המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי היה אחראי ליצירתן של מיטב האופרות : "אאידה", "לה טרוויאטה", "איל טרובאדור" ואחרות, ובזכותן קנה לעצמו שם עולמי, אולם דווקא האופרה "ארנני", אשר עולה בימים אלו באופרה הישראלית, לא זכתה לפרסום רב, וזאת ככל הנראה מפני שהיא נמנית על האופרות המוקדמות שהלחין. באופרה זו אין אריות שהפכו למפורסמות, אולם עדיין מדובר במוסיקה נפלאה ומרגשת. יצוין, כי האופרה "ארנני" נכתבה ע"פ המחזה הצרפתי שכתב ויקטור הוגו תחת השם "הרנאני", והליברית לאופרה נכתבה ע"י פרנצ'סקו מריה פיאווה, ולמעשה היא הייתה הראשונה מבין מספר אופרות שהלחין ורדי אשר נסובו סביב אירוע היסטורי, וב"ארנני" מדובר בבחירתו של מלך ספרד בראשית המאה ה- 16.

סיפור העלילה של האופרה מתרחש בספרד בראשית המאה ה- 16. ארנני הוא מנהיגם של קבוצת פושעים, והוא מאוהב באלווירה, אולם היא נאלצת להינשא לדון סילווה בעל כורחה. דון קרלו, המלך הספרדי, גם הוא מאוהב באלווירה, אולם הוא מודע לכך שהיא וארנני מאוהבים, ולכן מנסה למנוע את איחודם של ארנני ושל אלווירה. לנשף שמקיים דון סילווה על מנת לחגוג את נישואיו לאלווירה מגיע אורח בתחפושת, והוא מתגלה כארנני, ואלווירה מתוודה בפני ארנני שהיא הסכימה להצעת הנישואין של דון סילווה רק משום ששמעה שהוא מת, והתכוונה להתאבד סמוך למזבח. דון קרלו מגיע אל ביתו של דון סילווה, אולם האחרון נאלץ להסתיר אותו מתוקף חוקי הכנסת האורחים, וארנני אינו מתגלה. ארנני מגיע להסכם עם דון סילווה לפיו ברגע שדון סילווה יתקע בקרן הציד, ארנני ייקח את חייו שלו באופן מיידי. ארנני שמעוניין לנקום את נקמת אביו שנושל מנכסיו ע"י משפחתו של המלך אינו מסכים לדרישתו של דון סילווה להרוג את המלך, ובעקבות תחנוניה של אלווירה דון קרלו חס על חייו, ונותן את ברכתו לנישואיהם של ארנני ושל אלווירה. יחד עם זאת, דון סילווה מגיע על מנת לדרוש את קיום הבטחתו, ותוקע בקרן הציד, וארנני נאלץ לבחור במוות על מנת לעמוד במילתו, ואלווירה גוזרת על עצמה גזר דין מוות מיד לאחר מכן.

המוסיקה שהלחין ורדי עבור האופרה מקנה לכל אחת מהמערכות גוון מוסיקלי מיוחד משלה, כאשר לכל אחת מהמערכות ישנו נושא ברור ומוגדר - הפושע, האורח, רחמים והאיש בתחפושת. כמו כן, ורדי שזר בתוך האופרה קטעי מקהלה מרשימים, אשר מעצימים את המימד הדרמטי שבעלילה, ובנוסף לכך ורדי משתמש במוסיקה על מנת להדגיש את הדילמה אשר עומדת בפני ארנני ביחס לבחירה בין נאמנותו לאלווירה ולאהבה לעומת נאמנותו לתואר האצולה ולכבוד שנלווה לו. בנוסף לכך, ורדי בחר להעניק לכל אחד ממחזריה של אלווירה גוון קול מיוחד אשר יתאים לדמות - ארנני כטנור הירואי, המלך דון קרלו כבריטון ודון סילווה כבס. מולם העמיד את אלווירה כסופרן, והיא למעשה דמות אופראית קלאסית, שמתאפיינת בכך שהינה חסרת מעצורים ועכבות ומוכנה לוותר על חייה למען האהבה, ובמקביל יכולה להיות דומיננטית אך גם אדישה ומנוצלת.

הבמאי ומעצב התפאורה מיכאו זנאנצקי יצר הפקה מרהיבה, מפתיעה ועשויה היטב, תוך שהוא מעניק לכל אחת מארבע הדמויות המרכזיות את העומק ואת התכונות האופייניות לה. יחד עם לואיג'י סקוליו יצר זנאצקי תפאורה מושקעת וייחודית, אשר כללה צלע הר על גבי במה מסתובבת, אשר בנוסף הופך גם לחלון ויטראז' שמתאר את ארמונו של דון קרלו. כל אחת מהדמויות המרכזיות - ארנני, דון קרלו, דון סילווה ואלווירה זכתה למרחב משלה על גבי הבמה, כאשר הכיסא אשר יועד לכל אחת מהדמויות משקף את אופיין. בנוסף, התאורה שעיצב בוגומיל פלביץ' התמזגה עד כדי שלמות בתפאורה, וסייעה רבות בהפרדה בין חלקי הבמה ובמיקוד בדמויות הרלוונטיות בכל תמונה ותמונה, וקורנליה פיסקורק עיצבה תלבושות נהדרות שהתאימו לתקופה המדוברת. יתרה מזאת, זנאנצקי הטיב לעצב את עולמן הפנימי של הדמויות המרכזיות, כאשר למעשה כל אחת מהן מתמודדת עם דילמה - ארנני מתחבט בין אהבה לבין כבוד, דון קרלו בין אושרו האישי לבין מחויבותו הלאומית, דון סילווה בין אהבתו לאלווירה לבין רצונו לנקום בדון קרלו ואלווירה בין אהבתה לארנני השודד לבין כמיהתה לחיי נוחות. ההתמודדות של כל אחת מדמויות אלו עם מצב בלתי אפשרי מביאה לסוף טרגי וידוע מראש - מותם של ארנני ושל אלווירה תחת מחיר הכבוד.

המנצח ג'ורג' פהליבניאן עשה עבודה יוצאת דופן בניצוח על התזמורת הסימפונית ראשון לציון, והתזמורת נשמעה נפלא על כל נגניה, והיה איזון מופתי בין השירה לבין המוסיקה. כמו כן, מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של ישי שטקלר עשתה עבודה מרשימה, ושירת המקהלה הייתה מדויקת והרמונית במיוחד.

יו סמית' (טנור) בתפקיד ארנני היה נהדר, והביצועים שלו לכל אחת מהאריות היו מרגשים ומרשימים במיוחד, והוא ניחן בקול טנור חזק ועוצמתי. סמית' הביא לידי ביטוי באופן מרשים את הבחירה הבלתי אפשרית שניצבה בפני ארנני בין כבוד משפחתו ונאמנות להבטחותיו לבין אהבתו לאלווירה. כמו כן, הוא המחיש במשחקו ובשירתו את הרגשות שיש בו כלפי כל אחת מהדמויות האחרות.

ויטוריו ויטאלי (בריטון) בתפקיד דון קרלו, מלך ספרד, היה מצוין, ושירתו הייתה יציבה ומשחקו התאים לאישיותה של הדמות שאותה הוא גילם. עוד יצוין, כי התמונה שבה הוא מוחל לארנני ומוותר על אהבתו לאלווירה מתוקף מחויבותו החדשה כקיסר הייתה טובה מאוד מבחינה משחקית.

רמז צ'יקיבילדזה (בס) בתפקיד דון סילווה הגיש שירה קודרת ומטילת אימה בקול נמוך במיוחד, והוא גילם את דמותו של הזקן חסר הרחמים באופן ראוי להערכה. בתמונה האחרונה של האופרה הוא המחיש את העובדה כי למרות גילו המבוגר הוא עדיין חושק באישה צעירה ומעוניין להעניק לה מעושרו, אולם היא מוותרת על כך.

מירלה גרדינרו (סופרן) בתפקיד אלווירה הייתה מעולה, והיא ללא ספק הזמרת המובילה באופרה הישראלית. מעבר ליכולת הקולית יוצאת הדופן היא גם שחקנית נהדרת, אשר ממלאת את הבמה בנוכחותה הכריזמטית. היא הטיבה להמחיש את הקונפליקט עמו היא מתמודדת - אהבתה לארנני לצד העובדה שמכריחים אותה להינשא למי שאינה מעוניינת בו.

עוד משתתפים באופרה : יפעת וייסקופ (ג'ובאנה, המשרתת של אלווירה), נח בריגר (יאגו, השליש של דון סילווה), פליקס ליבשיץ (דון ריקרדו, שלישו של המלך), אולג ברסקי, רוקו די אנג'לו, יוסי זבצקי, ליאור חברה, מושיק כהן ואייל סרי.

סיכום : אופרה בהפקה מרשימה ובביצוע מצוין של כל המשתתפים. אל תחמיצו!