מס' צפיות - 363
דירוג ממוצע -
שלוש מורות
קצת נוסטלגיה לכבוד שנת הלימודים החדשה
מאת: יונה דורון 16/10/09 (09:53)

שמונה שנות בית הספר היסודי שלי התחלקו על פני שלוש מורות. שלוש מחנכות. ראשונה הייתה המורה חווה. ג'ינג'ית גבוהה, מנומשת, בעלת קול עדין שידעה גם להיות תקיפה  בעת הצורך.

 

ביום הראשון ללימודים הזמינה העירייה את כל תלמידי א' והוריהם לחצר בית הספר. מיד לאחר הצלצול הראשון התייצבו לפנינו שלוש המורות המיועדות. המורה חווה, שנקבעה כמחנכת א1, התחילה ראשונה לקרוא את שמות תלמידיה שנתבקשו להסתדר בזוגות לפניה.

 

עמדתי בחצר המוצלת, בת חמש וחצי נרגשת, לבושה בשמלה כחולה וחגיגית, ידי בידה של אמי וחיכיתי שתקרא בשמי. מבט קצר בשלושת המורות הספיק לי כדי להחליט שאני רוצה להיות דווקא בכיתתה של המורה חווה.

 

מאחר ושם משפחתי התחיל באות פא, נותרו לי דקות ארוכות להתפלל שמשאלתי אכן תתגשם. משהגיע תורי והמורה חווה אכן קראה בשמי, נישקה אותי אמי נשיקה חטופה על לחיי ושחררה את ידי כדי שאוכל למהר ולהצטרף לטור הזוגות הארוך שהשתרך לפני המורה. כך התחיל יום הלימודים הראשון שלי.

 

אהבנו את המורה חווה בלב שלם, כפי שרק תלמידי א' יודעים לאהוב את המורה שלהם. היא שפתחה בפני את עולם הקריאה והכתיבה ובעידודה הפכתי לקוראת נלהבת של כל ספרי הילדים המצויים בספריית בית הספר ובספרייה העירונית.

 

משנודע לנו, לקראת סוף כיתה ג', שהמורה חווה לא תמשיך ללמד אותנו, כעסנו והתעצבנו מאוד. היא הייתה זו שבחיוך ובסבלנות הסבירה לנו שזו דרכו של עולם והבטיחה שנקבל מורה טובה, לפחות כמוה...

 

המורה שושנה הייתה היפוכה הגמור של המורה חווה. נמוכת-קומה, שערה קצר, עיניה חומות ולה קול בס סמכותי. השבועות הראשונים היו קשים לשני הצדדים, אולם בסופו של דבר - נכבשנו. היו לה דרישות גבוהות בתחום הלימודי והיא  הקפידה מאוד בתחום המשמעת.

 

היא זו שגילתה בי כישרון כתיבה, עודדה וטיפחה אותו. היא ששלחה את חיבורי "דרכו של תפוז" לתחרות חיבורים בנושא שערכה העירייה לכבוד חג ההדר. כמה שמחה וכמה הייתה גאה בי כשזכה החיבור במקום הראשון ! לטקס החגיגי שנערך בעירייה התלוותה המורה שושנה להורי ואלי. כאשר הזמין אותי ראש העירייה לגשת אליו ולקבל את הפרס (ספר שירי ילדים של נתן אלתרמן) ניכר היה שהיא נרגשת לפחות כמוני.

 

היינו מוכנים שהמורה שושנה תלמד אותנו עד סוף כיתה ח', אך לקראת סיום כיתה ה', נודע לנו שבעלה נתמנה לתפקיד בכיר במשטרה והם עומדים לעבור לירושלים. צער רב הצטערנו וחששנו מאוד מה יקרה כשנקבל את אחת המורות הקשוחות המלמדות את הכיתות הגבוהות של בית הספר.

 

החששות התאמתו וקבלנו את המורה ציפורה ששמה יצא כ"קשה". המורה ציפורה הייתה בסביבות גיל החמישים ולנו, כמובן, נראתה זקנה מופלגת. הבגדים שלבשה היו משעממים וחסרי כל ייחוד. היה לה הרגל מגונה של לעיסת נייר ממנו, כנראה, לא הצליחה להפטר. כאשר הייתה מטילה עלינו עבודה עצמית או אפילו כשתלמיד נקרא לכתוב פתרון בעיה חשבונית על הלוח, הייתה מנצלת את הדקות הפנויות הללו לתחוב לפיה פיסות נייר וללעוס אותן. אותי זה ממש דחה והשתדלתי להסב את עיני ממנה על מנת לא לחזות בלעיסה הקולנית. ההרגל הזה היה נושא להרבה צחקוקים ולעג מאחורי גבה של המורה ציפורה.

 

היא ניהלה את הכיתה ביד רמה. מלבדה לימדו אותנו עוד מספר מורים: לטבע, לאנגלית, לתזונה, לתפירה, לנגרות, לחקלאות (כן, כן היו פעם מקצועות כאלה בבית הספר היסודי...) אולם לא היה ספק מיהו בעל הבית בכיתה - המורה ציפורה, כמובן !

 

היה לה ידע רחב במקצועות הספרות, התנ"ך וההיסטוריה והיא השתדלה לדחוס כמה שיותר לראשינו. היא שכיוונה אותנו לעיון באנציקלופדיה ולחיפוש במקורות מידע נוספים כאשר הטילה עלינו עבודה בנושא מסוים.

 

לאחר שסיימתי את לימודי בסמינר, עבדתי שנתיים במילוי-מקום עד שנמצאה לי משרת הוראה קבועה סמוך למקום מגורי. במהלך אותן שנתיים נקראתי לא אחת למלא מקום בבית הספר של ילדותי. בפעם הראשונה שבה נכנסתי בהפסקה לחדר המורים היה לי פיק ברכיים. כתלמידים מעולם לא הורשנו להיכנס לחדר המורים. זה היה ממש מחוץ לתחום עבורנו.

 

המורה חווה הייתה שם, חביבה וחייכנית כתמיד. היא קידמה אותי  במאור פנים ושאלה אם ארצה לשתות כוס תה. התרגשתי והסמקתי. הרגשתי קצת כמו ילדה בכיתה א' שקיבלה צ'ופר מן המורה.

 

מורות רבות לימדו אותי אך מקום של כבוד בזיכרוני שמור לשלוש המחנכות מבית הספר היסודי.

הכותבת היא מחברת הספרים "תחנות בזמן" ו"סוד במשפחה"

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר