים, הוד מעלתה (בדימ.) דורנר לקרוא לו לסדר.

 

אמת, בן דרור ימיני, עורך בעיתון מעריב ודעתן מוערך ביותר, הוא משיכמו ומעלה מהשלח הזה, אין ספק בכך.  מאידך, באלו הקוראים הקבועים של ימיני מתגבר הרושם כי עוברות עליו לפרקים עוויתות אינטלקטואליות, זו המקבילה העיתונאית לארוע מוחי.  כתבותיו מצויינות, סגנונו לעילא ולעילא, הנושאים אשר בהם הינו מטפל ברגיל ראויים ביותר, אך כלהכעיס, לפתע, לפרקים, הכל משתנה במחי קולמוס ובן דרור ימיני הופך לכתב נחות וסר-ערכי ללא סיבה ניראית לעין.  השתלחותו האישית של ימיני בארי שביט במקום להתיחס למהות המדאיגה העולה מכתבתו של שביט, הינה מעליבה (את ימיני), מופרכת ודו-פרצופית באורח התואם ברגיל את התנהלותו המזגזגת כמתואר לעיל.  את מאמרו של ימיני, "יהיה צורך ללמד בבתי ספר לתקשורת. דוגמא ומופת לשפל עיתונאי".  בור כרה ימיני ויחפרהו ויפול הוא תחתיו.

 

אין לנו לתמוה על עיתון "הארץ" אשר נטייתו השמאלנית רדיקלית, מנותבת מימון והשפעת האיחוד האירופי (נו טוף, לכאורה), בכך כי מביא הוא בהבלטה רבה את כתבתו הארסית, המבולבלת, והבילתי הוגנת (הארץ 6 פברואר 2009 ), של  כתבו יואל מרכוס, זה העכו"מ הידוע בנטייתו להערצת אלילים, החסיד השוטה של כל דבר שזז ובלבד שלא יהיה בנימין נתניהו, כנגד ארי שביט.  זו דרכו של עיתון בעל ערכים עיתונאים קלוקלים, כך דרכו.  למרחקים יצא שימעה של האתרוגנות המבחילה של יואל מרכוס בהיותו בעבר 'חסיד שוטה' לאולמרט.  משעמד על שינוי הלך הרוח הציבורי כנגד אולמרט עקב החקירות הרבות היפליא מרכוס בלהטוטיו והתיצב, הפלא ופלא, בצד מגני ושוללי האולמרט יחדיו עם שינוי כיוונו של עיתונו.  זהו "הדבר" בו אנו דנים כאן, זה העיתון ואלו כתביו.

 

אמנם "מועצת החכמים" בתוכניתה מיום שבת 7 פברואר 2009 סיפקה דיונים מענינים ופוריים מהרגיל אך באשר למאמרו של ארי שביט, בלטו בדיון אזלת ידו ודבריו של אלדד יניב, פלוני ממשתתפי הפנל אשר ביזה את עצמו ואת האינטיליגנציה של המאזינים בהצדיקו הלכה ולמעשה את אופנת האתרוגיזם הפוליטי בישראל והוסיף חטא על פשע בנסותו לחשוף המקורות לכתבה של ארי שביט.  אלדד יניב בא לקלל ויצא מברך בכך שהוכיח את אפסותו הוא במקרה זה וכפועל יוצא את תקפות מאמרו של ארי שביט.  לשיבחם של משתתפי התוכנית יאמר כי רובם ככולם תמכו בעמדתו, בזכותו ובחובתו  של ארי שביט להעלות ממצאיו על הכתב.

 

בהתקפות על ארי שביט יש נושא משותף אחד ואחיד המשכפל עצמו ממגיב דו-פרצופי למשנהו.  כולם, כל 'כלבי הפבלוב' הללו תוקפים את השליח, דהיינו שביט, באורח אישי.  כולם תוקפים את דרך הצגת הדברים ובפרט, אי גילוי מקורותיו.  כולם ללא יוצא מהכלל מתחמקים מהמהות, מנושאי כתבתו של שביט ונימנעים בבירור מלהעלותם לדיון.  לא הבחנו בהתנהלות זו מעודנו, בעקבות ההכפשות ללא גבול שהומטרו על ידי עיתונאים, מגיבים ואחרים כנגד בנימין נתניהו מזה שנים רבות.  "גיבורינו" כאן עודדו והשתתפו בחגיגת הכפשות כנגד נתניהו או למצער מילאו פיהם מים.  "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" הפכו זה מכבר ל'כלבים השוטים של הדמוקרטיה'.

 

דווקא מהפן האתי -עיתונאי יש לשבח את שותפו של שלח למשדר חדשות ערוץ 10 רביב דרוקר, כמו גם את הממלכתיות והאוביקטיביות (המרעננת) שהיפגין יאיר לפיד בחדשות ערוץ 2 מאותו יום שישי של טרום הבחירות.  ניראה כי שניים אלו למדו ליקחם, יודעים תפקידם, מקצוענים אמיתיים, אשר לוואי ויימצאו עוד כמותם.  עיתונאי או שדרן אשר אינו מניח לצופה להבחין בנטיותיו הפוליטיות האישיות ואינו מנצל את הבמה שניתנה לו בחוצפה, בהתרסה ועזות פנים, הוא מסוג מקצועני-המדיה הדרושים לנו.  מקצוע העיתונות אינו מתת האל, הינו תובעני ונשכני באמור במעורבות הריגשית, האינטלקטואלית והאוביקטיבית של העיתונאי.  מי שאינו מסוגל לכך, מי שהחום במטבח גבוה מדי עבורו שיתכבד ו'יצא בחוץ'.

 

ואם בעיתונאים ונכלוליהם עסקינן, האם יכול אי מי לפשפש בזיכרונו התיחסות כה נירחבת במדיה לאפשרות כי באם ימליצו המפלגות הקטנות על מפלגה שלא תיזכה ברוב בבחירות כמרכיבת הממשלה העתידית (מפלגה אחרת מהליכוד כמובן) יכול הנשיא לנטות לכיוון זה?  באפנו עולה ריח פיגולים סמיך של ניסיונות המדיה להשפיע על חבר מפלגת קדימה בעבר ולתקוות המדיה גם במסתרי ההווה, הנשיא שמעון פרס, שחלילה לו לשכוח מהיכן הוא בא.

 

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/