חמש שנים לאחר מות אביה מצליחה אלה לאזור כוח ולהכין את דירתו למכירה או השכרה. היא מתעקשת לבצע בעצמה את המשימה, ללא עזרת בעלה או בניה.

אלה מוצאת בדירה ערימה של מכתבים, כולם ממוענים אליה, אשר מעולם לא נשלחו. במכתבים מגולל אביה נעים (אשר כשמו כן הוא) את סיפור חייו. חיים שראשיתם בילדות קשה בקטמונים בצילו של אב אכזר ואם כנועה וחלושה, המשכם בשירות הצבאי שזקף את גוו וחיבר אותו לחבריו הטובים ואחר כך חיים בוגרים בירושלים עם סטייה מפתיעה לקרקוב שבפולין.

הדמות הדומיננטית בחייו הייתה אחותו הגדולה פלורה. היא הייתה לו אם ואחות, חברה ומדריכה. בכל הסיפורים המתארים אירועים מכוננים בחייו וגם אפיזודות קטנות, יש תמיד פלורה. גם כשלא הייתה לצידו בפועל, שרתה רוחה עליו.

רק זמן מה לאחר מותה של פלורה מסרטן, כשהיה נעים כבר בראשית שנות הארבעים לחייו, נשא אישה והוליד בת. לבתו קרא פלורה על שם אחותו ואהב אותה מאוד. הבת לא אהבה את השם שהעניק לה אביה ובבגרותו החליפה אותו לאלה.

הסיפורים  המרתקים כתובים בסגנון קולח ונטועים בהוויה הישראלית העכשווית. לקראת סוף הספר יש קטע מעט פילוסופי הדן ברגע הקסום בו כובש הספר את הקורא. אותי הקטע הזה כבש !

מאוחר יותר יש שוב קטע אשר מאוד התחברתי אליו, כמי שגם כן חוטאת בכתיבה. אני מצטטת : "אני יודע שהדרך היחידה לנצח באמת, כמו שכתבה ויסלבה שימרובסקה, הכתיבה היא הדרך היחידה שלנו - בני האנוש - לנקום במי שממית אותנו. אבל אני לא מצליח. אני מנסה ומנסה והצג מולי נותר לבן ממילים. רק אייקון ה start בפינה מסמל את מה שהיה יכול לקרות אילו ".

אינני מסכימה עם הכותב, הוא מצליח גם מצליח !

"תמיד פלורה" מאת יובל אלבשן

240 עמ'  הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד