רוב הידיעות המתפרסמות אודות משרד הפנים, שליליות ובצדק. גירוש ילדי עובדים, אי-הכרה בנישואין, סירוב לכבד פסקי-דין, הפליית ישובים ערביים, הם נושאים כבדים והתנהלותו הגמלונית, או השרירותית של משרד זה, מספק תחמושת רבה לעיתונאים ומקומם את האזרחים, אבל בל נשכח, כי זהו גם משרד המספק שירותים חיוניים למיליוני אזרחים בענייניהם היומיומיים.

אם יורשה לי, הפעם ברצוני לומר משהו חיובי אודותיו.   

בעשור האחרון לא נזקקתי לשירותי משרד הפנים. כל עוד אין חוק המחייב את האזרחים לעדכן מעת לעת את תעודת הזהות שלהם, אני ממשיך לשאת בתיקי את זאת הישנה, עם הצילום בו אני נראה כבן 25. (במערכות הבחירות כחבר וועדת קלפי, אני מפיג את שעמומי בהשוואת הצילומים בתעודות הזהות עם מראם הנוכחי של בעליהן. עיסוק עצוב למדי, הניגודים לפעמים משוועים!) ממילא מקובל יותר להזדהות באמצעות רישיון הנהיגה, בו הצילום מעודכן פחות-או-יותר. בשבועות האחרונים יצא לי לבקר פעמיים במשרד הפנים ובניגוד לציפיותיי, התרשמתי לטובה.

קודם לביקורי, נאלצתי לבושתי, לשאול את אשתי היכן ממוקם כיום משרד זה. בפעם האחרונה חידשתי את דרכוני בצפון תל אביב, ברחוב הבשן ועל הביקור בו יש לי זיכרונות של סיוט ממשי. באזור כמעט ולא הייתה חניה, אבל לא זאת הייתה הצרה. המשרד היה קטן וצפוף והוא נפתח ישר לרחוב הצר, ללא חדר מבוא. קהל רב הצטופף בחוץ, חלקו גלש לכביש, אנשים נדחפו, צרחו ולעתים הגיעו לידי מהלומות. שומרי הסף היו אדישים למהומה סביבם, כל עוד איש לא ניסה לפרוץ פנימה. העצה שניתנה לי על-ידי 'יודעי-דבר' הייתה להשכים בבוקר ולהגיע עם שחר, כדי לתפוס תור. עם פתיחת המשרד אזלו המספרים חיש-מהר ואז אולצת לשוב למחרת. בתוך המשרד המתינו האנשים זמן רב, ישובים על כסאות פלסטיק וכשסוף-סוף הגיע תורך וזכית לטיפול, חיכית לעתים שבועות לקבלת דרכון.

אחר קבלת הדרכה עדכנית איך להגיע, נסעתי באוטובוס - דבר אחד לא השתנה, ליד משרד הפנים אין מגרש חנייה גם במיקומו החדש - אל מגדל קריית הממשלה, הנמצא מול קניון עזריאלי. אינני יודע מה עמכם, אני אוהב טבע, נופים יפים, פריחה מרהיבה, אבל אלה דברים לימי החופש, לסופי שבוע עם המשפחה. גדלתי בעיר ואני נהנה להימצא בסביבה עירונית הומה, עם בניינים מודרניים. לדעתי, צומת הרחובות קפלן ודרך מנחם בגין, הוא אחד הצמתים המרשימים והמסודרים בארץ. כאן אתה מרגיש שאתה בעיר גדולה ולא בחור נידח.

מגדל המשרדים הענקי המה קהל רב, אבל הסדר והיעילות נשמרו. לקומה ב', בו נמצא משרד הפנים - קומות הקרקע והראשונה משמשות למסחר ושירותים שונים, כמו בנק ודואר - מגיעים באמצעות מדרגות נעות. בביקורי הראשון נזקקתי רק לתעודת-חיים ולמראה התורים הארוכים שהזדנבו בכניסה למשרדים, שמחתי להיווכח, כי לפני התורים קיים דלפק שירות מהיר, בו, ללא המתנה ובחינם, פלט המחשב תוך שתי דקות את מבוקשי. (מאחורי הפקידה הכריז שלט גדול, כי רישיון הנהיגה אינו משמש כתעודה מזהה, אבל תעודת הזהות שלי, עם צילומי מימי איכה, התקבלה ללא בעיות). 

בקשתי לתעודת-חיים עוררה תהיה אצל גברת צעירה שעמדה לידי. הסברתי לה, כי משרדים מסוימים דורשים הוכחה, כי האדם שפנה אליהם עדיין בחיים. במחשבה שנייה, הייתי אומר, כי קל יותר להוציא תעודת פטירה, הרבה יותר קשה להוכיח, כי עתה עדיין חי!

ביקורי השני היה לצורך חידוש הדרכון והפעם נאלצתי לעמוד בשני תורים ארוכים. (במקום נמצא גם אוטומט לחידוש הדרכון, אך לא השתמשתי בו). תור ראשון הוא לבדיקה ביטחונית, אחת השנואות, אבל הנחוצות במציאות חיינו. שני בודקים עושים את מלאכתם נאמנה, אתה מרוקן את כיסיך מכל חפץ מתכתי ומניחם בסלסלה, אבל המכשיר הארור ממשיך לצפצף. אתה חוזר על עקבותיך ושולף את החגורה ממכנסיך ועובר את השער שנית, תוך אחיזת מכנסייך, פן יגלשו כלפי מטה - דווקא לבשתי תחתונים חתיכיים - וסוף-סוף אתה יכול להתקדם לתור השני.

תור זה משתרך לפני אשנב שרשום מעליו 'מודיעין', אבל בעצם זהו משרד לכל דבר, בו מטופלות הבקשות השגרתיות. גם בתור זה שררה יעילות. פקיד עבר בין הממתינים ושאל אותם למבוקשם. כאשר הראיתי לו את הדרכון שרציתי לחדש, הוא אמר לי, כי אני חייב להוציא חדש, נתן לי טופס למלא ואמר לי לרדת לקומה א' ולהצטלם. אחר הצילום ומילוי הטופס, הייתי חייב כמובן לעמוד מחדש בשני התורים הארוכים, אבל כל התהליך היה מהיר ויעיל. כשהגעתי לפקידה, היא חייבה את חשבוני ב-250 ₪ ואמרה לי, כי דרכוני ישלח לביתי תוך שבוע.

כמה לדעתכם ארך כל התהליך הבירוקראטי הנחוץ זה? תופתעו, שעתיים נטו, כולל נסיעה הלוך ושוב באוטובוס, עמידה בארבע תורים, צילום בפוטו רצח, מילוי הטופס והטיפול בידי הפקידה. סביר לא כן? האם הקידום פועל לטובתנו, האזרחים הקטנים? לדעתי הצנועה, כן.