מדי שנה בין יום השואה, דרך יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ועד ליום העצמאות, נוהגים להעלות בבית צבי הצגה או מופע ברוח אירועים אלו. בשנה שעברה בחרו להעלות את ההצגה "הוא הלך בשדות" ע"פ ספרו של משה שמיר, והשנה עלה על במת תיאטרון רמת גן המופע המוסיקלי "לוחמים שרים שלום". המופע מהווה הצדעה לשירים המוכרים והאהובים, אשר עם השנים הפכו לשירים שנמצאים בלב כולנו ונוגעים בכל אחד ואחד מאיתנו ומהווים נכס תרבותי חשוב שאין כמותו.

מדינת ישראל, אשר עוד טרם הקמתה ידעה מלחמות עקובות מדם, מחזיקה ברפרטואר עשיר ומגוון של שירי לוחמים, אשר מביאים לידי ביטוי את הצער, את היגון, את המורל, את האומץ, את הרעות, את היחסים בין הלוחם לבין בת זוגו ולבין משפחתו וכמובן את התקווה לשלום ולסיום המלחמות ואת ההווי המאפיין את צה"ל, צבא העם. אולי מעל לכל טיבם של השירים האלו הוא שעמדו במבחן הזמן והם ממשיכים להיות רלוונטיים, גם אם לעתים קרובות מטרתם הייתה מתיחת ביקורת למען ימים של שלום.

שוקי וגנר ערך, כתב וביים את המופע, ובין השירים השונים שובצו גם קטעי קריאה אשר הוגשו ע"י השחקנים. מאחר שהמופע מוצג כמעט מדיי ערב, היה ניסיון לכלול בו שירים אשר מתאימים גם ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וגם ליום העצמאות, ולכן באופן טבעי המופע התחיל בשירים השקטים, המלנכוליים והנוגים, והמשיך בשירים האופטימיים, כך שבסה"כ שובצו במופע 22 שירים. לגבי בחירת השירים, מדובר כמובן בטעם אישי, ולכן סביר להניח שכל אחד ואחד ימצא לשבץ שירים נוספים או לגרוע שירים מהרשימה. יחד עם זאת, תחושתי הייתה שהמופע לא נערך בצורה עקבית, מאחר שמיקום השירים ברשימה לא נעשה מתוך קו אחיד ומנחה, כך למשל "שהשמש תעבור עליי" שובץ בין "כשהלב בוכה" לבין "האמיני יום יבוא" ו"לו יהי", והיה נכון יותר שיבוא לקראת סיום הערב, ובתצורה הנוכחית זה היה מעט מביך. בנוסף, חלק מהקטעים לא הוגשו בצורה טובה מספיק ע"י השחקנים, ולדעתי השירים עומדים היטב בעינם ללא צורך בקטעי הקריאה כקטעי קישור.

הניהול המוסיקלי והעיבודים נעשו ע"י אפי שושני, ורוב העיבודים לשירים היו טובים ומוצלחים, אולם לטעמי בחלק מהשירים הניסיון ליצור עיבוד חדשני וייחודי לקה בחסר, דווקא בשל העובדה שישנם ביצועים ועיבודים אשר חקוקים לכל אחד ואחד מאיתנו בזיכרון, וקשה לחדש אותם מבלי לפגוע במקור. כך למשל, לגבי "באב אלוואד" שהפך להיות קצבי מדיי. המופע מלווה ע"י 4 נגנים - אפי שושני (פסנתר), רונן זל (גיטרות), יעקב שרגא (תופים) ושוקי מולק / גילי רוזנברג (גיטרה בס). עוד יצוין, כי ההדרכה הקולית בוצעה ע"י אלווירה כוחנוף, התנועה ע"י אלדר גרויסמן והתאורה ע"י אורי מורג.

בעניין התלבושות ארצה לציין, כי ברוב המקרים התלבושות התאימו להעמדה בה בחר הבמאי ולשיר אותו ביצעו, אך כאשר השחקנים עלו לבמה לבושים שחור עם עניבות ועם צעיפים כחולים לביצוע "רקמה אנושית", נזכרתי בתלבושות המופע "הקומקום והמטאטא" שהיו זהות בביצוע השיר "בכל זאת יש בה משהו".

במופע משתתפים תלמידי שלוש השכבות בבית צבי, ובהחלט ניתן לראות אוסף מגוון של כישרונות על הבמה. עם זאת, אני סבור שהמופע מוצלח בזכות כמה ביצועים מסוימים, אשר אותי באופן אישי ריגשו מאוד, שכן מעבר לאיכות הזמר/ת ולאיכות הביצוע, באה לידי ביטוי יכולת ההגשה של השיר, ואצל רובם ניכר שמדובר בתלמידי בית ספר למשחק ולא בזמרים בלבד.

שלושה סולנים לדעתי בלטו במיוחד ביחס לשאר -

דוריס נמני (תלמידת השנה השלישית), אשר ביצעה את "הייתי נער" כסולנית ואת "אנחנו לא צריכים" כחלק מדואט, היא בעלת קול סופרן אשר נוסק לגבהים עצומים, ובנוסף היא שחקנית מצוינת, והשילוב בין השניים מוליד תוצאות נפלאות. יצוין, כי לקראת סיום המופע היא מלווה בקולות רקע את הלהקה ב"שיר לשלום", אולם היא דווקא הוצבה באחורי הבמה, וחבל.

ציון חורי (תלמיד השנה השנייה), אשר ביצע כסולן את "יצאנו אט" ואת "את חכי לי ואחזור", הוא זמר איכותי במיוחד הן מבחינת יכולתו הקולית כוהן מבחינת אופן ההגשה שלו, ומסיבה זו ביצועים אלו היו בולטים, מרשימים ומרגשים מאוד ("יצאנו אט" הבליח דמעות בעיניי). לדעתי, הוא בהחלט כישרון מבטיח.

גלי הראל (תלמידת השנה השנייה), אשר ביצעה את "באב אלוואד" והפגינה קול עמוק, עוצמתי ומרשים במיוחד, ולמרות שהעיבוד לא היה לטעמי, היא בהחלט הפיקה ממנו את המירב. גם בשירים בהם לא הייתה סולנית היא התבלטה בנוכחותה הבימתית ויכולותיה הקוליות, ולדעתי גם היא כישרון מבטיח.

כמו כן, אציין את אריק מורדוך (תלמיד השנה השלישית) שביצע את "היה לי חבר, היה לי אח", ואף הוא הפגין יכולת קולית מרשימה, ואת אביטל מטרי (תלמידת השנה השלישית), אשר ביצעה את "הן אפשר" כסולנית בצורה טובה מאוד, אם כי נראה שהיה צורך לבצע את השיר באווירה יותר מלנכולית ופחות מחויכת.

להקת השחקנים כוללת בנוסף את : לירן אש, נטע לי גלרמן, נגה מילשטיין, אדווה סבג, שירה עדן, קרן סולקין, לירן קנטרוביץ, אירית דקל, מעיין לב, רז מזרחי, מונה מרקוביץ', אדווה פרץ, דור אוחיון, הראל אלקלעי, אבי גבריאלוב, רן גוזי, עופרי גרין, ניצן ינקלביץ', נועה כרמל וגילי עוזאני.

סיכום : כל השירים עומדים בעינם, ובהחלט היו כמה ביצועים מצוינים, שהפכו את ההגעה לכדאית.

התמונה מתוך אתר בית צבי.