ניסיונות רבים נעשו, כדי למצוא את המדד האושר האבסולוטי. בסקר הגדול מסוגו, נשאלו אלפי אנשים בכמאתיים מדינות בעולם על מידת שביעות רצונם מהחיים. שיעור שביעות הרצון של האוכלוסייה לא בהכרח קשור עם המצב הכלכלי ושגשוג המשק. אנשים שיש להם כסף אינם מאושר יותר - הם רק חושבים שהם מאושרים יותר. ע"פ מדד האושר, מדינות עשירות אינן מאושרות הרבה יותר ממדינות עניות. ישראל נמצאת במקום ה-58 בסקאלת האושר הגלובלי, מקום מפתיע בהתחשב במצבנו הביטחוני, הכלכלי והחברתי ובכל הפרשיות השערורייתיות המתפרסמות חדשות לבקרים.

הזכרתי כבר בעבר, כמה מרגיזה אותי ההצהרה "חרא של מדינה" וגם את דעתי על נכונותה של אמירה כזאת. בהכירי היטב מספר ארצות אחרות, אני משוכנע, כי לפי כל מדד אפשרי, ישראל היא אחד המקומות הטובים שניתן לגור בהם, (אם כי ביחס לגמלאים, יש עדיין מקום רב לשיפור).

אינכם חייבים כמובן לקבל את דעתי, אבל עובדה, למרות מאמצי משטרת ההגירה, נמצאים גם כיום במדינה לפי הערכות שונות מעל 200,000 עובדים זרים, מהם כ-100,000 ללא היתרי עבודה, שלפחות חלקם היו רוצים להשתקע בארצנו. תנאי החיים בישראל הם כמובן טובים בהרבה מאלה בארצותיהם, אבל הם עדיין יכלו לבחור בארצות אחרות, מאשר בישראל, ששמה נקשר בתודעת הציבור בטרור ופצצות מתפוצצות.

אולם מה עם הלא-יהודים המתגוררים בארצות המערב המפותחות והעשירות? אני מכיר כמה וכמה בודדים וגם בני-זוג עם ילדיהם, המגיעים אלינו מזה שנים רבות באופן קבוע פעם-פעמיים בשנה, כדי לבלות את חופשתם אצלנו ואני מבטיחכם, כי הם אינם עושים זאת בגלל המחירים הזולים בענף התיירות ואף לא בגלל רמת השירות, האדיבות ואוכל הגורמה בבתי-מלון ובמסעדות. גרמניה אחת ממכרינו, הקימה עמותת ידידות עם ישראל בעירה ומביאה לכאן קבוצות בממוצע ארבע פעמים בשנה. היא בקרה בארץ עד היום 54 פעמים והאמינו לי, גם היא לא בחרה בעיסוק זה למען הרווח כספי, אלא מתוך אהבת ישראל המיושנת קמעה, הלא אופנתית כל-כך. 

אני מכיר גם גויים שוויצרים, הולנדים, הונגרים ובני עמים אחדים, שעזבו את ארצותיהם השונות והשתקעו בארץ, מדברים עברית טובה וחיים ועובדים בקרבנו. אין כוונתי לנוצרים שהתגיירו, אין לי ספק שיש גם רבים כאלה, אבל אלה שבויים בידי הממסד הדתי, הדורש מהם, כמחיר להכרה בגיורם, לשמור על אורח חיים דתי. בחיפוש חומר על הנושא, התוודעתי למונח `גיור סוציולוגי` (שפותח באוניברסיטת בר-אילן על ידי ד"ר אשר כהן), המתאר תהליך הצטרפות מעשית, מבוסס על הגדרה עצמית, לעם היהודי, ללא תלות בגיור דתי. עם העלייה הגדולה מרוסיה, עלו ארצה מאות אלפי עולים שאינם יהודים על-פי אמות המידה ההלכתיות. הם רואים את עצמם כיהודים, ישראלים ורוצים להיות מוכרים ככאלה, אך מכיוון שאינם דתיים, אינם מוכנים לעשות שקר בנפשם ולעבור את הגיור המשפיל במקרים רבים.

כולנו מכירים את סיפורה של רות המואבייה מהתנ"ך ובתקופה קרובה יותר לימינו, את זה של אורנה פורת, שקשרו את גורלם עם גורלו של עם ישראל, אבל יש מקרים רבים שלא הגיעו לתודעת הציבור והעיתונות לא עסקה בהם.

אחד מעמיתיי לעבודה בעבר, עבד כאן שנים אחדות ואחר חזר לארצו כמתוכנן, אולם גילה במהירה, כי עיר הולדתו משעממת, חבריו הולכים לישון בשעה 9 בערב והוא כבר אינו רגיל לאורח חיים כזה. החיים בישראל מעניינים יותר, האנשים ידידותיים, פתוחים יותר, הנשים יפות יותר וגם החומוס-טחינה חסרים לו. הוא חזר לארץ, התחתן ומקיים כאן את משפחתו.

חבר אחר, אומן, בא לכאן לראשונה להופעת אורח, התאהב בארץ, הצטרף ללהקה ישראלית ונשאר בארץ. ברבות הימים התחתן עם אחת מחברות להקתו, אבל הנישואין עלו על שרטון. אתם יודעים מדוע? כי אשתו, ילידת הארץ, סברה, כי הארץ קטנה מדי למידותיה והיא תוכל להתפתח יותר, לזכות להכרה עולמית, באחת מארצות המערב, אבל בעלה הלא-יהודי, סירב בכל התוקף לרדת מהארץ. הם התגרשו, ידידנו התחתן שנית והיום ממלא תפקיד בכיר במוסד תרבותי חשוב בת"א.

הבאתי רק כמה דוגמאות, כדי להמחיש שלעתים מרוב עצים לא רואים את היער. אתם פשוט קרובים מדי אל המארג מכדי שתוכלו להבחין בתמונה כולה. רוצים אתם ללמוד ליהנות מחדש מיופייה של ארצנו, להסתכל בעיניים חדשות על הנוף שאתם רואים יום-יום ופשוט יוצא לכם מהאף? הצטיידו במצלמה והצטרפו לקבוצת תיירים. תעקבו אחר הסברי המדריך וצלמו יחד עם חברי הקבוצה את כל הנראה בעיניהם כראוי לצילום. כאשר תגיעו הביתה ותעלו את התמונות למחשב, תופתעו. איך לא שמתם לב שהארץ שלנו כל-כך יפה?

נכון, היופי אינו חזות הכול. ישנה חשיבות גם ליחסי אנוש למשל, עם חבריכם לעבודה, שכניכם, הנהגים האחרים על הכביש ועוד, אבל אם זוהי בעייתכם, תדעו לכם, כי לפחות בחמישים אחוזים מהמקרים, גם אתם אשמים. אם כל אחד מאתנו ייעשה כמיטב יכולתו להיות בסדר, נופתע מהתוצאות. נסו זאת וכתבו לי על התרשמותכם.