ברור הוא לכל בר-בי-רב מהי דמוקרטיה.  לכאורה לא אמור להיות ספק בכך.  הפרטים החיים תחת שילטון דמוקרטי מבינים את מהותה.  הכרזה זו נישמעת מוזרה, מדוע זה נידרשים אנו למושג אשר כה ברור לכל אחד או למצער רובנו ככולנו?

ובכן, זהו שזה לא.  ישנם חלקים ביננו אשר מרחפים אי שם בעולמות אחרים, בחורים שחורים אשר בהם לדמוקרטיה יש פירוש אחר מהמקובל.  בעולמם של אלו הממשלה הניבחרת הינה הממשלה הנכונה רק במדה והיא שייכת "לנו", אנו עוד נידרש לאותם "הללו".

בעולם המקביל, החייזרי הזה, הרי באם "הללו" אינם מכירים את כל השרים החדשים דקותיים מהשבעת הממשלה הרי שהשרים פסולים מלכהן בתפקידם.

באותו 'עולם-מקביל' כל אחד מהבוחרים "הללו" חייב לבוא על סיפוקו ובמדה ובחר נציגו לרשות הממשלה, אין מצב שמישהו אחר יועדף.  החוצפה של ההמון הניבער הבוחר מישהו אחר, שאינו "משלנו", כבר עוברת כל גבול, חייב להיות גבול לכל תעלול, חייבים להחליף את זה עם-הפלוואים ומיד.  ובאשר לשרים הממונים, מי אלו הזרים האלו?  מי אלו הממוחזרים האלו?  מהיכן צצו, באיזו זכות, באיזו רשות?  "אנו" הרי בחרנו באחרים, אוי לאותה הבושה.

וכי יש "לנו" בכלל ספק כי אלו המאיישים במצח נחושה את שולחן הממשלה זוממים להרוס את המדינה?  וכי יכולה סיבה אחרת לישיבתם בממשלה?  ובכלל מי בחר בהם, "אנו" הרי בחרנו במפלגה לרוחנו המאוישת על ידי נציגינו החביבים עלינו ולפתע מגיעם 'פיראי-ביל' הללו ומנכסים לעצמם את השלטון.  הלכה עלינו הדמוקרטיה, הכל נחרב.

ובכלל מה הטעם ללכת לבחירות כאשר זה אשר "אנו" בחרנו בו כלל לא ניבחר וזר ומוזר בשם נתניהו עלה שלא בצדק, במחטף, בגנבה ובמרמה לשלטון.

בסדר, עד כאן.  השורות לעיל אינן פיליטון, אינן מערכון בדיחות, אלו, השורות ומשמען, שניכתבו על ידי אדם אשר מכנה עצמו, באותו מאמר בהן ניכתבו, בשם אידיוט.  לא אין כאן טעות או השתלחות, כך בפירוש מכנה עצמו יהונתן גפן במאמר שקוראו חייב לתהות באשר לצלילות דעתו של הכותב.  ובאם אחד מ"הארזים" מכנה עצמו בשם הגנאי 'אידיוט' מה לנו אזובי הקיר לחלוק על כך, כמובן שמסכימים אנו לקביעתו של יהונתן גפן לגבי עצמו.  הרי הנימוס מחייב, לא?

והוא ממשיך הלץ (שמא הזד?).  איך לא הבנו כי חייבים, אבל חייבים היינו לבחור בציפורה ל', מיסיס קלין הידועה בציבור.  הכיצד לא הבנו כי היא לא הצטרפה לממשלה, על רקע אידאולוגי?  הכיצד איננו מורידים הכובע בפניה.  ובבקשה מכם חידלו להטרידו בזוטות כגון רוטציה ותאוותה הבילתי מרוסנת לשבת בכורסת עור הצבי.  זה הכל משום הלשונות המרושעות המהלכות רכיל, "מיסיס" קלין" היא מיסיס קלין.....כן וודאי, כפי שהשמש סובבת סביב לכדור הארץ ו"ארד את אדלר" מנקים את השרותים בביתה של זו תאבת השלטון.

מה היינו חושבים על אדם (?) הכותב שורות אלו: "איני מכיר בממשלה הזאת כממשלה חוקית. ראש הממשלה שלי היא ציפי לבני, ומי שקיבל את ההנהגה בקומבינות ובמרמה, שלא יתפלא אם העם לא יסור למרותו ולקולו לא ישמע. וכן, עדיפה בעיניי אנרכיה מאשר דמוקרטיה מדומה"

שוב, זו אינה הלצה, הדברים ניכתבו באותו מאמר פרי עטו של יהונתן גפן ופורסמו בעיתון "מעריב" מ- 3 אפריל 2009, בהבלטה רבה.  מה דעתנו על עיתון הנותן ידו למאמר שיטנה כזה?  האם נחצו כל גבולות זכות הביטוי ואנו צועדים באופן ברור במדרון המשופע, החלקלק לכיוון של אנרכיה?  ובאם כך, האם נשב ונחשה או נעשה מעשה?

נהוג לאמר כי "בנפול אויבך אל תגל", מה עוד שאיננו רואים ביהונתן גפן אויב ובוודאי שאיננו אמורים להגל למישבתו.  אך הרשו לנו לחרוג הפעם ממנהגנו זה.  "גפן" רואה בכל אלו שאינם בדעתו, אויבי נפש מרים.  ללא ספק אנו, אותם 75% מעם ישראל שאינם בדעתו שלו חשובים בעיניו ובעיני משובטיו כאויבים הגרועים מעמי ערב, צוררי איראן, אירגוני החמאס והחיזבאללה, אליהם חש הוא קירבה מיוחדת.

וכי מדוע שלא יחוש אליהם קירבה רבה?  איתרא מזלו ולאסונו נולד יהודי, הוא רואה עצמו כל דבר חוץ מיהודי.  על הציונות וגנותה שמע זה הזד מעל צלחות הסושי בשיינקין (מספר רחובות משיח' מוניס-לשיטתו).  דמוקרט גדול הוא לא, למעשה עולמו צר כעולם הנמלה בכל האמור לדמוקרטיה; והכתובים לעיל יעידו. 

ומכאן, הוא אינו אחד משלנו, הוא מהמהרסים והמחריבים מבפנים, הוא אויב לנו אשר רב המשותף לו עם אויבינו המרים ביותר אשר אינם יהודים, אינם ציונים ואינם דמוקרטים. 

ולכן, שמחים אנו למשבתו ולמשבת כל אלו המחזיקים בדעות זהות כדוגמתו.  הללו קיבלו שיעור בדמוקרטיה שלא במהרה יישכח. 

הלה ודומיו נימנים על דור המדבר המודרני שלנו ועליו להיספות במדבר לפני שירווח לנו.  הקשר בין האמור כאן לחג הפסח הבא עלינו לטובה אינו מיקרי בלבד.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/