מס' צפיות - 365
דירוג ממוצע -
אם סמואל לא יבוא(ה) - גם הפועל לא תבוא
הפועל, בלי יבואה, ובית"ר נפגשו לראשונה אחרי התבוסה בבלומפילד, ובסופו של דבר ידה של בית"ר יצאה על העליונה - כי היא ניצחה את הפועל דווקא בכלים של האדומים. התיאום הקבוצתי המדהים של התקפת בית"ר עשה את ההבדל בזכות השילוב המצויין של השחקנים היצירתיים בהתקפה. הפועל? עכשיו היא במבחן - האם היא תדע להתמודד עם המצב החדש ולצאת מהמשברון?
מאת: עמנואל שלמון 17/03/09 (22:07)

בית"ר ירושלים והפועל ת"א נפגשו אתמול בטדי, בידיעה שהמנצחת תקבל חיזוק משמעותי במאבק על האליפות.

 

בית"ר פתחה טוב, בזכות יכולת טובה של שחקני ההתקפה ב-5 הדקות הראשונות. ופה זה נעצר. הפועל הייתה עדיפה במעט בהמשך, בזכות הנעת כדור ושליטה בכדור, אולם ההגנה שלה המשיכה את התקופה החלשה שלה ומספר טעויות שלה כמעט עלו לה ביוקר. אחרי כחצי שעה חלשה ואחרי 30 דקות טקטיות ואיטיות, המשחק החל לתפוס קצב, בזכות פעולות מהירות של התקפת בית"ר והברקות יצירתיות בהתקפה. זה בא לידי ביטוי בשני גולים תוך 5 דקות: בראשון עמית בן שושן הרים כדור לורד, שהשתלט יפה על הכדור, בעט ופגע ברגל של קנדה, שהסיטה את הכדור לשער של אניימה; 5 דקות אחר כך, דאבל פס בין יצחקי לברוכיאן נגמר בבעיטה של האחרון לפינה של אניימה, סגר רע מאוד. עד המחצית בית"ר שמרה על היתרון בלי בעיות וירדה למחצית מעודדת ומלאת ביטחון, ביתרון 2-0.

 

שני המאמנים לא ביצעו חילופים בתחילת המחצית השנייה, ובאמת לא ראינו שינויים: בית"ר המשיכה להחזיק פחות בכדור - אבל המתפרצות המהירות שלה איפשרו לה להגיע להזדמנויות מצויינות ב-10 הדקות הראשונות של המחצית השנייה. החילופים של הפועל, שכללו את הכנסתם של ערן זהבי במקומו של בן לוז ואת של ויקטור מרעי במקום אביחי ידין, עורר את הפועל ו-7 דקות אחרי שנכנס הפועל גם כבשה, בזכות מהלך יפה בין קנדה, ורמוט ו-ויקטור מרעי, במשחק הבכורה שלו בהפועל, ומרעי כבש את השער המצמק. אבל אז, במקום שהפועל תלחץ ותנצל את המומנטום שלה - ב-10 הדקות שאחרי המשחק נעצר בגלל פנדל שנשרק לטובת בית"ר ובוטל בצדק ובמקום שהפועל תלחץ - זה היה נראה קרוב יותר ל-3-1 מל-2-2, וגם אחרי הדקה ה-70 בית"ר המשיכה להיות מסוכנת יותר, דרך משחק המתפרצות. רק ב-5 הדקות האחרונות בית"ר עשתה בונקר אמיתי והצליחה לשמור על התוצאה, למרות שהחילוף הכפול של גוטמן בדקה ה-53 שיפר משמעותית את היכולת של הפועל עד לסיום. בית"ר מגלה אופי רב ומסיימת את המשחק בניצחון קריטי, 2-1, שמשאיר אותה חזק בתמונת האליפות.

 

בית"ר ירושלים:

 

בית"ר פתחה טוב ושיחקה מהר, עם הרבה לחץ הגנתי של שחקני ההתקפה על הגנת הפועל. ככל שהזמן עבר, הקצב ירד משמעותית, והפועל החזיקה בכדור ולפחות עשתה קולות של תקיפה, בעוד בית"ר. עד בערך הדקה ה-3-0 הפועל החזיקה יותר בכדור, תקפה דרך צד ימין - ובית"ר הסתפקה בלהתגונן; יכולת טובה של שחקני ההגנה ובעיקר של הקשר האחורי שמוליק קוז'וקין ושל המגנים הצהובים-שחורים מנעה מהפועל לייצר הזדמנויות מסוכנות של ממש, אך בית"ר לא נראתה כמו קבוצה שבאה לתקוף ולנצל את הביתיות ואת הכושר החיובי ע"מ לעלות ראשונה ליתרון. ההגנה עבדה טוב, אך הצד השמאלי היווה נקודה בעייתית בבית"ר בתחילת המשחק.

 

ואז הגיע השינוי. היא בא בזכות השחקנים היצירתיים - בן שושן, ברוכיאן, יצחקי ו-ורד; בית"ר לא עשתה שינוי גדול ביכולת שלה, לחלוטין לא, אלא פשוט יצאה למתפרצת מצויינת, שנגמרה בבעיטה של ורד, שהוסטה ע"י קנדה - ו-1-0 משום מקום. מאותו הרגע בית"ר לחצה כדי לנצל את המומנטום החיובי, ובאותן דקות ניתן היה לראות בבית"ר רעב ומוטיווציה שלא ראינו ממנה עד אז. היא ניצלה את המומנטום כדי לכבוש, ומהלך מבריק, שכלל את ברוכיאן ויצחקי, נגמר בשער נהדר של ברוכיאן, ו-2-0. זאת גם הייתה תוצאת המחצית.

 

בית"ר עלתה למחצית השנייה בדיוק אותו הדבר: אנרגטית, מבוססת על מתפרצות; אגף שמאל של בית"ר חגג, הרבה בזכות העזרה של ברוכיאן באגף השמאלי. בן שושן ויצחקי המשיכו את היכולת מהמחצית הראשונה, ולמרות שההגנה של הפועל השתפרה משמעותית וצופפה מצויין - המתפרצות המהירות עשו את העבודה. בית"ר ידעה גם לעצור את המתפרצות - ולא פעם ההגנה הצפופה מאחור הכריחה את ברוכיאן, יצחקי והשאר לעצור את ההתקפה ולחפש בצורה סבלנית את השער. בית"ר הגיעה לבעיטות רבות מחוץ לרחבה, אבל חור של האגף השמאלי, שלא באשמתו של אלירן דנין, צימק ל-2-1. השער היה מוצדק ע"פ הדקות שלפני כן, ומבחינה מסויימת העיר את בית"ר, שהמשיכה להתגונן ולשחק על מתפרצות. הלחץ של שחקני ההתקפה רימה - בית"ר לא באמת תקפה, אך גם לא עשתה בונקר של ממש, ועל כך בהמשך. בכל מקרה, בית"ר הצליחה למנוע מהפועל לנצל את המומנטום של השער - ולאדומים לקחו עשר דקות-רבע השעה אחרי  השער כדי לחזור לתקוף. עד הסיום הפועל הגבירה את הלחץ, אבל הגנה טובה של בית"ר ובעיקר בנאדו ויכולת טובה של שחקני ההתקפה נתנו לבית"ר את הניצחון, ובסיום 2-1 מוצדק.

 

בית"ר ניצחה הרבה בגלל שהיא הייתה טובה יותר בכלים של הפועל: מתפרצות והתבססות על היצירתיות בהתקפה. מתפרצת היא כלי קריטי בכדורגל המודרני, כלי המאפשר לך לכבוש תוך כמה שניות, גם כשאתה שקוע בעבודה הגנתית. הפועל היא קבוצה שחייה על מתפרצות, אבל אתמול היא זאת שהחזיקה כדור והניעה אותו - ובית"ר יצאה להתקפות מעבר ומתפרצות מהירות. במקום שהפועל תתגונן והלחץ יהיה על היריבה - היא זאת שהחזיקה כדור ובית"ר היא זאת ש"עקצה".  שני השערים הבית"ריים באו ממתפרצות צהובות, ובמחצית השנייה בית"ר שיחקה רק על זה - הרי רוב הזמן היא התגוננה, והדרך היחידה שלה לגמור את המשחק בהתקפה הייתה החטיפות של שחקני הקישור וההתקפה והיציאות המהירות קדימה. המתפרצות האלה של בית"ר היו פשוט תענוג -  המעבר המהיר, היציאה הקבוצתית קדימה והיכולת להניע כדור במהירות גם מסביב לרחבה - כל אלה שלטו במשחק של בית"ר במחצית השנייה. היה אפשר לראות את התיאום בין השחקנים. קבוצה שהשחקנים שלה יוצאים ביחד כ"כ מהר להתקפה ומצליחים להציג כאלה מסירות מהירות וביכולות אישיות מדהימות בתוך משחק קבוצתי מהיר - זאת קבוצה מתואמת, זאת קבוצתיות.

 

בכלל, גם בית"ר וגם הפועל הן קבוצתיות מאוד, אך אתמול הצהובים היו יותר קבוצתיים, אם זה במשחק ההגנה ואם בהתקפה (קישור לא ממש היה אתמול). למי מגיעות המחמאות? גם לעטר, שבתקופה האחרונה הקבוצה שלה נראית מחוברת, עקבית ושוטפת מתמיד, אך גם למאמנים הקודמים - הרי מדובר בסגל שרץ כבר הרבה זמן ביחד, והתיאום הקבוצתי הוא הרבה בזכות הניסיון של הסגל והעובדה שהוא כבר שנה שלישית ברציפות רץ בבסיס דומה. 

 

לדעתי, הדבר שהכי צריך לשמח את אנשי המערכת הבית"רית זה השילוב בין שחקני ההתקפה. ההתקפה של בית"ר העונה לא פוגעת, והיכולת שלה תהיה קריטית במאבק על האליפות; אתמול ראינו איזו התקפה יש לבית"ר מבחינת פוטנציאל. השילוב בין יצחקי-בן שושן-ברוכיאן-ורד, למרות שהאחרון הצטרף רק לאחרונה לחולייה הזאת באופן קבוע, עובד מעולה. שני השערים אתמול, ובעצם כמעט כל השערים של בית"ר, באים בגלל התיאום של שחקני ההתקפה. צפייה בשער של בית"ר נגד מכבי פ"ת לפני 10 ימים ובשער השני אתמול מראה איזה שילוב זה יצחקי את ברוכיאן: בשני המשחקים האלה יצחקי בישל לברוכיאן אחרי מהלך פנטסטי בין שניהם. יש ביניהם איזו הבנה אינסטינקטיבית, ומאחר ולשניהם יש יכולת אישית מדהימה - זה עובד. הם שני השחקנים המרכזיים בהתקפת בית"ר כיום, והם האנשים שאחראיים על המשחק היצירתי. הם הרי משחקים ביחד עוד מתקופת פניג'ל, ואותו דבר עמית בן שושן.

 

וזה מוביל לעוד נקודה: היצירתיות. הפועל קבוצה המבוססת על שחקנים יצירתיים בהתקפה (גם בלי נאתכו יש את זהבי, לוז, טלקיסקי, קנדה ו-ורמוט), ובד"כ בתחום הזה היא מנצחת; הבעיה שלה הייתה שהמשחק היצירתי לא תיפקד - והשחקנים היצירתיים של בית"ר עשו את ההבדל.

 

ופה נמצא אחד היתרונות של בית"ר: רוב השחקנים היצירתיים בארץ, שיש להם יכולות טכניות גבוהות ודריבל מרשים, הם שחקנים עם אופי בעייתי, שחקנים שאין להם מנטליות של שחקן מקצוען - והקריירה שלהם הולכת לאיבוד ביותר מדי מקרים. רק להסתכל על בן לוז, ראובן עובד וגילי ורמוט מראה שחקנים עם כישרון מדהים - אך מבוזבז. בית"ר י-ם מבוססת על שחקנים שיש להם לא רק כישרון ודריבל, אלא גם שחקנים עם אופי של שחקנים, שחקנים עם אופי של אלופים. כמעט כל חובב כדורגל, אם היה מקבל אפשרות לבחור שחקן יצירתי אחד, היה מעדיף את אחד השחקנים היצירתיים של בית"ר על פני לוז או עובד, וזה כי ליצחקי ולברוכי אן יש גם אופי, ויש בהם איזה שקט חיובי. אם הם היו מוחלפים בלוז ו-ורמוט - בית"ר הייתה עכשיו במרכז הטבלה ולא מתמודדת על האליפות.

 

בית"ר ניצחה אתמול גם בגלל ניצול המומנטום. כשאתה כובש בכדורגל אתה צריך לנצל את דקות ההתלהבות שאחרי השער כדי לנסות לכבוש עוד אחד. השער העצמי קנדה העיר את בית"ר, הכניס אנרגיות לקהל ובעיקר לשחקנים על המגרש, ובית"ר ידעה לנצל את הדקות האלה כדי לפתוח פער של שני שערים עם השער של ברוכיאן. הפועל, לעומת זאת, לא ידעה לנצל את הדקות שאחרי השער שכבשה - וככה לא הצליחה לסגור את הפיגור ובסופו של דבר הפסידה.

 

העתיד של בית"ר לוט בערפל, ולכן גם של עטר. לפיכך, קשה מאוד לחרוץ את גורלו של עטר בסיום העונה, ולדעתי צריך קודם כל לראות איך העונה תיגמר. אם עטר עוד ייקח אליפות מהעונה המשוגעת הזאת - אולי הוא אפילו יישאר עוד עונה, מה גם שבמצבה הנוכחי בית"ר לא יכולה לעשות ניסויים ולבזבז יותר מדי כסף על מאמנים, מה גם שאם התקציב של בית"ר באמת יירד משמעותית - ספק אם בית"ר תוכל להביא מאמן טוב יותר. עדיף כבר לשמור על המשכיות, לא? אז זהו, שאת התשובות לזה אי אפשר לתת בינתיים.

 

בכל מקרה, חל שינוי גדול בניהול המשחק של עטר: צריך לזקוף לזכותו בעיקר את זה שהשחקנים מבינים סוף סוף את הכיוון של בית"ר, כלומר, כשמתגוננים - כולם משקיעים ולוחצים בהגנה; כשתוקפים - כולם עולים להתקפה. בית"ר קבוצתית מתמיד ומבינה מה היא רוצה מעצמה ובעיקר מה המאמן שלה רוצה ממנה. צריך גם לזכור שבית"ר של המשחקים האחרונים היא קבוצה עם אופי בלתי נגמר, מה שבא לידי ביטוי בשער דרמטי של יצחקי מול בני יהודה בדקה ה-93 (0-1 לבית"ר), מהפך מול נתניה (1-2 לבית"ר בסיום), ניצחון קטן על מכבי פ"ת (0-1) וכמובן הניצחון במשחק אתמול. בית"ר לא דורסת, לא מוחצת - אך למדה איך לשמור על יתרון. אליפות לוקחים עם אופי וקור רוח ברגעים החשובים - ובינתיים יש לבית"ר את זה בחודש האחרון. וגם העניין הזה נזקף לזכותו של המאמן המתולתל - מאמן צריך להשפיע על קבוצתו גם פסיכולוגית, ואפשר לראות במשחקים האחרונים את שחקני בית"ר רעבים ואחראיים מתמיד. בלי אימונים, בלי תרגול ועזרה של מאמן זה לא היה קורה, והשינוי הגדול ביכולת של בית"ר היא גם בזכותו.

 

גם במהלך המשחק עצמו עטר מגיב כמו שצריך: במשחק אתמול הוא עשה שני חילופים טובים בתזמון טוב: הוא הבין שקוז'וקין שחקן הגנה מצויין, אבל אין לו מה לתרום במשחק ההתקפה, ולכן הכניס את הכלבו ניר נחום במקומו, והכניס את זנדברג, שכבר כמה חודשים לא משחק באופן קבוע, במקומו של עידן ורד.  הם באו בתזמון טוב, בדקה ה-64, והיו גם החילופים הנכונים: עטר ידע שנחום יכול לספק מסירות טובות, בעיטה מרחוק ויכולת התקפית למרכז השדה.

 

הבעיה היא של בית"ר העונה זאת היכולת של מרכז השדה. היכולת החלשה של בואטנג עד שעזב, עזיבתו של גל אלברמן והיכולת החלשה של עידן טל מחקו את מרכז השדה הפנטסטי של העונה הקודמת; דריו פרנננדס עושה עבודה טובה מאוד בקישור, אך הוא לא דרק בואטנג, ניר נחום הוא שחקן שעולה מהספסל - אבל לשחק 90 דקות הוא לא מסוגל, וראינו את זה במשחק הגביע נגד הפועל עכו, ועידן ורד הוא קשר קדמי - והרבה פחות טוב כקשר 50/50. גם אתמול החוליה הזאת הייתה רעה מאוד במחצית הראשונה, ובמקום שהיא תניע את הכדור - היא בעיקר התגוננה; במקום שפרננדס יניע את הכדור ויסדר את המשחק מאחור - הבלם שמעון גרשון עשה את זה; ושמוליק קוז'וקין לא מסוגל להחזיק כדור כשזה לא התקפה מהירה או עלייה מהאגף. בתפקיד של קשר מרכזי, שצריך גם יכולת התקפית, הוא לא מרגיש בבית, כך נראה. למרות זאת, ברבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה בית"ר סוף סוף התחילה להניע כדור ועשתה את זה טוב מאוד - אך גם אז גרשון ושאר שחקני ההגנה היא אלו שהחזיקו את הכדור רוב הזמן. במחצית השנייה ראינו את דריו פרננדס טוב בהרבה, וגם הכניסה של ניר נחום עזרה למרכז השדה - אך גם אז ראינו בעיקר את בית"ר מגנה או יוצאת להתקפות מהירות, אבל בלי דומיננטיות של מרכז השדה. המשחק של בית"ר התבסס על הגנה מסודרת ושחקני התקפה יצירתיים שמוציאים את המתפרצות קדימה, כמעט בלי קישור באמצע.

 

ההגנה של בית"ר נראתה טוב כרגיל. בעוד התקפת בית"ר השתפרה אך לא תפקדה במשך יותר מדי זמן העונה, ההגנה נראית טוב כמעט לאורך כל העונה, כשמעל כולם היה אתמול אריק בנאדו, ששלט בהגנה מאחור, אבל הוא גם קיבל עזרה מכריסטיאן אלברז, בעוד משחק מדהים ולעיתים גם אלירן דנין. אבל ההגנה של בית"ר אתמול הייתה לא רק הבלמים ושחקני ההגנה, אלא בעיקר הלחץ של שחקני ההתקפה. ברגע שעמית בן שושן ויצחקי משקיעים כמו שהשקיעו בהגנה - כל משחק ההגנה טוב יותר. בית"ר הפעילה לחץ על הגנת הפועל וגרמה לה ליותר מדי איבודי כדור בתחילת המשחק. בעצם, בית"ר ניצחה את המשחק דרך משחק ההגנה - כי המתפרצות וכל ההתקפות המהירות הגיעו בזכות חטיפות ולחץ הגנתי. בית"ר לא עשתה בונקר אמיתי שכולו הרחקת כדורים, אך גם לא תקפה - אלא במשך כל המחצית השנייה היא התבצרה יחסית ושיחקה עם כמעט כל השחקנים בחצי שלה, אבל בניגוד לבונקר של ממש - דרך ההגנה בית"ר הגיעה להמון הזדמנויות במתפרצות. בית"ר התגוננה, אבל מהתגוננות סיכנה בהתקפה, והייתה שווה אפילו שער שלישי. בית"ר הייתה אגרסיבית מאוד בהגנה, ניצלה טעויות ואיבודי כדור של הפועל, ובעצם הגינה עם כל הקבוצה.

 

בית"ר ניצחה אתמול ובכלל בתקופה האחרונה גם בגלל הרעב והמוטיווציה. בשבוע שעבר כתבתי שהמבחן של בית"ר בסיבוב האחרון יהיה לדעת לנצח לשמור על הרעב, ולמרות שתי האליפויות בשתי העונות הקודמות - לשחק עם התלהבות ואנרגיות, כי זה לא פשוט עבור שחקנים כמו גרשון, בנאדו וזנדברג, שכבר עלולים להיות שבעים מאליפויות. התשובה היא, לפחות אחרי המשחק אתמול, שבית"ר נמצאת בשיאה מבחינת אנרגיות ורעב. וזה צריך לעודד אותה מאוד.

 

אבל לא הכול היה מושלם. אסור לשכוח שבחצי השעה הראשונה בית"ר הייתה כבדה מאוד ולא הגיעה לשום הזדמנות רצינית למסגרת, וגם במחצית השנייה - יותר מדי פעמים בית"ר נכנסה ראש בקיר מול ההגנה הצפופה של הפועל, ובמקום לשחרר כדור במהירות - היא לא הייתה מספיק תכליתית בהתקפה, וזה בלט בעיקר במשחק של עידן ורד, שיותר מדי פעמים לא שיחרר כדור בזמן וניסה ללכת ראש בקיר מול ההגנה הצפופה. זאת הבעיה של ורד - הוא לא יודע לשחק פשוט ולעיתים הוא לא מספיק תכליתי במשחק שלו, ועדיין - היכולת שלו, בהתחשב לכך שזאת העונה הראשונה שלו שהוא משחק באופו קבוע בבוגרים, היא לא רעה בכלל.

 

אריק בנאדו הוא איש המשחק שלי. הבלם הישראלי הטוב בליגה הוא פשוט מודל לחיקוי עבור כל בלם צעיר - כמה בלמים מצליחים לשמור על יכולת כזאת בגיל 35? נכון שבעמדה הזאת הגיל הוא הרבה פעמים יתרון, צריך ניסיון וגם כושר גופני לקוי ואיטיות הם דברים שלבלמים הכי גדולים אין, ולכן הדברים שנעלמים בד"כ עם הגיל הם לא אסון גדול, כל עוד הם שומרים על כוח פיזי ועל קור הרוח - זה בסדר, ועדיין, יכולת כזאת בגיל הזה זה משהו יוצא דופן בכדורגל הישראלי. בנאדו מציג משחק אחרי משחק יכולת ענקית, ואתמול לא הפסיק להשקיע בהגנה - הוא סגר באגפים, בלם את ניסיונות הפועל, שלט במשחק הגובה, מה שהיה קריטי מאוד אתמול במחצית השנייה, כי הפועל שלחה המון כדורים ארוכים-גבוהים, ומשחק הראש של בנאדו מאחור היה קריטי. היכולת של בנאדו, הערנות - כל אלה היו חשובים מאוד. הוא החזיק את ההגנה, וכרגיל ידע להתמודד גם ובעיקר מול אחד על אחד של שחקן ההתקפה היריב - המומחיות של בנאדו היא בדברים כאלה. בכל מקרה, בנאדו היה השחקן הכי טוב בהגנת בית"ר ופשוט מדהים מה השחקן הזה עושה.

 

אבירם ברוכיאן היה רע ברוב הסיבוב השני, והיכולת החלשה של בית"ר בהרבה משחקים פגעה גם בו. אפשר להבין אותו - כשכולם מסביב לא מתפקדים והקבוצה לא נראית טוב זה ישפיע גם על השחקן הטוב ביותר. מול נתניה הוא כבר היה טוב בהרבה, ונמצא בכושר כיבוש מצויין עם שני גולים בשני המחזורים האחרונים. היכולת האישית, שנכנסת בתוך משחק קבוצתי נהדר, הטכניקה והטאץ' המעולה שיש לו בכדור, כל אלה באים לידי ביטוי במשחק שלו; יש שחקנים יצירתיים עם דריבל טוב משלו, עם יכולת פריצה טובה יותר משלו -  הרי ברוכיאן לא פורץ מדהים אלא מתמחה יותר בפריצות שמבוססות על טאץ', חוכמת משחק, הטיות גוף וטכניקה נהדרת, ופחות על מהירות ועל פריצה חזקה - אבל ברוכיאן הוא מסוג השחקנים שיש להם אופי, ולא סתם הוא היה חולייה חשובה כ"כ באליפות של בית"ר בעונה שעברה. זה מסוג השחקנים שאתה רוצה בקבוצה שלך; ב-30 הדקות הראשונות אתמול הוא נעלם, אך תוך כמה דקות, בכמה הברקות, היה הגורם הכי מרכזי בדקות הגדולות של בית"ר; ברוכיאן הוא שחקן המבוסס על תנועה, וכשהוא עושה תנועה, עוזר בצדדים ומחפש את הכדור - הוא משחק מצויין, כשלעומת זאת במשחק העומד הוא הרבה פחות טוב.

 

במחצית השנייה הוא הוביל חלק גדול במתפרצות, המשיך לעשות תנועה בלתי פוסקת, עזר גם בשמאל, ייצר הזדמנויות, הפעיל את השכל וייצר מצבים. היכולת האישית לצד חוכמת משחק, האלגנטיות, הטכניקה והתיאום ההתקפי - בזכות אלה ברוכיאן היה מצויין אתמול. מה שבלט מאוד במשחק של ברוכיאן אתמול זה שרוב הבעיטות שלו נבעטו דווקא ברגל שמאל ולא ימין. לא תמיד זה הצליח, אך בשער השני של בית"ר זה התלבש לו נהדר על הרגל. ברוכיאן הוכיח שמעבר לכל - יש לו גם בעיטה מצויינת בשתי הרגליים.

 

עוד שחקן שצריך לציין זה ברק יצחקי, שהגן מצויין, חטף כדורים והוציא מתפרצת, לחץ בהגנה וכך הוריד את הביטחון להגנת הפועל והיה מסוכן מאוד מרחוק, כולל בעיטה שפגעה במשקוף של אניימה. יצחקי מצוי בעונה טובה מאוד, ויש לו כבר 15 שערים ובישולים.

 

העזיבות של בואטנג ואוחיון, לצד חיסוריו הרבים של עידן טל, מאלצים את עטר להציב במרכז השדה שחקנים לא טבעיים: דריו פרננדס הפך לקשר אחורי במקום מרכזי, ניר נחום מוצב כקשר מרכזי במקום באגף, וקוז'וקין משחק כקשר אחורי במקום כבלם/מגן ימני. קוז'וקין היה מצויין אתמול בהגנה, חילץ כדור אחר כדור והיה אגרסיבי מאוד - אבל הבעיה היא שאין לו מה לתרום במשחק ההתקפה - הוא מסוגל לעלות להתקפה כמגן ומפעם לפעם לעלות - אך בתפקיד שלו צריך לדעת להניע כדור, להחזיק אותו הרבה ולבנות מצבים לאחרים, דברים שאין לו. עדיף לשחק עם שחקן יצירתי כמו עידן ורד, שיודע לקחת עליו התקפות ולייצר מצבים מסוכנים בהתקפה.

 

ניר נחום מתגלה כרכש מעולה של עטר. הוא בא בלי שום ציפיות, אף אחד לא לקח את החתמתו ברצינות, אבל הוא מוכיח את עצמו כשחקן יעיל. הוא לא מאוד מוכשר ולא מסוגל להוביל קבוצה לאליפות, אך כשחקן שעולה מהספסל, מרענן את הקבוצה, סותם חורים ומשמש על תקן מוסר להתקפה - הוא מצויין.  נחום בועט טוב ובעיקר מוסר מצויין, יש לו ראיית משחק בהחלט מרשימה, ויכולת המסירה שלו לעומק טובה מאוד. הכניסה שלו במקום קוז'וקין הוסיפה התקפיות למרכז השדה, שיפרה את מרכז השדה האנמי והוסיפה עוד שחקן יצירתי להרכב. נחום מוכיח את עצמו העונה, הרבה בזכות הסגל הקצר של בית"ר, שנותן לו דקות משחק רבות.

 

האם בית"ר יכולה לקחת אליפות? בהחלט כן. זה רחוק, אבל אפשרי. לבית"ר יש את הסגל המוכשר ביותר, המתואם ביותר, עם ההגנה המנוסה ביותר, ולכן היא פייבוריטית אחרי חיפה. למרות שהיא מבוססת על הצעירים שלה - ורד, נחום, וגם ברוכיאן-בן שושן-יצחקי הם לפני שיאם - ברגעי האמת הנוכחות של עידן טל, מיכאל זנדברג, שמעון גרשון ואריק בנאדו יכולת לעשות את ההבדל עבור בית"ר. בית"ר צריכה להוריד ציפיות, כי בשבוע הבא היא עלולה להפסיד בגלל הציפיות, בגלל רצף הניצחונות והכושר הרע של נתניה. כל הסיבות מצביעות על ניצחון בית"רי - ודווקא בגלל זה מדובר במוקש.

 

הפועל ת"א:

 

האדומים לא פתחו טוב, ועשו יותר מדי טעויות בהגנה, אבל היו עדיפים ברוב הדקות בחצי השעה הראשונה. ואז הגיעה המתפרצת של בית"ר, שהובילה ל-1-0 הבית"רי, ומשם בית"ר שטפה את המגרש עד המחצית. הפועל הייתה חייבת לכבוש כדי לחזור למשחק, אך לא עשתה את זה - ומה שאתה לא עושה עד המחצית הרבה יותר קשה לעשות לאחר מכן, פשוט בגלל שהיכולת שלך בדקות שלפני המחצית משפיעה מאוד על התחושה במחצית וכך גם על העלייה למחצית השנייה. הפועל פתחה רע גם את החצי השני, בית"ר בעטה פעמיים-שלוש לשער, והחילוף הכפול של גוטמן היה מוצלח - אך מאוחר מדי. למרות זאת, זהבי ומרעי, שכבש, הצליחו לעשות שינוי ביכולת של הפועל, והפועל לחצה חזק יותר עד הסיום, אבל גם אז המתפרצות של בית"ר היו מסוכנות מהמצבים של הפועל, אולם הפועל יכולה לפחות להתעודד מההגנה, שחזרה לעצמה במחצית השנייה. בלי חלוץ מטרה דומיננטי ובלי שליטה בקצה האירועים - הפועל התקשתה להשוות, וגם לא נראה שהיא הייתה שווה נקודה. בסיום 1-2 צהוב שחור, הפועל ממשיכה את התקופה החלשה.

 

הפועל הפסידה כאמור גם בגלל שהקלפים שלה פשוט לא תיפקדו -  במקום לצאת למתפרצות, היא זאת שהחזיקה בכדור; יבואה היה חסר, ולכן להפועל היה חסר חלוץ דומיננטי - מהראן לאלה הוא לא חלוץ מטרה ולא מסוגל להחזיק את ההתקפה של הפועל; והשחקנים היצירתיים, לוז ו-ורמוט, לא הופיעו למשחק - ושבוע שני ברציפות המשחק היצירתי של הפועל לא עבד במחצית הראשונה.

 

החילופים של אלי גוטמן בדקה ה-53 הובילו לשער המצמק, אך לא ברור למה הוא לא עשה לפחות חילוף אחד קודם לכן - ברגע שהיה 2-0 גוטמן היה חייב לזעזע את הקבוצה שלו ולעשות חילוף. וחוץ מזה, למה לעשות חילוף בדקה ה-53? מה השתנה ב-7 וחצי הדקות בין תחילת המחצית לדקה בה גוטמן עשה את החילוף?  למרות זאת, חייבים להודות שהחילופים בדקה ה-53 היו התפנית במשחק של הפועל - ויקטור מרעי, שנכנס אז, כבש את השער המצמק - וערן זהבי הכניס תכליתיות למשחק, ייצר מצבים מסוכנים ללהלה ועוד שחקנים התקפיים והוסיף את היצירתיות שהייתה חסר להפועל.

 

מעבר לכך, המחצית השנייה צריכה להדאיג את הפועל בגלל שלא הייתה שליטה של המאמנים. נכון שבמחצית השנייה הפועל כבשה, שיפרה את ההגנה והייתה טובה יותר מבמחצית הראשונה ובעיקר מהירה יותר, אבל נוצר קצב מאוד מהיר של מעברים מצד לצד, עם שליטה מועטה של המאמנים - וזאת בעיה עבור הפועל, מאחר והיא קבוצה מאומנת המתבססת על הכדורגל של גוטמן, הכדורגל האיטי והסבלני, כשהמהירות באה לידי ביטוי רק במשחק המתפרצות. ברגע שנוצר קצב מהיר של מצבים, ריצות והתקפות מעבר - נוצר קצב שגוטמן לא שולט בו.

 

מה שכן, הפועל יכולה להיות מרוצה יותר מהחצי השני: היה קצב מהיר יותר, וסוף סוף ראינו קצת יצירתיות: גילי ורמוט השתפר והתחיל לתת מסירות טובות יותר, והכניסה של זהבי הכניסה קצת אנרגיות ותכליתיות להתקפה של הפועל; בעוד הפועל של המחצית הראשונה הגיעה להזדמנויות רק ממצבים נייחים - הפועל של החצי השני עשתה הרבה יותר תנועה והייתה מסוכנת יותר במשחק הנייד במחצית השנייה. ועדיין, לא מספיק בהתחשב לכך שכל המחצית הפועל הייתה בפיגור.

 

עד כמה היו חסרים יבואה, נאתכו ואבוטבול? הרבה: בלי נאתכו הפועל הייתה הרבה פחות יצירתית; בלי יבואה להפועל היה חסר חלוץ מטרה, שיבוא אחורה לקבל כדורים, יוסיף מהירות בחוד ובעיקר ישמש על תקן המוציא לפועל בהתקפה. הגיוון במשחק של יבואה היה חסר, ולהלה, המחליף שלו בעמדה, הוא שחקן עם יכולת טכנית לא רעה - אך לא כזה שמחכה ברחבה ומוציא לפועל בהתקפה; אין לו את העוצמה, הכוח, המהירות והדומיננטיות שיש ליבואה. להלה לא היה חד מול השער ולא מצא את עצמו מול ההגנה החזקה של בית"ר. דווקא אבוטבול היה פחות חסר וזה בזכות היכולת הטובה של מרכז השדה - דגלאס דה סילבה, כקשר במרכז השדה, סידר טוב את המשחק, הניע טוב את הכדור ובמחצית הראשונה היה מסוכן מאוד במצבים הנייחים.

 

הבעיה של הפועל והסיבה לירידה ביכולת זאת ההגנה. אותה הגנה שעשתה טעויות רבות במחצית הראשונה בדרבי גם אתמול איבדה כדורים ושילמה מחיר מול המתפרצות של בית"ר. קבוצה המבוססת על הגנה לא יכולה להרשות לעצמה לספוג שני השערים במחצית אחת, ועוד בלי לכבוש במשחק ההתקפה. אגף שמאל של הפועל היה רע מאוד ועשה לא מעט חורים בהגנה; שני הגולים היו באשמת ההגנה - בשער הראשון ורד היה חשוף מאוד, ובשער השני אניימה התמקם גרוע מאוד, מחוץ לשער, עם סגירה רעה של הפינה.

 

אבל במחצית השנייה ההגנה נראתה טוב יותר. הציפוף בהגנה היה מצויין - פעם אחרי פעם בית"ר יצאה למתפרצות, אך לא הצליחה לכבוש ובד"כ נתקעה כשנכנסה לרחבה. הצפיפות הקשתה מאוד ויצרה ערבוביה גדולה ברחבה כל פעם שבית"ר עלתה להתקפה; הבלם המעולה טופוזאקוב הרחיק כדור אחר כדור והיה ראשון לכל כדור שהגיע לרחבת הפועל, ואת זה חייבים לציין.

 

גילי ורמוט לא מרשים העונה. למרות העונה המוצלחת שעוברת על הפועל, ורמוט לא מוצא את עצמו העונה, פאסיבי מאוד - ונראה שריבוי השחקנים היצירתיים בקבוצה גורם לו להידחק הצידה, ונראה שגם העונה הרעה בבלגיה פגעה בו - ו-ורמוט שחזר מבלגיה הוא לא אותו שחקן. אותו שחקן סופר מהיר, עם דריבל מצויין פשוט לא בא לידי ביטוי; אומנם במחצית השנייה אתמול הוא השתפר, הוא בישל את השער ונתן כמה מסירות רוחב מצויינות - אך זה עדיין רחוק מלהיות זה.

 

בן לוז נמצא בכושר טוב, וגם בדרבי היה טוב, אבל אתמול לא עמד בלחץ. בחסרונם של לא רק אבוטבול אלא גם נאתכו הייתה עליו הרבה יותר אחריות להוביל את הקישור של הפועל. הוא שיחק כקשר קדמי-מרכזי ובעיקר חיפש מסירות פשוטות וקצרות לרוחב - אך לא תרם כמעט שום דבר לעומק. הוא נעלם לדקות ארוכות במחצית הראשונה, וגם כשהיה בסדר - זה לא מספיק בהתחשב בכך שאתמול היה לו תפקיד חשוב מאוד במשחק של הפועל. למרות הדריבל הטוב בד"כ הוא לא הצליח לתרום שום פעולה משמעותית למשחק, וגם בדקות הטובות שלו הוא לא ייצר שום הזדמנות. המסירות שלו היו נחמדות, אך חסרות המשכיות.

 

לגבי ערן זהבי, זה שבוע שני ברציפות שהוא נכנס כמחליף ועושה שינוי דרסטי במשחק של הפועל. בניגוד לשחקנים אחרי בהפועל - מדובר בשחקן שקודם כל מחפש את השער או את המסירה, שנותן הרבה יותר תכל'ס במשחק שלו ומשחק יותר לעומק. כל פעם שהוא נכנס למשחק הפועל מקבלת אנרגיות. גם בשבוע שעבר הפועל השלימה את המהפך אחרי כניסתו, ואתמול מהרגע הראשון שהוא היה על המגרש הוא השחקן הטוב בהפועל. הוא לא פתוח בהרכב פשוט כי אז הוא ייעלם - זהבי הופך לשחקן ה-12 האולטימטיבי, שנכנס כמחליף ועושה שינוי במשחק.

 

במשחק אתמול, ובעיקר במחצית הראשונה, האגף הימני של הפועל היה הבולט: קנדה שיתף פעולה טוב עם טלקיסקי, שגם עזר הרבה במרכז והמשיך את הכושר הטוב, שהתחיל בשער שבוע שעבר בדרבי. הבעיה הייתה צד שמאל - ורמוט שיחק רק במחצית השנייה ואנטבי נמצא בכושר רע, ונראה שהגיל עושה את שלו: הפריצה, ההצטרפות המצויינת בלי כדור, המהירות שלו - כל אלה כבר לא באים לידי ביטוי במשחק שלו כבר הרבה זמן.

 

ואולי פה הבעיה של הפועל: אם היא הייתה עולה ראשונה ליתרון ומשחקת טוב יותר במחצית הראשונה - אולי היא לא הייתה צריכה את זהבי, אבל זה שבוע שני ברציפות שהיא נקלעת לפיגור במחצית הראשונה וצריכה את זהבי כדי להשתפר משמעותית. אם הפועל הייתה מתחילה לשחק מוקדם יותר היא לא הייתה צריכה את החילופים של זהבי.

 

עומרי קנדה לא מקבל דקות משחק משום מה תחת גוטמן, למרות שהוא מגן טוב בהרבה מדה סילבה: האנרגיות שהוא מוסיף למשחק, הטכניקה, ההצטרפות להתקפה, המסירה הטובה. למרות השער העצמי, ראינו אתמול איזה שחקן הוא: במחצית הראשונה הוא היה השחקן הכי טוב אצל הפועל. אגף ימין, האגף החזק של הפועל אתמול, שממנו גם הגיע השער, בלט מאוד בזכותו. הוא היה מעורב בשער, סידר עוד כמה הזדמנויות וגם יצא מהר קדימה, להתקפה. ההשקעה על המגרש והמוטיווציה שלו צריכים להספיק כדי לתת לו מקום בהרכב: אנטבי כבר מבוגר וניתן לראות גם את הירידה ביכולת - פחות פריצות על קו האורך, יותר איטיות, יותר חורים בהגנה - ולכן צריך שלפחות המגן השני יהיה מגן אמיתי, ולא דה סילבה.

 

הפועל בתמונת האליפות, אך צריכה לדאוג: היכולת שלה בשלושת המשחקים האחרונים הייתה לא טובה, גם בדרבי, וביום חמישי היא הודחה מהגביע. היא הפסידה פעמיים תוך 4 ימים לקבוצות גדולות, וזה צריך להדאיג מאוד את גוטמן - הרי הפועל מתמחה בלנצח גדולות, וברגע שהיא מפסידה לשתי היריבות המרכזיות שלה במאבק על האליפות היא מאבדת את היתרון שלה.

 

מעבר לכך, ההגנה נחלשה וספגה 3 שערים בשני המשחקים האחרונים. נראה שהבעיה של הפועל היא פשוט שהכלים שלה, הדברים שהביאו אותה עד למקום השני, במרחק נגיעה מהמקום הראשון, נעלמו לה בשבוע האחרון - אם זה ההגנה, אם היכולת להתעלות נגד הגדולות.

 

עכשיו הפועל במבחן. הרבה זמן היא לה הייתה בתקופה לא טובה, ולפיכך המבחן שלה יהיה להתמודד עם המשברון החדש. הקלישאה אומרת שהמבחן של אנשים הוא כשלא הולך וגם שלכל קבוצה יש תקופות לא טובות - בשלב הזה של העונה חשוב מאוד עבור הפועל לדעת להתמודד עם המצב החדש, להחזיר את ההגנה ליכולת הרגילה ולחזור במהירות למסלול הניצחונות - כי עכשיו היא אפילו לא המועמדת מס' 2 לאליפות.

 

המשחק:

 

צריך לחלק את המשחק לשני חלקים - עד הדקה ה-30 ואחרי הדקה ה-30. ב-30 הדקות הראשונות המשחק היה מאוד טקטי, איטי וזהיר של שתי הקבוצות, של הנעת כדור - ואחרי הדקה ה-30 המשחק תפס קצב מדהים, שכלל מצבים רבים, מתפרצות מהירות כמעט בלי הנעת כדור וכמעט בלי ריווח של המשחק מצד שתי הקבוצות, וחוסר שליטה של המאמנים במשחק. היה משחק מאוד אנרגטי, עם הרבה התלהבות, אגרסיביות. בסה"כ משחק טוב מאוד, כמעט כל השחקנים הראו אכפתיות והרבה תנועה - וקיבלנו משחק מהיר ויצירתי מאוד ברובו.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר