אבי לוזון אופטימי ואומר שנעלה למונדיאל בדרום אפריקה, הוא גם אומר שבמשחק מול לטביה יהיו למעלה מ25,000 צופים.

בעיתונות מדווחים על מצב קצת שונה, נכון להיום (3/9) רק 11,000 צופים הבטיחו מקומם, 7,000 מהם קיבלו כרטיס במתנה.

המצב הוא לא רק בישראל, באנגליה שמחו מאד לחזור לוומבלי המחודש אך למעשה הנבחרת לא מצליחה להביא 90,000 צופים כמעט לשום משחק.

הכדורגל שהנבחרות המתכנסות רק לעיתים רחוקות לא קרוב לכדורגל שמציגות מנצ'סטר יונייטד וברצלונה.

והקבוצות בכלל והמאמנים בפרט כבר ממש לא שמחים לשלוח שחקנים לנבחרת, לא למונדיאל ליורו ולקופה שמחזירים להן שחקנים עייפים שלא נחו בקיץ ובלא מעט מקרים פותחים את העונה בצורה לא טובה ובטח לא לאליפות אפריקה שאחת לשנתיים לוקחת את מיטב השחקנים באמצע העונה.

לאליפות אירופה הקרובה בכדורסל לא יגיעו שאראס, כספי, טפירו, מצ'יאסקאוס, קירילנקו, חימינז ואחרים מרצון, פשוט בחרו לותר מרצון על השתתפות באליפות כדי להכין את עצמם טוב יותר לעונה הקרובה בקבוצות.

אז נכון שכדורסל לא נחשב באירופה כמו כדורגל ונכון שאליפות אירופה בכדורסל מתקיימת כל שנתיים לעומת כל 4 בכדורגל מה שמוסיף ליוקרה בכדורגל אבל זו עדיין נבחרת לאומית, נבחרת ממנה בוחרים הרבה שחקנים לפרוש לטובת קבוצתם, לטובת המקום שבו הכסף הגדול.

האם מצב כזה בכלל יתכן בכדורגל? עדיין מונדיאל זהו הטורניר המחשב והגדול ביותר שיש לעולם להציע, יותר מליגת האליפות, אבל יש סדקים אם זה בכמות הקהל ובעניין וברמה וכן שום בסוגיית הכסף, ניוקאסל כבר קיבלה כסף מהתאחדות האנגלית מכיוון שאואן נפצע במדי נבחרת אנגגליה ולא יכל לפתוח את העונה במדי המפגאייז.

כיום זה בלתי אפשרי אבל אולי בקרוב מאמנים יוכלו להטיל וטו על שחקנים מללכת לנבחרת, עם הלחץ והכסף של הקבוצות לא בטוח שרבים מהשחקנים לא ישתכנעו לוותר.

* במאמר הבא ההצעה