אצבעותיו לחצו בחוזקה על הסורגים שהפרידו בינו לבין העולם שבחוץ, הוא הצמיד את ראשו בנסיון לגמוע את משב הרוח שחלף לרגע, הוא לא חש שום תחושה בגופו, לא תחושת כאב, לא תחושה של עייפות, עיניו הכחולות היו מכוסות דוך שהפריד בין המחשבה לסיטואציה בה היה כלוא ומחשבותיו נדדו לשנה שהייתה כאילו חלום:

סטיב היה דייג עוד מילדותו, החוף היה ביתו מאז ומתמיד, הים היה חייו,נשימתו סיפוקו וכל עולמו.

משעות הבוקר המוקדמות היה מגיע לסירה, מעמיס עליה את הציוד ויוצא למרחבים, הוא היה אוחז את ההגה באהבה ונותן לשמש ולרוח להכות בפניו, כל יציאה לים הייתה חוויה חדשה מעולם לא ידע כיצד יחזור ומתי, לא היה לו שעון על היד, מבט אחד לרקיע והוא ידע מה השעה, היה מחובר לים כמו עובר לחבל הטבור.

מעולם סטיב לא חשב שהוא יכול להתעשר מהשלל שהיה מעלה ברשת, הספיקה לו כמות קטנה של דגים שמכר, לא היו לו צרכים שדרשו הרבה כסף, לא בזבז על בגדים ומוצרי חשמל, מיטה לא מוצעת, פתיליה ישנה ,רצפה  וקירות מכוסים מזכרות  שמצא במשך השנים במעמקי הים, ככה חי את מרבית חייו.

באחת ההפלגות כששט במקביל לחוף הבחין בדמות שנכנסה למים, הגלים היו גבוהים והוא עקב וראה רק את הראש ולפתע הדמות נעלמה בין הגלים, סטיב הגביר את מהירות הסירה והתקרב עד כמה שיכל וקפץ למים, אחרי מספר צלילות הוא הבחין בדמות ששקעה הושיט את ידו ומשך אותה החוצה, רק אז ראה שזו אישה, בשנות ה-40 לחייה, מבלי להסס הצמיד את שפתיו לשלה והחל להנשים אותה, אחרי מספר דקות היא השתעלה וירקה מים ופקחה את עיניה.

סטיב הפשיט אותה מבגדיה וכיסה אותה בשמיכה מבלי לומר מילה, האישה פקחה את עיניה, היה לה מבט של תמיהה, כאילו שאלה אותו ללא מילים למה?

סטיב ניגש להגה ועמד בגבו לאישה, היה אפשר רק לשמוע את  איוושת הגלים והמית הרוח בסירה השתררה דומיה מוחלטת, לאחר כשעה שמע מאחוריו שיעול, הוא הסתובב והאישה עמדה מולו עטופה בשמיכה, שערותיה  הרטובות כיסו את פניה והיא נראתה כחסרת אונים, רק שדיה העולים ויורדים כקצב נשימתה העידו על התרגשותה,

"למה הצלת אותי?, למה לא נתת לי למות?"

סטיב הביט בה ואמר ברוך " לנו האנשים אסור לקחת את חיינו במו ידנו, יש מי שעושה זאת"

הוא לקח את ידה והוביל אותה לתוך הקבינה, מזג לה כוס יין והושיט לה, היא לקחה את הכוס קירבה לשפתותיה ושתתה.

הוא הצביע על המיטה ודחף אותה קלות,כששכבה כיסה אותה בשמיכה המרופטת "תלכי לישון נדבר כשתתעוררי"

ויצא.

היא ישנה עד למחרת בבוקר ויצאה אל הסיפון כשהיא לבושה במפת שולחן שמצאה בקבינה, לפתע סטיב הבחין ביופיה, הוא לא היה רגיל להיות בקרבת נשים כל-כך קרוב והרגיש דגדוג ברגליו, היה בה משהו חייתי שגרם לסטיב רק רצון להצמיד אותה אליו ולא להרפות, אבל הוא לא זז.

לאחר שהכין לשנייהם לאכול הופתע שהיא הושיטה את ידה לפתה את חולצתו והובילה אותו לקבינה, דחפה אותו למיטה והוא ישב בהלם, היא קרעה מעצמה את מפת השולחן והתיישבה עליו, הוא לא הוציא הגה ונתן לה להוביל בכל המהלך המפתיע הזה,

היא הצמידה את שדיה לגופו החסון והשרירי ולקקה את שפתיו, סטיב נאנח אנחה בקול רם חיבק אותה בחוזקה והשכיב אותה במיטה כשהוא גוהר מעליה. הסירה התנדנדה בגלל הגלים הסוערים וסטיב איבד שליטה, הם נעו ביחד בקצב הגלים, הוא נשך את צווארה בחוזקה עד שדיממה, היא הרימה את רגליה וכרכה סביב גופו, הם היו לגוף אחד והחלון היחיד בקבינה התכסה אדים מהתשוקה שיצאה מגופם, כל גל היה כהמראה בחללית ואז באה הנחיתה ,שוב ושוב עד שמפיו בקעה צעקה שדמתה בעוצמתה לשאגה של אריה וזה נגמר, הוא שכב עליה עד שנשימתו חזרה אליו.

"מי את  ומאין באת? ולמה רצית להתאבד"

 "זה לא משנה מאין באתי ולמה ניסיתי להתאבד, אבל הדרך לסיים את חיי בלחוש אותך היא כמתנה אחרונה מהחיים"

והיא קמה ויצאה עירומה לסיפון.

לאחר כמה דקות כשלא שבה סטיב עטה את בגד ים על גופו ויצא החוצה, היא לא הייתה על הסיפון הוא הרגיש בהלה ועיניו התרוצצו לכיוון הים הגדול והסוער ואז ראה אותה צפה, מבלי לחשוב פעמים זינק אל המים ושחה כמו מטורף לעברה, הוא ידע ברגע שהפך את גופה עם הפנים כלפי מעלה שהיא ללא רוח חיים, סטיב היה  מבועת ומשך אותה אל הסירה, ניסה שוב להנשים אותה אך ללא הועיל,

הוא לא שם לב אבל סירה של משמר החופים התקרבה אל סירתו ונשמע קול ממערכת הכריזה "אנחנו מבקשים ממך להרים ידיים ולא לנוע עד שנעלה על הסירה שלך", כמה חיילים עלו על הסירה הם הביטו בו ובגופה שהייתה מוטלת על הסיפון, מבלי לתשאל אותו או לאפשר לו לומר מילה כפתו את ידיו באזיקים והורידו אותו לסירה שלהם כשהם גוררים את סירתו בחבל מאחור.

חריקה של דלת התא העירה את סטיב הוא הסתובב וראה קצין משטרה עומד בפתח " אתה משוחרר סטיב, הסתבר לנו כי האישה הייתה חולה אנושות ובבוקר נתבשרה כי לא נותר לה זמן רב לחיות ולכן התאבדה כפי שסיפרת, אתה משוחרר"...

סטיב יצא מבנין המשטרה כשהוא הולך בכבדות לכיוון המרינה.....

את סטיב יכלו לראות אנשים שבאו למזח כשהוא יושב רק עם חכה ביד ומביט לעבר הים, הוא לא נכנס למים יותר ולא פרש את הרשת לעולם יותר.