מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ. בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה. תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, וְסֶלֶף בֹּגְדִים ושדם (יְשָׁדֵּם)".  (משלי י"א/א'-ג')

הפסוקים שלפנינו מדגישים את היושר האנושי כרצון ה' וכדרך חיים בטוחה ונבונה:

"מאזני מרמה תועבת ה', ואבן שלמה רצונו" - מאזני מרמה שתכליתן זיוף המשקל, הם תועבת ה' ושנואים עליו. כפי שנאמר בפרשת "כי תצא": "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול" (דברים כ"ה/טז'). אולם "ואבן שלמה רצונו"- אבן משקל תקינה, לא חסרה ולא עודפת, היא כרצון ה', כפי שנאמר "אבן שלמה וצדק יהיה לך..." (דברים כ"ה/טו'). היושר האנושי החברתי הבין אישי הוא רצון ה' כראיה מציאותית-קיומית. התופעה השלילית של זיוף מידות ועיוות משקולות קיימת, לדאבוננו, כנורמה חברתית מאז ומעולם ועד ימינו אנו. התורה בפרשת "כי תצא" עוסקת בקריאה ובציווי שלא להונות באמצעות שימוש במידות ובמשקולות לא תקינות: גדולות בקניה וקטנות במכירה: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלֵמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך. כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול" (דברים כ"ה/יג'-טז'). לא רק להשתמש בזה אסור, אלא אפילו להחזיק זאת בבית או בכיס ובכלל ברשות האדם! זה האיסור, לדברי שלמה המלך בתוכחתו כאן. גם בתקופתו כאמור לא פשה נגע מוסרי ערכי זה. רצון ה' במישור הפיזי רוחני, שהאדם יהיה ישר ואמיתי וישאף ל"אבן שלמה" - לתת לזולת את התמורה המגיעה באופן המדויק ביותר - לא פחות ולא יותר.

"בא זדון ויבוא קלון, ואת צנועים חכמה" - אם בא איש זדון - אלים ועז פנים, או אדם הבטוח שרק הוא יודע ולכן אינו מוכן להתייעץ עם אחרים, כאשר תתגלה טעותו "יבוא קלון" - יבואו בוז וחרפה. אולם, אם אנשים צנועים - ענווים - שאינם מחפשים כבוד, מתייעצים ושומעים דעות ועצות מאחרים, ומקבלים ביקורת באהבה ולכן תבוא איתם חכמה. מי שלומד מאחרים, סופו שיהיה חכם.

"תומת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ושדם" - תמימות הישרים שהיא אמינותם כדרך חיים, תוביל אותם בדרך הנוחה והנכונה. אולם, סילוף דרך הישר ועיוותו מצד הבוגדים באמת ונוקטים בחוסר אמינות,  כאשר בלבם מחשבות זדון של שוד וחמס, יביא עליהם שוד ושבר.

מסקנה: היושר רצוי וכדאי בחיינו - לנו ולה' בורא העולם ומנהיגו. שהרי היושר הוא אמינות מוסרית-ערכית, כתנאי קיומי מחייב לעבודת ה'. על האדם להיזהר בבחירתו את באי ביתו, ולהימנע מלהכניס לביתו אנשי זדון ולהקפיד שהצניעות תאפיין את ביתו. יושר אמיתי יוצר תנאים בטוחים יותר לברכה והצלחה בעשייה יעילה וטובה מתוך צניעות וענווה.

                                                                                       ד"ר אברהם גוטליב