מס' צפיות - 829
דירוג ממוצע -
ימי שלישי עם מורי / הקאמרי בשיתוף חיפה - ביקורת
מאת: אלעד נעים 01/04/10 (11:27)

הספר "ימי שלישי עם מורי" פרי עטו של מיטש אלבום, אשר יצא לאור בארה"ב הפך עד מהרה לרב מכר, ובהמשך תורגם ליותר מארבעים שפות, ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. יתר על כן, מסקר שנערך התברר כי הוא נרכש בעיקר ע"י קהל קוראים צעיר, ובדיעבד השפיע רבות על מהלך חייהם והביאם לשינוי תפיסתי בכל הנוגע למשמעות החיים. הספר עובד לסרט טלוויזיה מצליח בהפקתה של אופרה ווינפרי ובכיכובו של ג'ק למון, וזכה בארבעה פרסי אמי, והצלחתם של הספר ושל הסרט הביאו את אלבום לכך שהינו סופר אמריקאי מוכר וידוע. בשנת 2002 הוצג לראשונה המחזה תחת אותו שם, אותו כתב אלבום יחד עם ג'פרי האצ'ר, ובימים אלו מועלית ההצגה "ימי שלישי עם מורי" כשיתוף פעולה בין תיאטרון הקאמרי לבין תיאטרון חיפה.

 

מיטש אלבום למד באוניברסיטת ברנדיס בארה"ב בשלהי שנות השבעים, שם הכיר את מורהו הנערץ, מורי שוורץ, אולם לאחר סיום הלימודים נותק הקשר ביניהם, על אף שמיטש הבטיח למורי שישמור עמו על קשר. עם סיום הלימודים אלבום עסק במוסיקה ובעיתונות, ולכן פנה ללימודי תואר שני בעיתונאות באוניברסיטת קולומביה. לאחר מכן החל לעבוד ככב ספורט בניו יורק ובפילדלפיה ומאוחר יותר גם בדטרויט. 16 שנים לאחר מכן הוא נתקל במקרה בראיון טלוויזיוני שנערך עם מורי שוורץ, והתוודע לכך שמורי סובל ממחלת ה- Als, שהינה מחלת ניוון שרירים קשה, ובעקבות זאת החל לבקר את מורהו מדי יום שלישי, וביקורים אלו הובילו לכתיבת ספרו המצליח. עלילת המחזה מתארת את הסיפור מנקודת מבטו של אלבום, אשר משמש כמספר, וסובבת בעיקר סביב תוכן הביקורים בביתו של מורי, ועבור מיטש הם היו שיעור מרגש ומחכים בכל הקשור לחברות, לנתינה ולמוות שעתיד להגיע.

 

המחזה של אלבום ושל האצ'ר מתאר, כאמור, את מהלך פגישותיהם של מיטש ושל מורי מאז שהתגלתה אצל מורי המחלה הקשה ועד למותו. יהיו הקוראים שיאמרו שהרעיונות אשר עולים במחזה ביחס למוות, למיצוי כל יום ויום ולשאיפה לאושר הינם פילוסופיים ובלתי ניתנים ליישום, אולם טיבו של המחזה נמדד ביכולת לתאר באופן אינטימי ואמין את מערכת היחסים בין מורה נערץ לבין תלמידו האהוב ולהותיר עבור הצופים חומר למחשבה במגוון נושאים הקשורים לאופן שבו אנו חיים את חיינו. יהיו הצופים שיאמרו שתכני המחזה הם בגדר סיסמאות, אולם תחושותיי ביחס לרעיונות אשר הועלו במחזה הזכירו לי את תחושותיי לאחר צפייה במחזמר "Rent" בברודווי, בכל הקשור לצורך להיות תמיד מאושר ולחיות כל יום כאילו זהו היום האחרון בחיינו. יחד עם זאת, נדמה כי המרדף שאנו מנהלים אחר האושר במסגרת החיים המודרניים הינו בלתי פוסק בשל האילוצים התובעניים, ואושר של ממש נותר בגדר משאת נפש. לפיכך, גם אחרי הצפייה בהצגה זו הרהרתי בנושא, ותפיסתי היא שגם הדרך לאושר מביאה אותנו להיות מאושרים, דבר שאינו בגדר מה בכך.

 

משה נאור העמיד הצגה אינטימית, אנושית, מרגשת, נוגעת ללב ועשויה היטב, וגדולתה היא שהיא מצליחה להגיע אל הצופים ולהותיר עבורם חומר למחשבה, ובמסגרת ההצגה עולה לא מעט פעמים השאלה "האם אתה מאושר?". כך או כך אין ספק שהשאלה שמורי מפנה אל מיטש לאורך ההצגה אינה מופנית רק אליו, אלא גם לכל אחד ואחד מהצופים, וגם אם שאלה זו אינה מביאה למהפך קיצוני בתפיסת העולם הקשורה לחיים ולמוות, היא בהחלט מהדהדת ושוקעת. מלבד זאת, גם אם ההצגה אינה מצליחה לגעת בכל אחד עד אחרון התכנים, היא בכל זאת מספקת חוויה מרתקת תוך התבוננות בשני שחקנים נפלאים. עוד יצוין, כי רבקה משולח תרגמה את המחזה בבהירות, תוך הבלטת האנקדוטות המהוות חומר למחשבה.

 

התפאורה שעיצבה לילי בן נחשון מצטיינת בפשטותה, והמסך השחור שהוצב בין שני חלקי הבמה סייע להפרדה בין הסיפור בדיעבד דרך עיניו של מיטש לבין סיפור העלילה עצמו, והמעברים ביניהם בוצעו באופן זורם וטבעי למדיי, וסייעה לכך התאורה הטובה שעיצב אורי מורג. אורן דר עיצב שתי תלבושות עבור כל שחקן, אשר המחישו את חלוף הזמן ואת הנקודה בה נמצאות הדמויות ביחס לחייהן. תפקיד חשוב היה למוסיקה של רן בגנו, אשר מלווה את ההצגה לכל אורכה ומותאמת היטב לכל תמונה ותמונה, ומסייעת בהעצמת הרגש בהן, והיא מבוצעת נפלא ע"י הפסנתרן נדב רובינשטיין.

 

יפתח קליין בתפקיד מיטש אלבום גילם את הדמות בצורה נהדרת, מדויקת ומעוררת הזדהות, והוא המחיש במשחקו את הערכתו הרבה למורי ואת העובדה שאילוצי החיים היומיומיים הביאו אותו לנתק את הקשר. בתחילת ההצגה הוא הטיב לעצב את דמותו של מיטש באופן מאופק ומינימלי, תוך שהוא חושש מהפגנת רגשות כלשהם, אלא נאחז בהגדרות מודרניות כדוגמת כסף או הצלחה, ולאחר מכן הוא הביא לידי ביטוי את השינוי שחל בו בעקבות פגישותיו עם מורי, והוא מפגין את רגשותיו הכנים.

 

יוסי גרבר בתפקיד מורי שוורץ נושא על כתפיו את כובד משקלה של ההצגה, והוא עיצב דמות מרתקת ומלוטשת, אשר שופעת שנינות, חום, הבנה וחוכמה. בנוסף, הוא הצליח ליצוק אל תוך הדמות הומור במינון מדויק, אשר הופך את דמותו של מורי לנוגעת ללב במיוחד. למעשה, דמותו של מורי מתארת תפיסת חיים אידיאלית, על אף שהגיע לתובנות אלו בשלב מאוחר בחייו, אולם דווקא מתוקף ניסיונו העשיר בחיים נובע הצורך בהעברת מסרים אלו הלאה.

 

לירן ספורטה בתפקיד רייצ'ל, בת זוגו של מיטש, גילמה תפקיד אפיזודי ושובה לב, והביצוע של לשיר "Somewhere" היה נקי ומרשים במיוחד.

 

 

סיכום : דואט עוצמתי, סנטימנטלי ונוגע ללב בין שני שחקנים מצוינים. אל תחמיצו!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר