היום לשם שינוי כאשר יוזכר שמה של ישראל, אני אתפלל שהוא לא יוזכר שנית, אלא רק בשלב המועמדות, כאשר יכריזו על שם המדינה הזוכה, שתהיה זו גרמניה או ארגנטינה והעיקר שלא תהיה זו ישראל.

ביננו גם כך הסיכוי נמוך, וטוב שכך, ואני מקווה שלא אתבדה.

למי שלא הבין על מה אני מדבר, הכוונה היא למועמדותו של הסרט עג'מי בטקס האוסקר.

היום בראיון שנערך עם בימאי הסרט איסכנדר קובטי, האמת יצאה לאור, זו אותה אמת שכולנו כל הזמן משום מה מנסים לטאטא מתחת לשטיח, ובורחים מהעימות איתה כמו מאש, ההתמודדות עם אוכלוסיית ערביי ישראל ונאמנותם למדינה, שמשום מה תמיד כאשר הם זוכים להצלחה מסויימת או הכרה בינלאומית , מיד הם מנצלים את הבמה להכפשת המדינה ופגיעה בשמה.

היום בראיון טלוויזיה שהעניק אותו בימאי הוא אמר :" אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי", ציין קובטי בראיון לערוץ 2. "אני לא נבחרת ישראל. כתוב ישראל כי הכסף מגיע מישראל. יש לך במאי ישראלי ויש לך במאי פלסטיני, יש שחקנים ישראלים ויש שחקנים פלסטינים. הסרט מייצג את ישראל רק טכנית"

מענין כאשר הוא היה צריך את סיועה של הקרן הישראלית לעידוד הקולנוע, הוא ידע יפה מאד לנצל את תעודת הזהות הכחולה שלו ע"מ לקבל מימון לסרטו, בדיוק כפי שהוא מנצל את אותה תעודה לקבל דמי אבטלה, ביטוח לאומי ושאר זכויות שמקנות לו אזרחותו הישראלית, כרגיל במחוזותינו כאשר זה מגיע לחובות, כאן הכל משתנה לא לשירות צבאי, לא לתשלום מיסים, לא לבנייה חוקית ע"פ תכנון ובניה אלא רק טענות ומענות על קיפוח ומסכנות ומגיע לי מגיע לי.

התכונה המכוערת ביותר היא לירוק לבאר ממנה אתה שותה, וזה בדיוק מעשהו של אותו בימאי שכאשר צריך לקבל הוא שווה זכויות כאשר צריך לתת תמורה זה כבר סיפור אחר.

הרי ברור לכולם שאם חלילה אותו סרט יזכה, נזכה לראות את דיגלי פלשתין על בימת הטקס, ונזכה לשמוע נאום תוכחה על האפלייה לה זוכים ערביי ישראל ומסכנותם, ועוד השמצות פרי דמיונם המזרחי השופע של אותם ערבים.

האם לשם כך אני צריך לקוות שישראל תזכה בקטגוריית הסרט הזר? אוי לי ואוי לנו, גם כך אותו סרט הפך להיות למסע השמצה על המדינה ויחסה לאזרחיה הערבים, הרי מישהו בעולם יטרח לבדוק את אמיתות הדברים ?בכלל משום מה רק סרטים בהם קיימת אותה הלקאה עצמית הם אלה שזוכים לפרסום הרב ולהצלחות הגדולות, לא מגיע לנו פעם שסרט בה יראו את ישראל היפה זוכה להצלחה בינלאומית? כנראה שבעולמנו לא.

לערביי ישראל כל שנותן לי לומר, כאשר אתם מדברים על אפלייה תחשבו פעם על מעשיכם והתנהגותכם ועל הדרך בה אתם מדברים בגנות המדינה שדאגה לחינוך,בריאות,ושאר הדברים להם זכיתם ממנה, וכיצד אתם גומלים לה בתמורה, בדיוק כמו הסיפור שכתבתי עליו על המסעדה בחיפה שסירבה להכניס חייל במדים, התנהגותו של בימאי הסרט עג'מי, ודברי הנאצה שמשמיעים החכי"ם הערבים מעל בימת הכנסת וכל בימה אחרת.

ולכל החכמים שסובלים משנאה עצמית שיאמרו שזו אשמתנו ואנחנו גרמנו לכך , כל שנותר לי לומר תחסכו ממני.