ב-30 לנובמבר קיבלנו הזמנה לאירוע יוצא-דופן. יוצא-דופן משתי סיבות: ראשית, כי הקהילה הקטנה של יוצאי צ'כוסלובקיה בישראל מתכנסת רק לעתים רחוקות, אבל גם בגלל אופיו המיוחד של ערב זה. יוזם ההתכנסות היה פרופ' אמריטוס ישעיהו ניר מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות ע"ש נוח מוזס באוניברסיטת ירושלים, שביקש להציג לפנינו מספר סרטים קצרים על חלקה בשואה של האנטישמיות בסלובקיה ותערוכת צילומים אומנותיים המחברת בין "יד ושם" והטבע בסביבתו.

את הערב פתח אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, שנידב את האכסניה לערב זה, אחריו הופיעו יו"ר התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה וקונסול הכבוד של סלובקיה מר נתן שטיינר, שזימן את הבאים לאירוע ונספח התרבות של שגרירות סלובקיה בישראל. הנחה בקולו שקט ובצניעות האופיינית לו, ישעיהו ניר, המוכר לרוב המתכנסים כקוסטיה, מדריכנו לשעבר בשומר הצעיר בצ'כוסלובקיה.

קוסטיה חלם במשך שנים על הפקת סרט על נושא שנאת היהודים בארץ הולדתו ואף כתב את התסריט, אבל חלומו לא התגשם, בגלל הפרוזאית שבסיבות: חוסר תקציב. האיש מימן חלק מההוצאות מקרן ההשתלמות שלו, אבל סכום זה כיסה רק חלק מזערי מזה הדרוש והסרט לא הושלם עד היום. אף-על-פי-כן הופקו קטעים מרשימים אחדים, שחלקם הוצג באותו הערב לפני באי ההתכנסות, ברובם אנשים מבוגרים שעברו את השואה בסלובקיה ומכירים היטב את הנושאים שהועלו.

קצת רקע היסטורי. לאחר הסכם מינכן בשנת 1938, בין גרמניה הנאצית מחד ואנגליה וצרפת מאידך, נכנס הצבא הגרמני אל חבל הסודטים בעל הרוב הגרמני, שהיווה חלק מצ'כוסלובקיה. במקביל, החלקים הדרומיים של סלובקיה, בהם רוב האוכלוסייה הייתה הונגרית, סופחו להונגריה ואילו האזור סביב טשין סופח לפולין. במרץ 1939 הכריזה שאריתה של סלובקיה על עצמאותה, הגרמנים פלשו לצ'כיה והפכו אותה לפרוטקטוראט גרמני. בראש משטר הבובות של הנאצים בסלובקיה עמד כומר קתולי שהוצא אחר המלחמה להורג.

סלובקיה הייתה בין הראשונות שגירשה יהודים למחנות ההשמדה. בסוף 1942 כבר הושמדו 65% מהקהילה היהודית. יתר-על-כן, המדינה אף שילמה 500 מארקים לגרמניה עבור כל מגורש. "היוזמה לגירוש יהודי סלובקיה הייתה של הממשלה הסלובקית מתוך מוטיבציה לבזוז את הרכוש היהודי."

בשלב זה חלה הפסקה בגירוש. הסיבות לכך היו שונות, התרומה הכלכלית של הגירוש הפסיקה להיות כדאית, החל מחסור בכוח אדם ובבעלי מקצוע מיומנים, אלפי יהודים ברחו להונגריה, אבל העיקרית הייתה כנראה, כי הקצין הגרמני והמנהיגים הסלובקיים שהופקדו על המשלוחים, שוחדו בסכומים גדולים (קצין הס.ס. ויסליצני, מעוזריו הבכירים של אייכמן, קיבל 40 אלף דולרים). גל גירושים שני החל בעקבות כישלון המרד הסלובקי, שהתחולל בין ה-29 לאוגוסט 1944 ל-28 לאוקטובר בו. כדי למגר את ההתקוממות, נכנס לסלובקיה צבא גרמני, השלטון בפועל עבר לידיו והגירוש התחדש. (אחד מידידיי שהשתתף במרד באופן פעיל, אבל בגל הגירושים השני שכל את הוריו, התבטא במר ליבו: "הלוואי והמרד כלל לא היה מתחולל!")

בסופו של חשבון "מקרב היהודים, שחיו בסלובקיה העצמאית, נספו 66,227 בשני גלי גירושים. מספר זה אינו כולל את קורבנות הרצח בסלובקיה, שמספרם מוערך בכ-3,500 נפש. עם השטחים שסופחו להונגריה, מספר האבדות עולה ל-110,000 נפש. מכל יהדות סלובקיה שמנתה 136,737 לפני המלחמה, שרדו כ-15 אלף איש." (תולדות השואה בסלובקיה).

הסרטון המרשים ביותר היה ראיון מדהים בכנותו בין קוסטיה ושני פוליטיקאים סלובקיים בשם צ'רנוגורסקי, אב ובנו. האב שימש כחבר הפרלמנט הסלובקי הפשיסטי-קלריקאלי בשנים 1938-1945, כאשר סלובקיה שוחררה על-ידי הצבא הסובייטי, בעוד הבן כיהן בשורה של תפקידים מרכזיים בצ'כוסלובקיה שלאחר מלה"ע ה-2 ואח"כ ברפובליקה הסלובקית העצמאית, שהעיקרי בהם היה כראש ממשלתה הדמוקראטי הראשון בין השנים 1991 ל-1992.

הדמות המעניינת בראיון היה האב. צ'רנוגורסקי הבן אומנם ציין, כי אביו טעה, אבל הוא עשה כן בקול ענות חלשה, יותר כדי לצאת לידי חובה ולא שכנע. האב טען בין היתר, כי אחת מהסיבות לאנטישמיות היו 'הבארים' (הכוונה לבתי-מרזח, א.ש.) שהקימו יהודים מגליציה במאה ה-19 בכל כפר. הוא ייחס את גירוש 58,000 היהודים הראשונים ב-1942 ללחץ הגרמני שהסלובקים לא יכלו לעמוד בו, אבל לא היה מוכן להביע חרטה, גם כשהמראיין שאל על כך במפגיע. הוא גם טען, כי גירוש זה, אפשר לתת פטור ליהודים הנותרים. (בנקודה זאת הושמעו קריאות רמות של 'שקר' מצד הצופים בקהל). לדבריו רוב הרופאים בסלובקיה היו יהודים והסלובקים הסבירו לגרמנים, שכל מערכת הבריאות תתמוטט בלעדיהם. גם בסיום הראיון, הצהיר האב בנחישות, כי אינו מסכים לעמדתו של ניר.

לאור תוכנו החריף של הסרט (שנערך בסלובקית, עם voice over באנגלית ותרגום עברי בגוף הסרט) שמחברו קרא לו "ראיון עם קריאות ביניים", המצביע בבירור על אשמת השלטונות הסלובקיים ברציחת מעל ל-66,000 מאזרחיהם, מובנת הערתו של יו"ר התאחדות יוצאי צ'כוסלובקיה בפתיחת הערב, כי שגריר סלובקיה נעדר מהאירוע בגלל "מחלה דיפלומאטית".

בערב הוצגו עוד שני קטעי סרטים. האחד (בסלובקית, ללא תרגום) עם עיתונאי ולוחם לשעבר במרד הסלובקי, על היעדרה של מצבה המנציחה את חלקם של היהודים בהתקוממות. מספר היהודים שנלחמו במרד היה כ-2000, ביניהם יחידה בת 200 איש, שהתארגנה במחנה המעצר נובאקי. אין בידינו נתונים מדויקים על מספר הנופלים היהודים בקרבות אלה, אך לפי אומדנים מסוימים מספרם הגיע לכמה מאות (ביניהם היו הצנחנים מארץ ישראל חביבה רייק - שהזכרתיה באחת מרשימותיי הקודמות - צבי בן-יעקב ורפי וייס).

הראיון השני נערך עם האדריכל הישראלי אריה פטרן ואשתו, ההיסטוריונית גילה פטרן, אף הם ממדריכינו לשעבר בתנועת הנוער בצ'כוסלובקיה. אריה סיפר על המאמצים לכבד כראוי את זכרם של הקורבנות היהודיים באתר קרמניצ'קה, בה נטמנו בשישה קברים המוניים 747 אזרחים, יהודים, סלובקים, צוענים, ביניהם 211 נשים ו-58 ילדים מגיל 3 שבועות, שנרצחו על-ידי הנאצים בסוף 1944 ותחילת 1945. גם חביבה רייק הוצאה להורג במקום הזה, אבל עצמותיה הועלו להר הרצל ב-1952.

על הקברים הוקמה מצבה מרשימה, שלא היה ספק בערכה האומנותית, אולם במרכזה עמדו שלושה צלבים גדולים! אריה, שמלבד עבודותיו הרבות בארץ ובעולם, תכנן גם עשרות מצבות לזכר הנספים בשואה וחללי מערכות ישראל ואף בתי קברות צבאיים, הכין תרשים של מצבה, שבניגוד להצעות אחרות איננה מכילה מגן דוד, אלא את מנורת שבעת הקנים, אבל וועדה סלובקית דחתה את ההצעה על הסף. דעתה הייתה, כי גם הצלב הוא סמל כלל-אנושי. כשיושב ראש הכנסת דאז, שבח וייס, יצא לסלובקיה כנציגה הרשמי של ישראל לעצרת לזכר ההתקוממות הסלובקית, הוא נדלק לרעיון והצליח לשכנע את מארחיו להשלים את המצבה הקיימת ביצירתו של פטרן, מנורת שבעת הקנים עם הכיתוב "זכור" בתחתיה, המשתלבת יפה ביצירה המקורית ואף הוכנה מאותה האבן.

בסיום ההקרנה סיפר פרופ' ניר, כי כאשר ניסה לגייס תמיכה כספית להפקת הסרט במלואו, מצא אוזן קשבת והתסריט שהכין נמצא מתאים וראוי, אולם את התמיכה לא קיבל. נרמז לו, כי לו היה משמיט מילה אחת מתסריטו, היה אולי זוכה בהקצבה הדרושה.

מהי המילה שאין לה ‘rating' טוב במקומותינו? סלובקיה!

ביציאה מהאולם הביעו חלק מהמשתתפים בערב מרשים זה את דעתם - אשתי ואני מצרפים את קולותינו לדעה זאת - כי הראיון עם זוג הפוליטיקאים הסלובקיים הוא מסמך תיעודי בעל חשיבות רבה ומן הראוי היה שיימצא במרכזים הפדגוגיים בארץ, יופץ באמצעות מערכת החינוך. הורים וסבים יוכלו להסתייע בסרט, כדי להבהיר לצאצאיהם, למה עליהם לשמוח שלא גדלו, או שאינם גדלים בגלות.