מס' צפיות - 322
דירוג ממוצע -
פרשת פקודי
איך הצליח הרבי הריי"ץ לבטל את גזירת סגירת המקווה?
מאת: דוד דרומר 15/03/09 (22:51)

שולחן-השבת

 

 

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

 

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

 

פרשת פקודי

 

איך הצליח הרבי הריי"ץ לבטל את גזירת סגירת המקווה

 

 

אדמו"ר הריי"ץ סיפר[i] שברוסטוב שברוסיה, גר דוקטור בעל מעמד והשפעה, היה זה בתקופת הקומוניסטים הארורים שונאי הדת, ומתוקף מעמדו של אותו ד"ר, הורה לסגור את המקווה, בטענה שהטבילה מסוכנת לבריאות...

 

הדוקטור היה יהודי מתבולל מדורות, רחוק לחלוטין ממסורת ישראל, אפילו סבו היה מנותק מכל זיק של יהדות, והוא עצמו מעולם לא ביקר בבית כנסת.

 

בניסיון לבטל את רוע גזירת סגירת המקווה, הזמין אדמו"ר הריי"ץ את הד"ר כאילו לבדיקה רפואית, ותוך כדי הבדיקה שוחח עמו והדליק את הניצוץ היהודי שבו, עד שהוא שינה את עורו - ואישר את פתיחת המקווה.

 

ברור שבאותה שיחה קצרה לא הצליח האדמו"ר לשכנע אותו בהוכחות שכליות שינטוש את דרכו הנלוזה ויבין שיש בורא לעולם, וחייבים לקיים תורה ומצוות וכו';

 

האדמו"ר פנה לעצם נקודת האמונה שלו, לרגשות הלב העל-שכליות, כך הוא הצליח לפעול עליו ולשכנעו לבטל את רוע  גזירתו.

 

ייתכן שאותו ד"ר המשיך לחשוב בשכלו הקר שטבילה במקווה הינה דבר מסוכן מבחינה רפואית, אך האמונה בה' שהצית בלבו הרבי - גברה בקרבו ושינתה את החלטתו מקצה לקצה.

 

רגשות הלב היהודי גברו על המחשבה הפסולה והכל בכח ראיית פני הצדיק, כשאותו מתבולל ראה את פני הרבי הוא מיד שינה החלטתו והורה על פתחית מקווה טהרה!

 

ירידה לשפל

 

 

על הפעולה הרוחנית הקדושה של ראיית פני הצדיק, מספרת התורה כבר על משה רבינו, אחר רדתו מהר-סיני:

 

 

לא חלפו ארבעים יום מאז מתן תורה, בו חזו ושמעו כל העם את עשרת הדברות והאמינו בלב שלם וגמור בה' ובתורתו ובעבדו הנאמן - משה רבינו, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכבר התרחש החטא הנורא והמבהיל:

 

שלושת אלפי אנשים, ערב רב, חטאו "ויעשו עגל מסכה", דבר שגרר בעקבותיו חטאים קשים נוספים, עד לשלוש העבירות החמורות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, כמסופר בתורה ובמדרשי חז"ל.

 

בתורת הסוד מוסבר שבחטאים אלו הגיעו לשפל המדרגה מבחינה רוחנית, בנפילה למעמקי שאול הטומאה, עד לכוחות הרע השליליים והקשים ביותר, הקרויים בקבלה "שלוש קליפות הטמאות".

 

לא היה שום מנגד למשה רבינו!

 

 

החזרה בתשובה, היתה בדרך פלאית, שעות ספורות אחר החטאים הנוראיים, בעת שמשה רבינו ירד מהר סיני אל העם:

 

ברגע שהם חזו במו עיניהם במשה רבינו חי וקיים ויורד מן ההר, בו ברגע שבו בתשובה -"כיון[ii] שראו העם את משה, מיד הניחו את העגל ובעטו בו, הניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל". "ויקח[iii] את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים".

 

אנשים שתרמו מכספם ממון רב, השקיעו באמונה כוזבת הון עתק של זהב, יצרו עגל והאמינו בו לאמר "אלה אלהיך ישראל", וכבר למחרת בבוקר, שעות ספורות אחר מעשיהם הרעים, ראו את פני משה ומיד במקום התחרטו על מעשיהם הרעים נטלו את העגל וביזו אותו, "בעטו בו", והניחו למשה לשורפו ולפזר עפרו, וממונם ואמונתם השקרית מאתמול נמחקה והלכה לטמיון בבת אחת.

 

ואיש לא עמד בפני משה ואיש לא הפריע לו במעשיו - היתכן?!

 

משה רבינו לא נאם לעם בגנות מעשיהם, לא הטיף להם מוסר על חומרת פשעיהם, לא ניהל איתם דיאלוג, שיח ומשא ומתן; בסך-הכל הם ראו את פניו הקדושות, הטוהר, האור והאהבה הנסוכים על פניו, ומיד כולם וויתרו על העגל - "ולא היה מהם חולק עליו כלל"!!

 

כי גם קהל החוטאים בחטאים כה מחרידים, שכוחות הטומאה האיומים והנוראים ביותר ניצחו אותם וגרמו להם לחטוא בעבודה-זרה, שבו בתשובה שלימה בראותם את פני צדיק הדור, את משה רבינו!

 

כשקיימת סתירה בין אמונה למראה עיניים

 

 

בלקוטי שיחות[iv] דן הרבי בסוגייה של מצוקה אמונית: כשקיימת סתירה בין דבר שבא באמונה במסורת ישראל, למראה עיניים שונה והפוך:

 

מסורת קדומה, איש מפי איש, מחכמי ישראל שב"ציץ" של הכהן הגדול הוטבעו בשתי שורות המילים "קדש לה'" - בשורה עליונה שם ה' ובשורה תחתונה המילה "קדש".

 

אך אחד מגדולי חכמי ישראל, רבי אליעזר בן רבי יוסי, נסע לרומי (כנראה לוותיקן) וראה במו עיניו שהמילים "קדש לה'" כתובות בשורה אחת ולא בשתי שורות!

 

- לכאורה מסתבר להניח, שבחורבן הבית שדדו הרומאים את כלי המקדש והציץ בתוכם ונטלוהו לרומא ורבי אליעזר ראה את אותו ציץ -

 

ובכל-זאת, בניגוד לעדות מראה עיני רבי אליעזר פוסק הרמב"ם שיש לכתוב את המילים קדש לה' בשתי שורות ולא בשורה אחת. ורבינו "המאירי" מסביר: שאף על פי שרבי אליעזר ראה ברומא שהמילים כתובות בשורה אחת, לא שינו חכמים דעתם ולא ביטלו את מסורת אבותיהם - "לא הכחישו את הידוע אצלם אף שיש עדות ראיה אחרת".

 

ולכאורה, היתכן?! הלא ברור שנשדד מהמקדש ונמצא ברומא כתוב אחרת?

 

כי אין משנים מסורות בשל הוכחות חזקות ואיתנות ככל שיהיו. ברור לחכמי ישראל שיש פתרון לפלא שישנה הוכחה סותרת למסורתם, ואף שהם לא יודעים מהו הפתרון, הם דבקים באמונה גמורה ומוחלטת בלא שום שינוי אף לא כחוט השערה מהאמונה האמיתית והטהורה.

 

מכאן לנו לימוד ומוסר השכל איך היחס של חז"ל לאמונה ומסורת ישראל:

 

אפילו אם יביאו הוכחות נגד אמונתנו ונגד מסורת חז"ל - לא נתחשב בהם ולא תתערער אמונתנו בדברי התורה הקדושה!

 

ברור לנו שתורתנו הקדושה אמת וכל דבריה קודש קודשים ואמת לאמיתה, לכל שאלה ותמיהה יש הסבר ומענה אמיתי; וגם בשעה שעדיין אין אנו יודעים מהו ההסבר - אמונתנו איתנה ואינה מתערערת.

 

לגופו של ענין - מה פשר הציץ שראה רבי אליעזר, אומר הרבי שבוודאי זהו ציץ אחר, ואינו אותו הציץ של הכהן הגדול שעליו ציוותה התורה, ומפורש באבן עזרא ש"השרים הגדולים עושים ציץ זהב",

 

ואדרבה, סביר להניח שדווקא כדי לשנות בין הציץ המקור והאמיתי של הכהן הגדול לציץ הנוסף שאינו קדוש, עשו שוני בכתיבת המילים "קדש לה'" בשורה אחת ולא בשתיים - כדי לשנות בין תכשיט סתמי לבגדי הקודש.

 

"לַעשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל"

 

כתוב בנביא[v] "לעשות לרוח משקל", יש מפרשים את כוונת הפסוק שהכוונה היא שלכל אזור בכדור הארץ הקב"ה קובע טמפרטורה מותאמת, "רוח משקל", היינו מזג אוויר שקול ומותאם [ובלשון המצודות "לשלוח רוח במשקל לכל מקום כפי הצורך"][vi].

 

המקובל האלוקי רבי חיים ויטאל[vii] פירש את הפסוק שיש משקל לאויר, באותם השנים, לפני כ-400 שנה, ענין משקל האוויר לא היה ידוע לחכמי המדע, לכן חכמי האומות לעגו על כך וטענו שדברי הפסוק סותרים את ההגיון! הרי החלל מלא האויר, ואילו האויר היה לו משקל היינו כורעים תחת המעמסה, אבל רבי חיים ויטאל נשאר בשלו: השאילה היא שאילה ואין לנו עליה תשובה, אבל זה לא משנה את האמת, שלאויר יש אכן משקל, כי כל דברי התורה הם אמת לאימתתה!

 

והנה חלפו דורות והמדע גילה שאכן יש משקל לאויר ולא עוד אלא שאויר חם קל מהאויר הקל, והמימן קל מהחמצן, וכך המציאו את הכדור הפורח. כך התפגגה קושיית המדע והוכחה אמיתותו של הפסוק בתורתינו כקדושה.

 

משה אמת ותורתו אמת, לכל שאילה יש תשובה, אף שלא תמיד בני האדם יודעים אותה. אבל אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ומאמינים בה בתמימות.

 

בשורת הגאולה

 

מכאן אנו באים לאמונה בבשורה המופלאה של הרבי - "הנה הנה משיח בא", שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והוא הוא יזכה לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו בפועל ממש:

 

גם אם יהיו שיטענו שהמציאות טופחת על הפנים, המצב הביטחוני המעורער בצפון ודרום ארץ-הקודש ושאר מרעין בישין ובכללם ההתחמשות המסוכנת של הצורר האירני ה' ישמור ויציל, וכן שאר הצרות וביניהם המשבר הכלכלי הפוקד את העולם ופגע ברבים מבני ישראל, כמה ממוסדות התורה והחסידות נמצאים במשבר פיננסי כבד

 

הרי בניגוד למראה החיצוני אנו מאמינים בדברי הרבי ובטוחים במימושם בפועל ממש גם אם התמונה הגשמית מראה מצב גלותי קשה מנשוא ואדרבה הגאולה בוא תבוא תיכף ומיד והיא תהיה המענה האמיתי והמושלם לכל המצוקות והמשברים, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

  

איי. מייל. לתגובות: rabayyk@zahav.net.il


[i]

אגרות קודש חלק ו, עמוד ריב.

 

[ii]

רמב"ן לשמות פרק לב, פסוק א.

 

[iii]

שמות, פרק לב, פסוק כ.

 

[iv]

חלק כא, עמוד 200.

 

[v]

איוב, פרק כח, פסוק כה.

 

[vi]

במדרש ויקרא רבה (פרשה טו, אות ב) דרשו על הפסוק "לעשות לרוח משקל" ש"אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים".

[vii]

הובא בחסדי אבות (לבן איש חי), ה,כב. מעין השבוע, שמות, עמוד תסד, ועיין גם במלבי"ם על הפסוק.

 

הכותב הוא מנהל "אורי עוז הפקות"- מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות. חבר בעמותות "רוח טובה" ו"החוויה היהודית",מנהל אתר אינטרנט בשם "תורה" כתובת האתר:www.torah.in/he1

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר