מס' צפיות - 1004
דירוג ממוצע -
לה בוהם / האופרה הישראלית - ביקורת
מאת: אלעד נעים 08/04/09 (00:14)

"לה בוהם", אחת מיני אופרות רבות אשר נכתבו ע"י ג'קומו פוצ'יני, נחשבת מזה שנים כאחת האופרות המוכרות והיפות ביותר שנכתבו, והיא כוללת סיפור על אהבת הנעורים המסתיימת במוות, נושא אשר מהווה חלק אינטגרלי מהספרות ומהדרמה. האופרה הוצגה לראשונה באיטליה בשנת 1896, והופקה לראשונה באופרה הישראלית בשנת 1987 ומאז עלתה מספר פעמים, ולאחרונה הועלתה שוב כחלק מהרפרטואר המיוחד שכוללות החגיגות לרגל 100 שנים להקמת תל אביב.

 

יצוין, כי הליברית לאופרה נכתבה ע"י לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'קוזה ע"פ הרומן הפופולרי, "תמונות מחיי הבוהמים", פרי עטו של אנרי מורז'ה, סופר צעיר שחי ברובע הלטיני בפריס. בנוסף, אופרה זו היוותה השראה לכתיבת המחזמר "רנט" בסגנון פופ-רוק מאת ג'ונתן לרסון, אשר הוצג בברודווי בעשור האחרון, כאשר קווי העלילה דומים מאוד ואף שמותיהן של הדמויות כמעט וזהים לגמרי, אולם התבצעה התאמה לשנות האלפיים, אולם למחזמר, בניגוד לאופרה, אין סיום טרגי.

באופרה "לה בוהם" ארבע מערכות, והיא מתמקדת בסיפור אהבתם הטרגי של רודולפו המשורר ושל מימי הרוקמת. סיפור אהבה זה הינו בעל משמעות רבת משקל ואף נצחית בשל סופו הטראגי, אשר מסתיים במותה של מימי, בדומה לסיפורי אהבה מוכרים אחרים דוגמת "רומיאו ויוליה". מאחר שמקורה של אופרה זו הוא ברומן אשר בנוי היטב מבחינה דרמטית, בעיני רבים היא נחשבת כיצירת מופת ולא רק בהיבט המוסיקלי.

 

במערכה הראשונה, ערב חג המולד בעליית גג בפריס, מתכנסים רודולפו המשורר, מרצ'לו הצייר, קולינה הפילוסוף ושונר המוסיקאי, וסובלים מהקור העז. שונר מציע לצאת לאכול מחוץ לבית לאחר שחווה יום של מזל, אולם בעודם מתכוננים לצאת, מגיע בנואה, בעל הבית, ודורש את שכר הדירה, והחברים מצליחים להסיט אותו מהנושא. כולם פרט לרודולפו יוצאים מהחדר, ומפתיעה אותו מימי, שכנתו הצעירה והיפה בבקשה שידליק עבורה את הנר שכבה. היא מתעלפת וחוזרת לאיתנה בעזרת רודולפו, והשניים מתוודעים זה לזה, בזמן שהחברים אינם מבינים מדוע הוא מתעכב.

 

במערכה השנייה החבורה מגיעה לקפה מומוס ברובע הלטיני, ומאחר שבית הקפה עמוס עד אפס מקום, הם נאלצים להסתפק בשולחן על המדרכה. מרצ'לו לפתע מבחין באהובתו משכבר הימים, מוזטה, אשר משתדלת לזכות בתשומת לבו ומנסה לפתות אותו. היא מצליחה להיפטר מהזקן אלצ'ינדורו עמו הגיעה לבית הקפה, והחבורה כולה יוצאת מבית הקפה לאחר שמוזטה מצרפת את החשבון של האומנים לחשבון של אלצ'ינדורו.

 

במערכה השלישית, פונדק דרכים באחת הכניסות לפריס, מימי מחפשת אחר מרצ'לו, ומתחננת בפניו שישוחח את רודולפו, אשר לטענתה קנאי לה באופן מוגזם, דבר אשר הפך את חייהם לבלתי נסבלים. בזמן שמימי מסתתרת, רודולפו אומר למרצ'לו שמימי נמאסה עליו משום שהיא מפלרטטת עם גברים אחרים, אולם עד מהרה מתוודה כי מימי חולה מאוד, ומכיוון שהוא עני לא יוכל לספק את צרכיה הבריאותיים. למשמע דבריו של רודולפו מימי מתעלפת והוא תומך בה, והשניים מחליטים להישאר יחד עד האביב. מנגד, מוזטה מתלוננת שקנאתו של מרצ'לו בלתי נסבלת, והיא אינה מרוצה מכך שהוא מאהב אשר מתייחס אליה כאישתו.

 

במערכה הרביעית, בעליית הגג בפריס, רודולפו ומרצ'לו עושים מאמץ ליצור, אולם אינם מצליחים. שניהם פרודים מהנשים אותן אהבו, ואף אחד מהם אינו מצליח לשכוח את אהובתו. שונר וקולינה מגיעים, ולפתע מוזטה מתפרצת לעליית הגג יחד עם מימי החולה לאחר שחיפשה אחריה בכל פריס משום שבקשתה האחרונה של מימי הייתה למות לצדו של רודולפו. החבורה מנסה לגייס כסף על מנת להזמין רופא, ורודולפו ומימי נזכרים בפגישתם הראשונה ובאהבתם העזה, אך מימי מוצאת את מותה.

 

פרנקו זפירלי, היה הבמאי, מעצב התפאורה והתלבושות באופרה, כאשר הבמאי המחדש היה מרקו גנדיני ומחדש התלבושות היה אלברטו ספיאצי. זפירלי עשה עבודה מעולה וראויה לשבח, והעמיד יצירת מופת דרמטית, מרשימה, מרגשת ונוגעת ללב, וראוי לציין כי ההפקה הנוכחית מבוססת על ההפקה המקורית משנת 1962. יודגש, כי למרות שהאופרה עצמה נפלאה מיסודה, הבמאי הצליח להעצים את הרגשות ואת הטרגיות שבה, כאשר העיקרון המנחה הוא העובדה שקשה לאהוב ללא תנאים בשגרה היומיומית. בין השאר, ההצלחה נעוצה בגרנדיוזיות, שכן במערכה השנייה משתתפים ניצבים רבים וכן חמור וסוס הרתומים לכרכרות, אשר היטב ממחישים את הרובע הלטיני ההומה בערב חג המולד. התלבושות והתפאורה אף הן מרשימות במיוחד, ובין המערכות מתבצעים שינויים משמעותיים בתפאורה בהתאם לצרכים, כאשר ניכרת ההקפדה על הפרטים הקטנים.

 

בנוסף, התאורה אשר עוצבה ע"י מרקו פיליבק הייתה טובה מאוד, וסייעה ביצירת האווירה המתאימה בכל אחת ואחת מהתמונות.

 

את האופרה מלווה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בניצוחו המצוין של ישי שטקלר. כמו כן, משתתפת המקהלה הפילהרמונית תל אביב בניצוחו של לאונטי וולף ומקהלת "עפרוני" הצעירה בניצוחה של יסמין יצחק.

 

סקוט פייפר בתפקיד רודולפו היה מעולה בזכות קול הטנור המרשים והעוצמתי שלו, והוא כיכב בתפקידים ראשיים רבים באופרות כגון : אלפרדו ב"לה טרוויאטה", דון ז'וזה ב"כרמן" ופינקרטון ב"מאדאם באטרפליי". יצוין, כי הוא ביצע את האריה המוכרת "Che Gelida Manina" ברגש רב.

 

אירה ברטמן בתפקיד מימי הייתה מצוינת, והיא בעלת קול סופרן גבוה ונעים, ומעבר ליכולותיה המרשימות בשירה, היא מתגלה כשחקנית טובה מאוד, ועיצבה דמות אמינה ומתייסרת.

 

דומניקו בלזני (טנור) בתפקיד מרצ'לו ומירלה גרדינרו (סופרן) בתפקיד מוזטה היו מצוינים, והם השלימו היטב את סיפור אהבתם של רודולפו ושל מימי. גם האריות שהם שרו ובמיוחד אריית הוולס (Quando Me N'vo) ששרה מוזטה היו מרשימות ומבוצעות היטב.

 

כמו כן, השתתפו באופרה ולדימיר בראון (בס-בריטון) בתפקיד קולינה, נח בריגר (בריטון) בתפקיד שונר, סמי בכר (טנור) בתפקיד בנואה, גדעון תדהר (טנור) בתפקיד פרפיניול מוכר הצעצועים - כולם היו טובים מאוד. בנוסף, בתפקיד אלצ'ינדרו - סורין סמיליאן (בס-בריטון), בתפקיד הסמל - משה פיש (בס), בתפקיד המוכס - אנטולי קרסיק (בריטון) ובתפקיד הילד בקהל החוגגים - אורי לב טוב רוסק (סופרן).

 

סיכום : אופרה נפלאה שבזכות בימוי מצוין וסולנים מצוינים הופכת ליצירת מופת מרגשת ועל זמנית.

 

התמונה מתוך אתר האופרה הישראלית.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר