מס' צפיות - 564
דירוג ממוצע -
טיפול שורש
מאת: מיכל 25/01/10 (17:18)

היא ישבה עוד דקות ארוכות באוטו, ניסתה לקחת אוויר ואולי לשחרר ולו במעט את כאב השיניים שהטריף אותה מהלילה,

היא אחזה בלחייה הנפוחה פתחה את דלת המכונית ומיהרה למרפאה של ד"ר עפרוני.

לאחות בקבלה לא היה צורך לומר מה הסיבה לבואה שוש רק מצמצה בעיניה כאילו לומר "דחוף דחוף"!!

לאחר מספר דקות קראה האחות בשמה ושוש נכנסה לרופא, ד"ר עפרוני היה בשנות ה-30 לחייו, גבר נמוך  קומה מכוער משהו,

אפו היה גדול שפתיו בשריות ועיניו היו שקועות כאילו באיזה חור אפל, כפתורי החלוק הלבן עמדו להתפקע מכרסו השמנה, הוא

היה מדע לצורתו החיצונית וניסה בכל כוחו להתחבב על הלקוחות ואנשים בכלל בזכות קסמו הרב.

שוש נשכבה על הכיסא כשהיא מראה באצבע על המקום הכואב, ד"ר עפרוני הרגיע אותה בחיוך "אל תדאגי גברת כהן בשביל זה אני

פה".

לאחר שלבש את הכפפות הלבנות רכן בחצי גוף והושיט את ידיו לפיה של שוש, כל גופה התכווץ, "אל תדאגי תרפי את גופך הכל

יהיה בסדר" הוסיף ואמר, לאחר כמה שניות שוש נרגעה והוא הכניס את שתי אצבעותיו אל פיה, פער אותן קצת והביט, דחף את אחת

מאצבעותיו אל פיה והחל למשש את פיה בעדינות עד אשר הגיע למקום הכואב.

שוש הרגישה שהיא בטוחה, הייתה לה תחושה טובה לגבי הרופא שאליו הגיעה בפעם הראשונה, הרפתה את גופה ועצמה את עיניה, היא רצתה להיות "רגע אחרי" ואומנם כך היה, לאחר מספר דקות אמר לה הרופא "פקחי את עינייך, אני סיימתי את הטיפול הראשון ואת תבואי גם מחר ונמשיך עד שנרפא את המקום".

שוש הודתה לו, חתמה על כמה ניירות ויצאה לדרכה, בדרך הבייתה חשבה לעצמה עד כמה היה עדין הטיפול שלו והיא חייכה לעצמה שרק שעה קודם סבלה כ"כ ועכשיו תחושתה טובה.

למחרת הגיעה שוש לד"ר עפרוני, הם כבר החליפו מילות נימוס כחברים וותיקים והיא התיישבה בכיסא כאילו ורק חיכה לה.

כשסיים ללבוש את הכפפות היא עקבה בעיניה רק אחרי ידיו, משהו ביד העטופה כפפה לבנה שקופה גרמה לה להתרגשות וליבה החל להלום בחוזקה, היא חיכתה... ואומנם רופא השיניים פער את פיה והחל בעדינות להעביר את אצבעותיו בתוך פיה, היא חשה בגל החום שאפף את גופה ונדרכה,עיניה היו עצומות והיא החלה להשמיע אנחות והיה נדמה שכאב השיניים הוא התירוץ.

ד"ר עפרוני קלט את הסיטואציה ולפתע עברה מחשבה בראשו שהנה "גם אני הולך לשחק".

לפתע הפסיק, הוא רצה שתרצה עוד, הוא רצה שתצטרך אותו ואם היה יכול לחייך היה צוחק בקול.

במשך שבועיים המשיכה שוש לבוא לקליניקה, היא חיכתה לביקור בקוצר רוח, שנייהם שיחקו משחק וכל אחד חיכה שהשני ישבר

והרגע הגיע..

באחד הביקורים בשעות הערב כשאף לקוח לא חיכה בחוץ והאחות הלכה כבר הבייתה (הדוקטור דאג שתסיים מוקדם) הם נותרו לבדם, עפרוני סגר את הדלת באלגנטיות וניגש לשוש, כל הטקס חזר על עצמו וכשדחף את שתי אצבעותיו לפיה והחל לתור את לחייה מבפנים והעביר אצבע באיטיות על החניכיים שלה שוש ההושיטה את ידה לחלוקו ומשכה אותו אליה...

הכותבת היא רואה,לומדת ורצה לספר לחברה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 12 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
בינו לבינה...
יואל 26.01.10 (08:02)
2.
שוב הצלחת להחזיר אותי לפתוח את האתר
zvidoc 26.01.10 (09:58)
3.
והוא כבר הראה לה "איך סותמים חורים"
בעז לביא 26.01.10 (11:33)
4.
ריגושים
מייקי 26.01.10 (18:09)
5.
שיניים ברוסית ....
הגיגית 26.01.10 (20:01)
6.
מה אגיד...
ר נ י 26.01.10 (23:11)
7.
להגיגית
יואל 27.01.10 (11:59)
8.
ליואל
הגיגית 28.01.10 (23:14)
9.
להגיגית משום מה אני מסכים איתך מאד:))))) ל"ת
יואל 29.01.10 (09:51)
10.
נו טוב.. רופא השיניים שלי ...
זאת אני 29.01.10 (15:57)
11.
ללא כותרת
מוטקה 26.02.10 (15:48)
12.
מאוד מצא חן בעניי שאצי ל"ת
Sinnarina רינה 15.11.10 (16:17)