פרשת "לך-לך"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית י"ב/ב').

על המלים "ואגדלה שמך" יש לשאול: מה המשמעות של הברכה? איזו מין ברכה היא זו? וכי אברהם השתוקק להגדיל ולפרסם את שמו ברבים? הרי הוא מעיד על עצמו בפרשת וירא "ואנוכי עפר ואפר" (י"ח/כז').

קושי נוסף בפסוק זה: עניין הברכה נאמר בכפל לשון,בתחילת הפסוק נאמר: "ואברכך" ובסיומו "והיה ברכה". מדוע מופיע כפל הלשון? התמיהה גדולה עוד יותר כאשר בין שתי הברכות נכנס עניין נוסף - "ואגדלה שמך" המביע את ההיפך מהצהרתו של אברהם "ואנוכי עפר ואפר"?

ההסבר לכל התמיהות הנ"ל הוא, שאכן אברהם ביטל עצמו כלפי הבורא ומציאותו האישית לא נחשבה ולא תפסה מקום. לכן, כאשר ה' אומר לאברהם "ואגדלה שמך" המשמעות היא, שהברכה הנראית כביכול כאילו באה להגדיל ולהאדיר את  שמו של אברהם, בעצם באה להגדיל ולהאדיר את ההוויה האלוקית בעולם, אשר לעומתה התבטא אברהם "ואנוכי עפר ואפר". אמונתו בבורא עולם היתה אבסולוטית והוא ביטל את יישותו מול הבורא.

רש"י מסביר את הכפילות בברכה כך: "'ואברכך' - בממון, 'והיה ברכה' - הברכות נתונות בידך...מעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ". מכאן, שכפל הלשון בא להסביר ברכות שונות שניתנו לאברהם. מצד אחד - הברכה הפיזית, שיהיה לו ממון רב ומצד שני ברכה רוחנית הקשורה ל"ואגדלה שמך". שמך יהיה מפורסם מאוד וכולם יבקשו את ברכתך להצלחה, ומעתה תוכל אך אתה להעתיר מטובך ולברך את הסובבים אותך.

חשש כל שהוא התגנב ללב אברהם על שהברכות המאליפות שמעתיר עליו הבורא יגרמו ל"עין הרע" שתשלוט בו, כי הוא ידע היטב שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. על כן, מרגיע אותו ה' בברכה נוספת "והיה ברכה" ונותן לו להבין שאל לו לחשוש מ"עין הרע" עקב העושר והפרסום שיהיו לו, היות שכל אלו נועדו לעשייה למען האנושות. בהכנסת האורחים של אברהם ובמעשי החסד לכל עובר ושב, היה אברהם מנחיל את האמונה באל אחד ויוצר ביטול עבודת אלילים עץ ואבן.

מכאן, שכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה דואגים לכל נצרך מתוך כוונה טהורה, אינם ניזוקים גם אם הם עשירים ומפורסמים, כי אין עין רעה שולטת בהם.

                                                                                         דוד דרומר