מס' צפיות - 331
דירוג ממוצע -
פרשת "תצוה"
ואתה תצווה את בני ישראל"..." (שמות כ"ז/כ').
מאת: דוד דרומר 01/03/09 (16:42)

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"ואתה תצווה את בני ישראל"..." (שמות כ"ז/כ').

 

ה' פונה אל משה בפניה "ואתה" אך אינו נוקב בשמו. יתרה מכך, שמו של משה לא מוזכר כלל בפרשה זו. "בעל הטורים" אומר על כך, שהדבר נובע מדברי משה לה': אם אין אתה סולח לעם ישראל על חטא העגל, "מחני נא מספרך אשר כתבת" (ל"ב/לב'), (אין מוקדם ומאוחר בתורה), וכלל הוא בידינו שקללת חכם אפילו על תנאי באה ומתקיימת.

דברי "בעל הטורים" טעונים הסבר בשל הניגוד לכאורה: מצד אחד לא מוזכר שמו של משה בפרשתנו, אך זו היא הפרשה היחידה הפותחת בפנייה ישירה של ה' למשה בלשון נוכח - "ואתה תצווה" (וכן בהמשך הפרשה - "ועשית", "ונחת", "ולקחת"). אנו רואים כאן העצמת ישותו של משה, למרות אי הזכרת שמו. אם כן, מדוע נחשב הדבר לעונש?

כדי להבין את הסתירה שבדברים, יש צורך בהבנת המשמעות העמוקה בבקשת משה מה' - "מחני נא מספרך אשר כתבת".

מהותו של משה אפיינה וביטאה את המטלות שרבצו על כתפיו. ראשית, ע"י משה ניתנה התורה, הנקראת "תורת משה עבדי" והוא אמון על ביצוע מצוותיה. שנית, משה שימש כמנהיג לעם ישראל והחיבור שלו לעם הוא כמו רועה לצאן, המהווים מקשה אחת בלתי נפרדת. הסיטואציה בה נאמרו דבריו של משה בחטא העגל יוצרת ניגוד מוחלט בין הישויות "השונות" של משה: מצד אחד , בני ישראל חטאו והם ראויים לעונש על הניתוק מהתורה שניתנה ע"י משה וקרויה על שמו. מצד שני, על אותו משה חלה אחריות של רועה ומנהיג, האמור לגונן על ישראל. בפנייתו של משה לה', "מחני נא מספרך", הוא מבטא את אהבתו כלפי עם ישראל ואומר לה', אם אתה ה', שם על המשקל מצד אחד את הקשר שלי לתורה ומצד שני את הקשר והזיקה שיש לי לעם ישראל, אני מוכן לוותר על הזכרת שמי בתורה, על מנת שעם ישראל לא ייפגע.

 

זהו גם ההסבר לפהניית ה' אל משה בכינוי בלשון נוכח -  "ואתה תצווה". ידוע הוא שהשם הניתן לאדם נועד בעיקר כדי שהזולת יוכל לקרוא בשמו, אך שמו של האדם אינו מעיד על המהות הפנימית העמוקה של האדם ועל  הקשר שלו לסביבתו. משה מוכן ששמו ימחק מספר התורה ובלבד שעם ישראל לא ייפגע, זוהי מסירות נפש הבאה מתוך קשר עמוק ביותר בין משה לעם.

לכן בפתיחת הפרשה במלה "ואתה", באה לידי ביטוי הפנייה של ה' למשה, לא במעטפת החיצונית של שם שעליו הוא ויתר, אלא למהותו הפנימית של משה, שהיא אהבת ישראל ולא ניתן לבטאה בשם.

 

דוד דרומר

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר