מס' צפיות - 380
דירוג ממוצע -
הדיוטות בחסות החוק
הבה וניקרא לילד בשמו, פתיחת כביש 443 לתנועה פלסתינית הינה הזמנה ואישור לרצח יהודים אשר נעשתה בידיעה, בחסות וברשות החוק.
מאת: אהרון רול 30/12/09 (08:54)

30 דצמבר 2009

הדיוטות בחסות החוק

הבה וניקרא לילד בשמו, פתיחת כביש 443 לתנועה פלסתינית הינה הזמנה ואישור לרצח יהודים אשר נעשתה בידיעה, בחסות וברשות החוק.  כל טיעוניו המלומדים של הבג"צ לא ישנו את העובדה הבסיסית, יהודים יירצחו שוב ושוב עקב ההחלטת העיוועים הזו של שופטי בית המשפט העליון (ועם השופט אדמונד לוי הסליחה).

אולי כעת עומדת לפני הציבור שאלת השאלות, מי ישא באחריות לרצח הבא של יהודים שינועו בכביש זה.  שהרי ברי הוא לכל בר-בי-רב כי צה"ל לא יוכל למנוע רצח של יהודים שינועו בכביש יחדיו עם מרצחי הפלסתינים.  הוראתו של הבג"צ לצה"ל לדאוג לביטחון הנוסעים מלמדת עד כמה מנותק הבג"צ מההוויה בשטח.  מתגנב החשש ללב כי הינם יודעים ומודעים לתוצאות החלטתם ואך בורשים זאת בלב גס.   

 

אין זו ההחלטה הדומה ליציאה למלחמה אשר בה ברי ומובן על מקבלי ההחלטות כמו גם היוצאים למלחמה מהו הסיכון העומד בפני חיילינו.

החלטת הבג"צ  העמידה את זכויות הפלשתינים אשר קיימות חלופות לתנועתם בכביש זה , אם גם לא נוחות ביותר, למול חיי אדם, למול חיי יהודים.  בשנת 2008 הרי ניפתח כביש "מרקם" מיוחד להקל על הפלשתינים המבקשים לנוע בציר דומה לכביש 443 , קשה להאמין כי שופטי הבג"צ לא ידעו זאת. בהחלטתם פסקו הללו כי חיי יהודים, דמם של יהודים אינו סמוק יותר מזכויות אזרחיות של פלסתינים.

בית המשפט הלזה לא העמיד דם מול דם, בית המשפט העמיד זכויות וירטואליות למול דמם של הנירצחים היהודים העתידים, רק משום שהינם יהודים.

הרי ברי הוא כי חיי הפלשתינים אשר ינועו כעת בכביש 443 אינם כלל בסכנה, הם ינועו להם בו בשופי ונחת וילגלגו על היהוד אשר יאלצו לנוע ברכבים ממוגנים למרות שכמובן עובדה זו לא תציל חייהם.

 

שוב גילה בית המשפט הלזה איוולת משרישה בהעזו לפסוק בעניני ביטחון אשר חבריו מבינים בהם "כחמורים במרק פירות" (ושוב, סליחה עם השופט אדמונד לוי).  כבר עברנו פסיקה אווילית דומה של גבירות העליון בנושא מיגון יישובי הנגב המערבי והנה כלהכעיס, באטימות ובהדיוטיזם שקשה להסבירו חוזרות הן שוב לאותו מעשה חלם.

שוב משתעשע הבג"צ בחיי אזרחינו באטימות וגבהות לב כאשר לוקח הוא לעצמו סמכויות אשר אינן שלו ויחד עם זאת אינו חייב בדין וחשבון לאיש בעולמנו לגבי התוצאות והמשמעות של פסיקותיו.

שוב הוכח בהחלטה זו כי הסמכויות שנילקחו בעורמה על ידי המשפטן הקטן והפוליטיקאי הגדול אהרון ברק ובעטת הצד שלו בייניש, המכונות "הכל שפיט", מכוונות בלעדית על מנת לתת לאירגוני שמאל קיצוני ועוזריהם הפלסתינים קרקע נוחה ומוצקה להשליט על רובו של העם בישראל רעיונותיהם האנטי ישראלים בהשתמשם לכך במערכת המשפט הישראלית.  שוב הוכח כי שופטי העליון נידחפים לשמש "אידיוטים מועילים" ומשת"פים מרצון בעבור "משנאי החינם בינינו" החותרים להשמידנו.

שוב הוכח כי שופטי העליון מגניבים בכחש ובעורמה את שאיפותיהם האישיות והאג'נדה השמאלנית הקיצונית שלהם דרך פסיקותיהם, בכך שמאותתים לדרג המדיני בנוגע לשאיפתם כי מדינת ישראל תחזור ל"גבולות אושוויץ" של 1967 ורצוי גם כי תהפוך "למדינת כל אזרחיה".

קשה להשתחרר מן הרושם המעיק כי שופטי הבג"צ פוזלים לעבר "דו"ח גולדסטון" ופסיקתם מושפעת שלא כדין ממנו.  גם הטוענים בבג"צ הבינו את עוצמתו של "אפקט גולדסטון" בכנותם את מניעת התנועה הפלסתינית "אפרטהייד".

 

כנסת ישראל וחבריה יימעלו בתפקידם כלפי  ציבור בוחריהם וכלל העם בישראל וביטחונו באם יתירו למעשה משפטי-בפרוטה בג"צי זה להתקיים.  חובה עלינו לקדם מהר ככל האפשר חוק עוקף בג"צ אשר יבטל את פסיקת האוון הלזו מחברתנו.

ראוי היה כי לכנסת ישראל כי תחל במהלכים להגדרת סמכויות הבג"צ אם דרך הכנסת תיקונים לחוקה (תהליך אשר יקח זמן רב) ואם דרך חקיקת הוראת שעה אשר יתקנו המעוות עד אז.  נושא זה חייב לעלות כעת על המדובה באשר במדה ונניח לבג"צ להתמיד בהשתלחותו חסרת הרסן בביטחונם של יהודים, הרי שאנו מעמידים בריש גלי את קיום מדינת ישראל בסכנה.   היום זה כביש 443 ומחר, מי יודע, אולי כביש מס' 6....?

 

אהרון רול

amroll@sympatico.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf

הכותב הוא איכפתי לנעשה במדינת ישראל וקיומה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר