30 יוני 2010

ניזקו רב על תועלתו

זה מכבר היגענו למאסה קריטית האמורה לאותת לכולנו כי זה היושב לכס שר הביטחון-אהוד ב'-הוא נושא משרה בעייתי.  כל אירוע לכשעצמו מהמתואר להלן הינו חמור ומזעזע אך עדיין אינו שובר את הבנק באשר תמיד ניתן להחלץ ממנו בתואנה של "טעות בשיקול", "מערכת אילוצים ", "מה שרואים מכאן, לא רואים משם", שיקולים אסטרטגים (נעלמים)", ועוד כהנה וכהנה אמירות נבובות מתחתית החבית הישראלית.  אך משעורכים אנו אסופה של כישלונות המצביעים על מתווה קבוע, הרי שעלינו להיות מודאגים, אפילו נחרדים.  במבחן התוצאה, לאורך שנים, כשל אהוד ב' באופן מכפיר וגרר את כלל עם ישראל לבור תחתיות אפל יחד עמו.  האיש צועד מכשלון לכשלון ואנו, עדיין שקועים בכורסותינו באפס מעשה?

הפיאסקו של 'בריטיש פטרוליום'

התרומות של חברת הנפט והגאז 'בריטיש פטרוליום' למסע הבחירות של באראק ח' גורמות, כך ניראה (וכך אמנם טוענות הלשונות "הרעות"), לגרירת הרגלים הביזיונית  של הנשיא האמריקני בכל האמור בטיפולו בדליפת הנפט האדירה לחופי ארה"ב בקידוח של חברת 'בריטיש פטרוליום' במפרץ מקסיקו.

ומהעבר השני, אותן הלשונות "הרעות" מעלות השערות "מופרכות" באשר לרווחים האדירים, לכאורה, הנאמדים בעשרות מליוני דולרים שהפיק שר ביטחוננו הכרסתן מקשריו עם אותה חברה אשר פועלת, בחסות החמאס כמובן, להפקת גאז בקידוחים למול חופי עזה.  גם במקרה זה גרירת הרגלים הכושלת של שר הביטחון בכל נושא טיפול מדינת ישראל בקסאמים החמאסים משך שנים רבות, כולל שנות כהונתו של אהוד ב' במשרד הביטחון  מעלה הרהורים מרעימים באשר ליחסי הון שלטון הבאים על גבם של תושבי מדינת ישראל.

האם חוזים אנו בשני "שותפים" לדבר עברה זהה, ברק א' ובאראק ח' (נו, באראק חוסיין), הרוחצים זה בנקיון כפיו של זה?  למצער יכל אהוד ב' לטעון כי הוא נימצא ב"חברה מכובדת".

האם אך מקרה הוא כי ברק א' וממשלו של באראק ח' מסתדרים היטב יחדיו?  האם לא ביכדי הוא כי הדלתות הסגורות בפני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו בממשלו של חוסיין ח-א', פתוחות לרווחה בפני אהוד ב'?  האם ישנו כאן יותר מקמצוץ של שותפות אינטרסים מוניטרים-אישיים מושחתת לכאורה של שני "האישים"?  האם האינטרס של דחיקת ישראל לפינת "גבולות אושוויץ", משותף לשניהם, כל אחד וסיבותיו?

הפקרת  שמי הנגב המערבי לקסאמים

אנשים מהרצינים ביותר במדינת ישראל, אלו שאין לחשוד בהם בצדיה או בשיקולים זרים אומרים, טוענים, זועקים מעל כל במה אפשרית כי פרוייקט יירוט הטילים "כיפת ברזל" הינו אך אחיזת עינים, פרויקט יחצני המתימר לכל היותר לספק אגו מנופח ותעסוקה לתעשיות הביטחוניות הישראליות אך וודאי, וללא ספק לא נועד להגן על ישובי הנגב המערבי ממטר הקסאמים החמאסי.

קשה גם להשתחרר מהרושם כי אדם ישר ועניני כפנחס בוכריס אשר פסק מטעם הדרג המיקצועי במשרד הביטחון לטובת פרוייקט "כיפת ברזל" ונגד פרוייקט יירוט הקסאמים בטכנולוגיית לייזר, שימש כ"קולו של אדונו" שר הביטחון אהוד ב', נגד שיקולו ומצפונו העניני-ביטחוני.

ברי כי היריעה קצרה כאן מלפרט את חסרונותיו של פרוייקט "כיפת ברזל" המונעים בעדו מלהוות גורם כולל בהגנת שמי הנגב מפני קסאמים וזאת בניגוד לדברי הרהב של אהוד ב'.  נעלם (נעלם? נו, שאנו) מעיני אהוד ב' כי הפרוייקט אינו מהווה מעטפת שלמה להגנה מפני טילים אלא אך חלק ממנה, להגנה מפני טילים בינוניי טווח.  הנושא כבר נדון ונדוש וקיימת הסכמה רחבה בין אנשי המקצוע (אלו שאינם נתונים למרות אהוד ב'), כי ישראל השקיעה מאות רבות של מיליוני דולרים בפיתוח פיל לבן חסר תועלת בכל האמור להגנה בטווחים הקצרים (יישובי הנגב המערבי למשל), וכל זאת בעידודו, בהובלתו והמרצתו של "סר ביטחוננו" אהוד ב'.

 פינוי לבנון הכאוטי

אין כלל חולק על הקביעה כי פינוי כוחות צה"ל מלבנון היה צורך השעה.  אך המרחק רב ועצום בין צורך השעה לבין הדרך בו בוצע הפינוי המביש והביזיוני של צה"ל מלבנון. פינוי אשר היווה למעשה בריחה מבוהלת תוך הפקרת נשק וציוד רב ועצום.

הפינוי נעשה תוך הפעלת שיקולים חפוזים וחובבנים, שיטחיים וקלוקלים.  ניתן היה בהחלט לצפות כי כי פינוי פחדני ובילתי מיקצועי יפגע אנושות בכושר ההרתעה הישראלי ויבעיר בבוא הזמן את האזור.  לא ביקור שרון בהר הבית הוא שגרם לפרוץ האינתיפדה השניה על אלפי הרוגיה ונירצחיה, אלא פועלו הפזיז חסר שיקול הדעת של אהוד ב' הוא שהמיט על ראשנו  את הצרה הארורה הזו.

ניתן לתלות גם את הסיבות האמיתיות לפרוץ מלחמת לבנון השניה בעובדה כי הבריחה המבוהלת מלבנון העמידה את כושרה של ישראל להלחם (הלכה ולמעשה), כפי שניתפש בעיני אויביה כשווה משקל ל"קורי העכביש" הנאסראללי.

הפקרת אנשי צד"ל

הרי אין לחשוד באהוד ב' כי לא היה מודע לענין הפקרת אנשי צד"ל לחסדי רצחניי החיזבאללה בעת שנינקטה הנסיגה המבוהלת והמבישה של צבאנו מלבנון.  שהרי הללו צבאו לעין כל על הגדרות אך סורבו כניסה לשיטחנו משיקולים קרים, אטומים ושגויים להלל. הנזק שניגרם ועדיין ניגרם מהפקרת בני בריתנו בלבנון עודד באורח עקיף את נפילתה של לבנון "השפויה" לידי החיזבאלה והשאר יסופר בתולדות ישראל. .

הפיאסקו של סיום מבצע עופרת יצוקה

בעת שעצרו כוחות צה"ל בפאתי העיר עזה וערים אחרות "ברצועה",  כ-שבוע לאחר פרוץ קרבות מבצע "עופרת יצוקה", ברי היה כי מישהו כשל אומללות בהערכת הסיכויים והסיכונים שעמדו אז בפני צה"ל.  השיקולים שגרמו לעצירת הכוחות בהוראת אהוד ב' היו ברורים.  למנוע את נפילת החמאס באורח מוחלט אלא רק להחלישו, על מנת שיהווה משקל נגד לתנועת הפת"ח ביו"ש, תוך שמאבק ההבכורה בין שני הפלגים, תצא ישראל המרוויחה.

אך שר ביטחוננו  המלא והגדוש (תרתי משמע) בערך עצמו, האמון אך על ביטחונו העצמי המופרז שלו עצמו, כשל בהערכת מצבו של החמאס ויכולות השרידות שלו.  החמאס ניפגע אך באורח שולי עקב המבצע.  אהוד ב' עצמו כמו גם הסובבים אותו אינם מבינים את המנטליות הערבית ולו כזרת.  לטעמם, במדה והשתבשה אספקת הדלק, המים, המזון ושאר המצרכים הרי שהחיים אינם חיים והאויב ייכנע.  ניבצר מבינתם של "האשכנזים" השבעים הללו להשיג כי הערבי יחיה על מספר זיתים, לאבנה ופת פיתה חרבה וישרוד כהלכה.

חמור מכך, ידיעות מוצקות גרסו כי מירב הנהגת החמאס, כולל גלעד שליט, שהו בעת המבצע במרתפי בית החולים "שיפה" בעזה (המבוצרים ומבוטנים באדיבות ממשלות ישראל).  האם צה"ל על יחידות הקומנדו המובחרות שלו לא יכול היה להשתלט נקודתית על בית החולים, להשמיד את העכברושים המתחבאים בו ואולי גם לשחרר את שליט (על כל הסיכונים הכרוכים בכך)?  ממה חשש "מפרק השעונים", מגינוי בינלאומי?  והלא אנו הרי גם לא השגנו מטרותינו האסטרטגיות ממבצע זה וגם אכלנו מרורים וניבעטנו מהעיר על ידי הקהיליה הבינלאומית, ימים קשים אלו העוברים עלינו יעידו.  אכן, שיקולי הוטנטוטים

הקפאת הבניה באיו"ש

גם נחרצותו מעוררת המחלוקת של אהוד ב', החשודה בידים מזוהמות, תוך הטלת הקפאת הבניה בשטחי איו"ש מעלה שאלות כבדות באשר למניעים האמיתים שעמדו מאחורי "הנחרצות" האווילית הזו בשם "שלטון החוק" (החוק של מי בדיוק?).  שוב צץ ועולה שד ההישרדות הפוליטית האישית, המכרסם כל חלקה טובה בסיכויי שרידותה של מדינת ישראל.  נותר לנו, האנשים הפשוטים מהרחוב לעמוד ניפעמים ותוהים, הכיצד מעז אדם למכור את מכורתו, חבריו ידידיו, משפחתו, עמו שלו, בעבור סיכויי שרידותו הפוליטית.  עבורנו, הצופים בהתנהלות הזו בעודנו חסרי אונים לכאורה למנוע זאת, זהו ממש חילול השם המפורש.

הסתבכות המשט התורכי לעזה

גם כאן ניכרת טביעת האצבע היהירה "היודעת כל", מאופיינת הגישה של "אני ואפסי עוד" אשר מהווה את חותמו של הנפוליאונצייק הכישלוני ממגדלי אקירוב.  הסתבכות המשט לא נבעה משיקול דעת מוטעה, ההסתבכות נבעה מחוסר שיקול דעת רציונלי מכל וכל.  ממש אותו המתווה שאיפיין את פינוי צה"ל מלבנון תחת שרביטו של זה חזר גם הפעם.

חטא היוהרה המטופשת שאין לה כלל וכלל על מה לסמוך במבחן התוצאה כפי המפורט במאמר זה, היא שמנעה מאהוד ב' לנקוט ב"נוהל קרב" נאות, לשתף דרגים אחרים ושונים במערכת השיקולים, לשמוע דעות אחרות ונוספות על מנת להגיע לתוצאה המיטבית.

הפיאסקו המדיני-אסטרטגי התורכי

גם כשהיה ברור לכל בר-בי-רב כי תורכיה נוטשת את המערב ובפרט את ישראל ופונה למסלול האיסלמיסטי הפנאטי, הימשיך "סר ביטחוננו" בשלו כאילו ולא אירא דבר.  איננו ודאים, וודאי שלא בימים אלו, שהרי נחוצה פרספקטיבה של זמן ומרחב נאותים, אך דומה ואת אשר נעשה מצד ישראל בנודע לתורכיה ישמש כחומר נאות לוועדת חקירה בשנים הבאות שלאחר שלטון ארדואן.  מאחר שהקשרים עם תורכיה הושתתו בעיקרם (בנוסף לקישרי המסחר) על זהות אינטרסים צבאית אסטרטגית וכלכלה-ביטחונית, הרי שניתן לתלות את ניתוב המדיניות הקלוקלת הישראלית עם התורכים על כיתפי אהוד ב', גם לאחר שהיה אמור להיות ברור למעלה מכל ספק כבר במחצית שנת 2009 כי חדלנו להיות כוס התה של ממשל ארדואן.

ערוב שיקולי שרידות פוליטית עם המהות

האם יציאתו של ברק א' בתמיכה פומבית לשחרור כ- 1000 מחבלים רוצחים בתמורה לשחרור חיילנו גלעד שליט אינה רוויה בקורטוב של גאז חמאסי?  האם עלינו להאמין לאיש הזה, לאור הננהלותו עד כה, כי הדאגה לגלעד שליט גוברת אצלו על הדאגה לעשייה לביתו?  והרי שר ביטחון ישראלי חייב בשיקולי ביטחון של כלל הציבור ובאורח ממלכתי.  אין כלל ספק כי בית ישראל כולו שואף לראות את גלעד שליט חזרה בינינו אך עלינו לשקול את האינטרס הציבורי גם כן ולאזן בין השאיפות הצודקות.  האם אהוד ב' שוב נוקט בגישה פופוליסטית הבאה לשרת אותו עצמו ומתעלמת מהאחריות המוטלת על כתפיו עקב תפקידו הממלכתי?  האם שוב "אהוד בורח"?

מהיכן צצו לפתע "ההתכנסויות" (טרנספר) הללו?

פתאום קופץ הלה הכרסתן  עם "נסיגות" ו"פינויים" ו"התכנסויות" חדשות .  כאילו ולא עברנו את גרוש גוש קטיף הכאוטי, את עליית החמאס את אלפי הרקטות על ראשינו ואת מבצע עופרת יצוקה, כאילו לא אירא דבר,  הוא כבר מקדם את אג'נדת הבחירות שלו על גבינו כולנו, בצוותא עם ידידו מנוער מהבית הלבן לעיסקי 'בריטיש פטרוליום', האיסלמיסט הציוני חוסיין ב'-א'.  מה קרה?  מי-מת?  דווקא בעיצומו של המשא ומתן (הכושל) עם הפלשתינים אשר כל הצדדים ניגררו אליו כמי שכפאם שד, מכריז אהוד ב' על נסגנות וכניעה, אופס--"התכנסות", משיקולים שברי כי הינם זרים?  והלא כל תלמיד תיכון סגול כרבולת, אזוק חוטם ועמום וודקה יאמר לך כי אינך חושף את כוונותיך בעיצומו של משא ומתן ובוודאי אינך אמור לוותר מלמפרע על עמדותיך הבסיסיות ביותר בעוד המשא ומתן בעיצומו..

ובכן, הרשו לנו להניח כי ברק עושה כמעשה אריאל שרון.  על מנת להציל עורו הפוליטי ההולך ומתמקמק הן בתוככי מפלגתו והן בעין הציבורית, מקריב האדון ברק א'  את סיכויי קיומה של מדינת ישראל בעבור נזיד עדשי קיומו הפוליטי.  אנו הרי כבר הוזהרנו מהגנרלים והאדמירלים הללו, הלא כן?  וניתמהה, האם בצבאנו מלמדים בני יהודה קשת או צבאנו הפך עבור הקצונה הבכירה הצה"לית למכינה האולטימטיבית לפעילות פוליטית, הן בצבא והן מחוצה לו?

גם אלו המצדדים בו, כן, ישנן אי אלו חיות מוזרות כאלו, חייבים לעצור לשהות מה בצידי הדרך ולתהות באשר לאמור לעיל.  המתואר, מציין כישלון אחר כישלון  אחר כישלון, שרשרת ארוכה של כישלונות וזאת משך כ- 10 השנים החולפות בלבד.  האיש הינו יותר נטל על כתפינו מנכס.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf