חוק בוסמן הינו חוק אשר שינה את פני הכדורגלהמקצועני ביבשת אירופה ,כאשר הוא קבע ששחקנים רשאים לעזוב את קבוצותיהם ללא תמורה בתום חוזה העסקתם.

וכן הוא ביטל את ההגבלות אשר מנעו מקבוצות מלשתף מספר מסוים של שחקנים זרים.

                                 המבוא למהלך

לפני הפסיקה השחקנים היו קניינים של המועדונים בהם שיחקו .

כך שברוב ארצות אירופה  שחקן הכדורגל לא היה יכול לזוב את מועדונו ולשחק במועדון אחר אלא אם כן מועדונו אישר זאת.

דבר שפגע ביכולת של השחקן להתקדם מקצועית.

לפעמים מועדונים היו מבקשים מחיר מופרז תמורת השחקן ,או לחילופין לסרב לבקשתו לעבור ובכך לתקוע אותו מבחינה כלכלית ומקצועית.

כמוכן ברוב הליגות וגם בגביעי אירופה הורשו המועדונים לשתף שלושה שחקנים זרים  (מה שהגן על השחקנים המקומיים מחד,אך מנע מהם לשחק בארצות שונות מאידך)

                                        מקרה בוסמן

ז'אן מארק בוסמן קשרה של לייאז' הבלגית ביקש לעבור לקבוצת "דנקרק" הצרפתית בתום חוזיהו בשנת 1990 .

מאחר ודנקרק סיקרב לשלם לליאז' את הסכומים האמורים ,פנה בוסמן לסעד משפטי בטענה שעפ"י אמנת רומא שנחתמה ב1957 הוא רשאי לעבור לקבוצה אחרת החברה באיחוד האירופי.

ב15 בדצמבר 1995 פסק בית-הדין האירופי בשטרסבורג לטובת בוסמן ,וחייב את מוסדות האיחוד  לבטל את התקנות הלא-חוקיות בדבר שני קרטריונים מרכזיים:

1: שחקנים המסיימים חוזה בקבוצתם יוכלו לעזוב מבלי לפצות את המועדון בו שיחקו.

2: כל שחקן בעל אזרחות של אחת מהמדינות החברה באיחוד האירופי,יוכל לשחק בכל מדינה החברה בארגון זה.

                                השפעת החוק

חוק בוסמן שינה את הכדורגל האירופי מבלי היכר, כאשר השחקנים הרוויחו חלק מהכסף ששולם למועדון לאחר שסיימו חוזה ,ומצד שני הוא גרם לקבוצות הגדולות באירופה לאבד את הצביון הלאומי (דבר שפגע ברמת הנבחרות).

כדי להילחם בתופעה החתימו המועדונים את שחקניהם על חוזה ארוך טווח  בשכר גבוה ,מה שגרם להרבה מועדונים לפשוט רגל .