אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ משלי שלמה:  מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּש תּוֹרַת אִמֶּךָ. קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָּמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. (משלי ו'/כ'-כג')

"בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי, וּמִצְוַֹתי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִּקְרָא".  (משלי ז'/א'-ד')

המחנך החכם, המכיר היטב את נבכי נשמתו של האדם, אומר את חכמת החיים:

"נצור בני מצות אביך, ואל תיטוש תורת אמך" - שמור היטב את מצוות התורה כפי שלמדת מאביך, ואל תיטוש ולו לרגע קט את דרכי החינוך שלמדת באופן מעשי מאמך.

"קשרם על לבך תמיד, ענדם על גרגרותיך" - המצוות ודרכי החינוך חייבות להיות חלק בלתי נפרד מהאדם, הם כתכשיטי נוי על הצוואר לזכרון להימצאותם חקוקות על לוח לבך כחלק בלתי נפרד ממך.

"בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך" - התורה איתך כל הזמן: כשאתה מהלך ביום - היא מנחה אותך בדרך טובה שהיא דרך החיים, בשכבך לישון בלילה - היא תשמור ותגן עליך שלא יאונה לך כל רע בשנתך, וכאשר תקיץ משנתך - היא תשיח עמך ותשעשע אותך.

"כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" - כך הוא ערכן של התורה והמצוות: המצווה היא כמו נר דולק המאיר בחשכת הלילה למחזיקו, התורה היא כמו אור הבוקע מן הנר להאיר את הדרך באפלה אשר ילך בה המתבונן ולא יכשל. כך הן תוכחות המוסר, כדרך לחיים יעילים ובטוחים, המדרבנת את השומע להלן להתנהג בדרך החיובית והטובה.

"בני שמור אמרי, ומצוותי תצפון איתך" - יש לשמור את המצוות ולקיימן על פי ההדרכה, באופן מעשי.

"שמור מצוותי וחיה, ותורתי כאישון עיניך" - שמור את המצוות ליישומן לחיים כתורת חיים, שהיא תורת ה'. על מצוות התורה ליישומן, להיות שמורות היטב, כבבת העין-כאישון העין. על המצוות להיות שגורות וברורות לעשיה.

"קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך" - לשם זכירה מתמדת של המצוות התורה עליך לקשרם, כביכול, על אצבעותיך לאות על ידך ועל לבך - כתובות על לוח לבך, כנגד הלב - מקור הרגש האנושי לזיכרון תמידי.

"אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא" - כדאי ומומלץ מאוד לדבוק בחכמה והבינה כדרך חיים חיובית אידיאלית. לחכמה תאמר "אחותי את" - שיש לנו קרבה בקשר דם בל ינתק.  "ומודע"-מַכָּר, הקרוב קרבת נפש-ידיד נפש, "לבינה תקרא"- היא התבונה היישומית.