מס' צפיות - 429
דירוג ממוצע -
לגדל ילדים פמיניסטיים על חשבון משלם המסים
ושוב מטפחות הפמיניסטיות את האגו שלהן על חשבון משלם המסים, ושוב מנצלות הפמיניסטיות את המילה "אימה" ו"אישה" לשם מטרות אישיות שלהן, ושוב משחקות הפמיניסטיות בנשים ובאימהות לשם קידום אינטרסים אישיים וגריפת רווחים לכיסים פרטיים.
מאת: diamond 04/05/09 (11:49)

לא מספיק שבמדינת ישראל הקטנטונת קיימים 1,246 ארגונים פמיניסטיים המתוקצבים על ידי המדינה, ואלפי "מתנדבות" אשר גם כן גורפות רווחים על חשבון משלם המסים בדומה לרות רזניק ה"מתנדבת" אך מרוויחה על פי רשם העמותות כ-256,164 שקל ברוטו בשנה, כעת דורשות הפמיניסטיות שמשלם המסים יממן להן את ילדיהן:

 

"אפשר להגיד שההשגחה אוכלת חצי מאחת המשכורות שלנו, לפחות: הצהרונית של נעמ"ת עולה לנו 1,000 שקל, הגן הפרטי לקטנצ`יק עולה 2,500 שקלים, ופעמיים בשבוע אני עובדת שעות נוספות ושוכרת מטפלת פרטית ב-25 שקל לשעה. אלה הוצאות כבדות ואני מרגישה הקלה עצומה".

 

הן מביאות דוגמאות מטופשות וחסרות כל הגיון בסיסי:

 

"יש כאן עניין עקרוני: כשמשרד עורכי דין קונה כיסאות חדשים, מפוארים, לדוגמא, זאת הוצאה מוכרת, כיוון שהם משמשים לעבודה. מדוע, אם כך, כשאני משלמת למטפלת על מנת לעבוד זאת לא הוצאה מוכרת?"

 

הבה ונראה, משרד עורכי דין - זהו עסק שמשרת ציבור, לעומת זאת ילדים זאת החלטה אישית ופרטית האם להביא או לא וכמה. ולמעשה מה שדורשות חזירות פמיניסטיות זה מימון של חייהן מא` עד ת` על חשבון המדינה: רוצה ילד? בבקשה. וגם לא צריך לחשוב על המימון ועל כך שאין בסיס כלכלי לגידולו: תוכניות מדיניות יכסו את ההוצאות על חשבון אזרחים אחרים. ואז מה הפלא שפמיניסטיות דורשות לחוקק חוק לפיו עקרת בית תקבל משכורת מהמדינה (על טיפול בילדיה שלה, על טיפול בביתה שלה, על טיפול במשפחה פרטית שלה). ואם כך, אז יכול להיות מאוד נחמד להוסיף לחקיקה זו לשלם משכורת בכלל לכל מי שמחליט לנהל משק בית במקום לעבוד בחוץ, כי אז יתאפשר לכל אחד לא לעבוד ולהרוויח.

 

תאוות הבצע מסנוורת אותן עד כדי בלבול מהי מטרה ומהו אמצעי: המטרה שלנו היא לחיות, אפשר כמובן רחוק בתוך היער, לאכול פטל ולשתות צוף פרחים, אבל אנו בוחרים בחיים נוחים ומעניינים. ועל מנת לחיות איך שאנו רוצים, אנו צריכים לממן חיים אלה. לפי כך: המטרה היא - חיים, האמצעי לספק חיים אלה - זו עבודה. לכן לא רק "ההשגחה על ילדים אוכלת חצי מאחת המשכורות", אלא גם משכנתא אוכלת, ביטוח וטסט לרכב אוכלים, חשמל, מים וארנונה אוכלים מהמשכורת. אולי נבקש מהמדינה שתממן לנו את כל אלה? אנו קונים בגדים כדי להגיע לעבודה, מחזיקים רכב כדי להגיע לעבודה, מתגלחים, מסתפרים, מתבשמים לא רק בשביל ההיגיינה האישית אלא גם ע"מ שלאחרים יהיה נעים להימצא לידנו - אולי נבקש שהמדינה תממן לנו את כל קיומנו?

 

ואולם, ממבט ראשון הצעה כזאת יכולה להישמע מפתה למדי, אך אל תטעו - לחזירות פמיניסטיות אין שום רצון לסייע לנשים ככלל. המטרה שלהן היא רק המאבק האישי שלהן נגד מוסכמות מסוימת, נגד שלטון מסוים, נגד חברה מסוימת, ולא ,רחמנא ליצלן, בעד דברים לטובת הכלל. הן מנצלות נשים לטובת העסק הפרטי שלהן. נשים עבורן מהוות רק אמצעי נוח, זול וזמין בדרך להישגים אישיים. ההצעה שלהן לא תועיל למרבית הנשים, ובעיקר אינה תועיל לאלו שאכן יש צורך לסייע - לנשים מהשכבות החלשות:

 

"זאת, למרות שלפי נתוני האוצר, 60% מהנשים כלל אינן מגיעות לרף המס, ולכן לא ברור מה ירוויחו מכל העניין.

 

... על-פי הפסיקה אני לא אקבל אגורה. אבל אמא שמרוויחה פי 10 ממני תקבל את כל הכסף בחזרה של המעון - כלומר אלפי שקלים. איפה הצדק? מי שבאמת צריך את החוק הזה הן השכבות החלשות, אבל כרגיל נותנים את ההטבה לחזקים והחלשים לא מעניינים אף אחד".

 

וכל מה שיש לפמיניסטיות לענות על טענה זו הוא דבר מטופש וחסר רגש הבאה:

 

"יש כאן עניין עקרוני: כשמשרד עורכי דין קונה כיסאות חדשים, מפוארים, לדוגמא, זאת הוצאה מוכרת, כיוון שהם משמשים לעבודה. מדוע, אם כך, כשאני משלמת למטפלת על מנת לעבוד זאת לא הוצאה מוכרת?

 

ומה היא אומרת על כל ההורים, מהשכבות החלשות, שאינם משלמים מסים וגם אינם יכולים להרשות לעצמם לשכור מטפלת? "אני מקווה מאוד שחוק חינוך חינם יוחל פעם במלואו, ולא יהיה צורך בפסיקה הזאת"

 

ומה לגבי הטענה שמדובר בסיוע למשפחות מבוססות, יחסית, כיוון שחלק גדול מהאמהות נמצאות מתחת לרף המס וממילא לא מרוויחות מספיק בשביל לשלם למטפלת או למסגרת כלשהי?

 

"זה נכון, אבל זה לא אומר שלא צריך את ההכרה הזאת. אדרבה: זאת ההזדמנות להזכיר שיש החלטת ממשלה, שקבורה כבר 20 שנה בחוק ההסדרים, שמחייבת לעשות חינוך חובה מגיל שלוש".

 

המסר ברור: א` - זה עניין עקרוני ולא שבאמת התכוונו לעזור לנשים ולמשפחות ככלל, ובוודאי שלא לדאוג לילדים, ב` - נשים חלשות שתחכינה בסבלנות לחוק חינוך חינם, הן לא מעניינות אותנו, ו-ג` - זה נכון שעבור מרבית הנשים החלטה זו לא מהווה שום סיוע ותועלת, אבל העיקר הוא שניצחנו, אנחנו הפמיניסטיות, מול ממשלה - כעת האגו הפמיניסטי האישי שלנו הולך לפנינו וזה הכי חשוב.

 

מרוב "שוויון" לא יודעות חזירות פמיניסטיות מה באמת הן רוצות וכיצד באמת נראה שוויון. פעם, לשם שוויון נלחמו נשים על קיצור שעות העבודה, וכיום על הארכה. אז נשאלת השאלה, עד כמה צריך להיות מטומטמים כדי עדיין להאמין ללוקשים פמיניסטיים חסרי בסיס, הגיון ואמת אודות שוויון?

 

"שלישית - ההחלטה תעודד יציאה לעבודה, כי הרבה אמהות ממעמד הביניים, שקשה להן להחליט להגדיל את המשרה, עשויות לעשות זאת בגלל שעכשיו ההוצאה שלהן על טיפול בילדים אחר הצהריים תקטן במידה מסויימת"

 

תמהני, במידה ונשים תעבודנה כל כך הרבה שעות, הן תזדקקנה שיכירו להן בהוצאות גם עבור המנקה שמסדרת להן את הבית בזמן שהן עובדות, וגם עבור המסעדות בהן הן אוכלות מפאת חוסר זמן להכנת אוכל בבית בגלל העבודה, ואולי אף עבור זונה שתמלא חובות זוגיות במקום הרעיה העובדת - ולא רק עבור חינוך ילדים בזמן שהן מבלות בעבודה. אבל רגע אחד, האם לא שבתו הנשים ב-8 במרץ 1857 בשל שעות עבודה ארוכות מדי? האם לא בעקבות המאבק של נשים בשל שעות עבודה ארוכות אנו חוגגים את ה-8 במרץ ומכנים אותו "יום האישה הבין לאומי"? מסתבר שחזירוּת פמיניסטית מחזירה אותנו אחורה בזמן והורסת ברגל גסה את כל מה שהושג עד כה. וזה מיישר קו יחד עם היחס המחמיר של פמיניסטיות כיום כלפי יחסי מין, לעומת הדרישה הפמיניסטית ליחסי מין פתוחים לפני עשרות שנים, ויחד עם המאבק של פמיניסטיות ראשונות שלא יראו באישה יצור חלש ואומלל להבדיל מהיחס של פמיניסטיות מודרניות כלפי נשים כאל יצורים חלשים, אומללים, נחותים, לא החלטיים, לא עצמאיים. ובכן, מרוב העושר ומותרות חזירות פמיניסטיות מתחילות להתבלבל במטרת "מאבקן". ולנו רק נותר להסיק כי אין שום דבר משותף בין המאבק של פמיניסטיות לפני מאתיים שנה למלחמת חורמה נגד גברים של חזירות פמיניסטיות כיום.

 

חינוך חינם זאת לא פריווילגיה לנשים בלבד

 

אם לא די לכם בשקרים המסועפים של חזירות פמיניסטיות אודות "שוויון" בהם הן מלעיטות אותנו כבר 5 עשורים, ראו את כותרת המאמר הפמיניסטי הזה ב-ynet: "חגיגה לאמהות, אבל למה לא להחיל חינוך חינם?". ומכאן אנו מגיעים למסקנה ברורה בביצה הפמיניסטית הגדולה: לא שוויון היא המטרה ואף לא סיוע לנשים ככלל, אלא קידום אינטרסים אישיים לשם רווחים פרטיים.

 

בשורה התחתונה מרבית האימהות לא יהינו מ"הטבה" של חינוך ממומן, ובוודאי שלא האבות יהינו, וגם לא המשפחות השלמות. אילו היה מדובר במשפחה שלמה ומורכבת לא היו נוקטים במילה "אמהות" כיוון שתקציב המשפחה הינו משותף וחינוך הילדים משולם מהכספים המשותפים, לפי כך החגיגה אמורה להיות משותפת לשני ההורים. כנראה שמדובר רק בנשים גרושות, אבל גם כאן לא בכל הנשים הגרושות, אלא באלו שגם כך לא חסר להן. אך גם במקרה הזה, מדוע החגיגה אמורה להיות רק של אימהות? אב ילדים משלם מזונות בסכומים גבוהים, ואם נתעלם רגע מהעובדה שאף אחד לא באמת יודע לאילו הוצאות האימא מבזבזת את הכספים המיועדים לילדים, ונניח לצורך הדוגמא בלבד שהכספים אכן מועברים לילדים, הרי יש כאן תשלום עבור חינוך במלואו. אז למה לא להחזיר את הסכום לאבות שמשלמים את חינוך ילדיהם?

 

חינוך חינם, אם כבר, אמור להתפשט על כלל החברה הישראלית ובלי הבדלי מין, גזע ומעמד, ולו לשם עידוד הילודה, טיפוח דור ההמשך והרחבה של העם היהודי ולא לשם עידוד נשים לעבוד יותר שעות. אחרת זאת גזענות, אפליה וקיפוח מכוונים ומתוכנתים!

 

לסיכום

 

אחד העקרונות החשובים של החברה הדמוקרטית הוא אחריות. הנחת היסוד היא כי בן אדם חייב לשאת בתוצאות על מעשיו, לדעת לתקן לבד את טעויותיו, לבד לשלם מחיר על הרשלנות שלו, ולהשיג הצלחה בחיים בעזרת מאמצים אישיים בלבד. רק אז החברה יכולה לטעון לחופש. לצערי, במדינת ישראל כיום, פמיניסטיות מעדיפות להתנער (ומעודדות לכך את שאר הנשים התמימות שאין להן יד ורגל במזימות פמיניסטיות זדוניות) מכל אחריות על מעשיהן, כולל גידול ילדיהן שלהן, ומשאירות את הזכות הזאת לאנשים אחרים, או במילים פשוטות - למדינה, אשר בתורה, עושה זאת על ידי משלם המסים, כלומר שוב - אנשים אחרים. התוצאה היא שהחברה משלמת מחיר על טעויותיהן והחלטותיהן של פמינסטיות (ותחת השפעתן ההרסנית גם של נשים אחרות). וזה בא לידי ביטוי גם בחקיקה עצמה, וגם בתהליכים משפטיים אבסורדיים.

 

diamond

 

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר