נכון, אובמה אינו אויב.  אך אובמה גם אינו ידיד.  הבה ונדייק יותר, העם האמריקני ברובו המכריע נישאר ידיד אמת לישראל ולעמה, ממשל אובמה הוא שאינו סופר את ישראל.  המדריך את אובמה הינם האינטרסים של ארצות הברית, לא יותר ולא פחות.  מבחינה זו הוא נוקט צעדים נאותים בעבור מדינתו ואין להאשימו בכך.  אנו נוכל להאשים את ראש ממשלתנו במדה והלה וינקוט צעדים הנוגדים את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

האינטרס המדריך את המדיניות המזרח תיכונית של ארצות הברית הוא להסיר את הלחץ ההולך ומתעצם של האיסלם הקיצוני כנגדה בפרט וכנגד המערב בכלל.  להוותנו ישראל ניתפסת בהקשר זה כנטל ולא כיתרון אסטרטגי לארצות הברית ובדין.  אובמה נוקט בצעדים הטובים ביותר עבור ארצו, האם אנו עושים כמעשהו עבור ארצנו?

היו בינינו שהאשימוהו בכך שכרך את סבל העם היהודי בשואה עם "סבל" העם (?) הפלסתיני כיום, כמה לא יפה מצידו.  עם כל הכבוד, אובמה ויועצין יודעים היטב כי הדבר מופרך ואף ילדותי, לא בכך הענין.  שתי מערכות בחירות חשובות ביותר למערב עומדות לפנינו: הבחירות באיראן והבחירות בלבנון הכרוכות בבחירות האירניות.  במדה ואחמאדינג'אד ישמור על מקומו ונסראללה יעלה לשלטון בלבנון הרי שתוכנית "השלום" האובמית (במדה וישנה כזו), מתה מות נשיקה.  גם הוא לא יוכל להצדיק בפני הקונגרס והסנט האמריקנים הדרישה לפינוי מאחזים לנוכח איומים קיומיים על ישראל אשר יועצמו באורח אקספוננציאלי עקב אותו פינוי. 

זאת גם זאת, בצד הפלסתיני אין פרטנר וגם, כך ניראה, לא יהיה משך זמן רב.  היחסים אינם עומדים להפשיר בין החמאס לפת"ח נהפוך הוא הם נסוגים.  ומכאן פינוי מסיבי מדי של כוחות צה"ל משטחים בגדה המערבית, שהוא הגורם המיצב הראשי בגדה כיום, ייצור חלל ריק באזורים המפונים אשר ייתפס ללא כל ספק על ידי החמאס, אשר כדרכו בחול יפתח באש רקטות ומרגמות על מרכזי האוכלוסין בגוש דן וירושלים המערבית.  פעילות זו תיגרור תגובה ישראלית קשה ביותר אשר אפשר ותצית את כל המזרח התיכון.  בדיוק מה שארה"ב מנסה למנוע כעת, באשר התלקחות כזו פועלת כנגד האינטרסים המזרח תיכונים שלה עצמה (ראה מחירי הנפט המאמירים עקב כל סיכסוך).

מכאן היא הסיבה מדוע ארה"ב ברשה הצידה את ישראל והאינטרסים שלה לנוכח הנושא החשוב יותר לטעמה (ואפשר שגם לטעמנו)-מי ישלוט בעולם השיעי בתוך כשבוע.

אובמה אמנם נשא את נאומו במצרים אך הנאום היה מיועד ראש וראשון לקיצוני האיסלם ובראשם העם האיראני והעם בלבנון.  ישראל בהקשר הזה נידחקה לקרן זווית באשר אכן שם מקומה בכל האמור להסדרים בין ארה"ב לקיצונים האיסלמיסטים.  הנאום נועד אם כן לטרפד את התקדמות "ציר הרשע" השיעי במזרח התיכון.  הפן השני של הנאום היה בו בעת בדיוק בכיוון ההפוך דהיינו, לפתוך נתיב הבנות לציר השיעי גם אם יזכו בבחירות הקיצונים בינהם.  אכן, הנאום לא היה כה נעדר תיחכום.

מאידך, הנאום אכן נישא במצרים מסיבה חיונית לכולנו והיא להניח המסד לציר סוני שיכלול את מצרים-ערב הסעודית ירדן ונסיכויות המפרץ אשר יהווה משקל נגד לציר השיעי הכולל את איראן, החיזבאללה וסוריה בכל האמור למזרח התיכון.  כנגד ציר שיעי זה יוצאת ארה"ב למען האינטרסים שלה עצמה, ישראל אינה נחשבת רבות בהקשר זה.

והיכן ישראל בכל הבוקה והמבולקה הזו?  ישראל יוק, ישראל אינה קיימת עוד כיתרון אסטרטגי עבור ארה"ב, ישראל הפכה לנטל בעבור המדיניות הגלובלית האמריקאית לעת הזו.  ישראל היא הכושי (?) שיעשה את שלו ויכול להיות מוזז הצידה עד שיבוא תורו להצדיק שוב קיומו דהיינו, לעת אשר הפלסתינים יהיו כשירים לנהל את עניניהם בעצמם וישראל תיקרא לשיחות שלום ברות משמעות עמם.

כאן הכשל הגדול של אובמה.  הוא מילל "כנות" והצורך בה אך אין מעמיד פנים גדול ממנו כלפי ישראל, חוסר הכנות כלפי ישראל הוא כולו שלו. כך לא מתנהלים למול ידידים.  מבחינה זו זכאי מר נתניהו לחוש רע ואף ניבגד.  מה עוד כי החונטה הישראלית לשעבר החשודה באוטו-אנטישמיות בולטת מוסיפה לתחושה הרעה.

מאידך, בפוליטיקה העולמית הצודק הוא האוויל, החכם הוא המלך.  העצה הטובה ביותר לנושא ונותן הנימצא בנחיתות היא "תנוח היום, הלחם מחר".  ישראל חייבת לראות ראש וראשון את האינטרסים החיונים שלה.  עמידתו הנחרצת של מר בנימין נתניהו באשר לנושא שתי המדינות יש לה שתי פנים.  יהיו כאלו בינינו אשר יאמרו "תן לו לאובמה את מבוקשו, הרי ממילא נושא שתי המדינות לשני העמים הינו כה רחוק", הדבר יסיר את הלחץ מעל ישראל לעת הזו.  אכן, יש הגיון בגישה זו.

הגישה השניה, הגיונית אף היא, גורסת,כי "במשא ומתן תנאי הפתיחה הם חזות הכל".  דהיינו, ככל שישראל תוותר כעת הרי הדבר לא יחשב לטובתה ביום פקודה והיא תאלץ לוותר שוב ושוב ללא תלות בוויתורים הקודמים  בבחינת "שטח (פלסתיני) משוחרר, לא יוחזר".  בפוליטיקה העולמית העיקשות לעיתים משתלמת.  בפוליטיקה הזו תיסמונת "הכלב המשוגע" פועלת כקסם.  ראה אינטרסיהן הפורחים של צפון קוריאה, איראן, סוריה, חיזבאללה, סודאן ועוד רבים אחרים.  האם בושה להיות בחברה כזו?  אפשר שכן.  האם הריח הרע העולה מחברה שכזו שקול כנגד נושאי קיום ישראל?  אפשר בהחלט שכן.   מה גם שלנוכח הדעה הציבורית העולמית השמה את ישראל כסכנה לשלום העולם, השניה אך לאיראן, הרי שמאיגרא עמיקתא ניתן אך לעלות, הלא כן?

ישראל צריכה לשחק את משחקו של אובמה עד הגבול של צרכי ביטחונה ולא צעד אחד נוסף.  ניראה כי הזמנים בהם ראו ישראל וארה"ב את צרכי הביטחון שלנו עין בעין חלפו למשך זמן מסוים ואפשר שלמשך כל משך הקדנציה של חוסיין אובמה, עלינו להשלים ולהסתגל לכך.  במדה וישראל לא תעמוד על צרכי ביטחונה, עם או בלי אובמה, הרי שהיא גומזת במו ידיה את בסיסי קיומה ועם כך אין להשלים.

באם ניתן להשיא עצה כאן (בכל הערבון המוגבל והצניעות האפשרית) הרי שישראל יכולה לשחרר ההצהרה כי לכשיתמלאו כל תנאיה (ולא נפרטם כאן) הרי שבסוף הדרך, לכשנחזה בחמורו של משיח, תסכים למתווה שתי המדינות בהתאם למתווה "מפת הדרכים" המוסכמת ממילא על מר נתניהו.  אך זאת לאחר משא ומתן אשר יביא בחשבון את כלל צורכי ביטחונה של ישראל, עד האחרון שבהם ואשר יפורטו על ידה.  דומה כי מר נתניהו יוכל לשכנע את הקואליציה שלו במתווה זה.

ישראל חייבת להוציא תוכנית מדינית אשר תפרט את כל תנאיה ליישוב הסיכסוך באזורינו, כולם עד אחד.  ככל שנקדים להתנות התנאים, לפרסמם בכתובים ברחבי העולם ובין אומות העולם, כן יופנמו אלו ולנו לכן ייטב.  חשוב לפרט ולהתעקש על דרישות מכסימליות אשר השמים גבולן.... 

יתר על כן, אובמה, הפעם באורח למצער ילדותי משהו, מקושש זרדים למדורת שני העמים בעודו מודע היטב לחוסר התוחלת העכשווי של דרישה זו.  מאידך, מלה לא נאמרה באשר לתרופות שתידרוש או תקבל ישראל במדה ומדיניותו של אובמה ניכשלה וישראל תימצא עצמה בפני שוקת ביטחונית וקיומית שבורה. מי ישא אז בכישלי אובמה, אובמה ומדינתו? הפלשתינים?  הציר הסוני?  מי? האם רק ישראל תישא בתוצאות?  ומכאן כי יותר מאשר חשובה התוכנית המדינית לקראת מתווה השלום, חשובה יותר תוכנית התרופות שייפסקו לטובת ישראל במדה ומתווה זה ייכשל.  ככל שנקדים להציג ולהבהיר התרופות המקובלות עלינו כן ייטב.  על כך במאמר ניפרד.

והאמור מכך, יש לנצל את דיצתו רווית השקיקה של אובמה לעבר העולם האיסלמי על מנת לנצל את כח הכבידה שנוצר עקב כך ולהוציא המיטב עבור ישראל.  כמו שאמר האומר "יתנו יקבלו", הלא כן?

ובאשר לג'ורג' מיטשל, הוא בוודאי יכשל בחתרנות כלפי מדינת ישראל בזמן שהותו אצלנו תוך שהוא קושר קשרים ניסתרים עם גורמים במדינת ישראל, קל יהיה להוכיח זאת...ולדרוש מיד את סילוקו או שהתהליך יפסק באחת.  הפירסום השלילי שיגרם ירכך באחת את גישת האמריקנים, גם את מחליפו.

ועצה אחרונה למאמר זה.  האמריקנים יתכחשו גם לנשיאם הראשון ג'ורג' וושינגטון במדה וענין זה יהיה תואם את האינטרסים שלהם כיום.  אנשי המשא ומתן שלנו עם האמריקנים....אנא, קבלו כל סיכום, אפילו וחסוי, בכתב ובחתימת הנשיא (כולל עדים) עם העתקים בתפוצת נאט"ו.  כל שלא ניכתב ונחתם, מעולם לא נאמר (שאלו את הגב' קלינטון).

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/